מבטלין ת”ת ומצוות למקרא מגילה

הרב שמואל ברוך גנוט
ג' אדר ב' ה'תשע"א

כתב הרמב”ם (מגילה א’, א’): “ואפילו כהנים בעבודתן מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה, וכן מבטלים תלמוד תורה לשמוע מקרא מגילה, ק”ו לשאר מצוות של תורה שכולן נדחין מפני מקרא מגילה”, עכ”ל. ועי’ לח”מ (ויתר מפרשי הרמב”ם) דה”ה דמבטלין ת”ת דרבים למקרא מגילה. ויש להקשות עמש”כ הר”מ דאם מבטלים ת”ת ק”ו לשאר מצוות שבתורה, והרי אע”פ דת”ת כנגד כולם, מ”מ ת”ת נדחית היא לכל מצוה עוברת, ואין דין “עוסק במצוה פטור מן המצוה” בת”ת, ומשא”כ בשאר מצוות, וא”כ אמאי כ’ הרמב”ם דאם ת”ת נדחה מפני מקרא מגילה, ק”ו לשאר מצוות, והרי שאר מצוות אינן נדחות מפני מצוות אחרות ובהם לא אמרינן דעוסק במצוה פטור מן המצוה, וצ”ע. וראיתי דכן הקשה הגרא”ז זצ”ל באבן האזל ונשאר בצ”ע.

וביותר קשה ע”ד הש”ס במגילה ג’ א’ דדרשו מקרא ד”משפחה ומשפחה” דמבטלים עבודה למקרא מגילה ודרשו ק”ו לת”ת דמבטלים אותה. ואם ת”ת נדחה מפני שאר מצוות, דלית ביה דינא דעוסק במצוה פטור מן המצוה ודחיא למצוה עוברת, א”כ לשם מה הוצרכו למילף דחיית ת”ת מפני מקרא מגילה, הא כן ההלכה בכל המצוות, שנדחים הן מפני ת”ת, ומפני מה צריכים לק”ו מיוחד לזה, וצ”ע. [ובס’ ברכת מרדכי ברכות סי’ י”ח הקשה כן הגרב”מ אזרחי שליט”א, ורצה לומר דמקרא מגילה דוחה ת”ת ועבודה לא מדין “נדחה”, אלא דמקרא מגיל “עדיף” משאר מצוות ואף מת”ת ועבודה, ואין זה מדיני דחייה, אלא דחידשו לן חז”ל שמצות קריאת המגילה נחשבת למצוה עליונה ועדיפה יותר מעצם מעלתה על שאר המצוות, עי”ש].

ובפשטות יש ליישב הדברים עפמש”כ התוס’ (ד”ה מבטלין) גבי הדין דמבטלין כהנים מעבודתן למקרא מגילה, וז”ל: “וא”ת: ויעשו עבודתן מיד ואח”כ יקראו המגילה. וי”ל דטוב לקרות עם הציבור, משום דהוי טפי פרסומי ניסא”, עכ”ל. וכ”כ הריטב”א גביה “מבטלין ת”ת למקרא מגילה”. וממילא י”ל דס”ד דאע”פ דת”ת נדחה מפני שאר מצוות העוברות, מ”מ לא נדחה ת”ת מפני קיום המצוה בהידור ד”ברוב עם” ובציבור, והיכול לקרוא מגילה ביחיד יקרא ולא יתבטל מתלמודו, וקמ”ל דכיון דפרסומי ניסא הוא חלק מגוף המצוה קריאת המגילה, ע”כ מבטלין ת”ת אף בכדי לילך לקרותה בציבור. וכ”כ העמק שאלה, דאף שת”ת נדחה מפני מצוה עוברת, מ”מ אינו נדחה מפני מעילת המצוה, כמו “אין מעבירין על המצוות”, “זריזין מקדימין למצוות” ו”ברוב עם הדרת מלך”. אך הכא, דהציבור וברוב העם הוא חלק מגוף המצוה דפרסומי ניסא, נדחה ת”ת מפני זה. [ולדברי העמק שאלה יובן הכיצד ישנם בעירנו אלעד סדרי לימוד בפורים בבוקר קודם התפילה. והרי אם ה”זריזין מקדימין למצוות” דוחה ת”ת, היה עלינו להפסיק ללמוד ולקרוא מגילה. ואמנם עיין ברכות נ”ג א’:  היו יושבין בבית המדרש והביאו אור לפניהם, בית שמאי אומרים כל אחד ואחד מברך לעצמו ובית הלל אומרים אחד מברך לכולן משום שנאמר ‘ברב עם הדרת מלך’, בשלמא בית הלל מפרשי טעמא, אלא בית שמאי מאי טעמא קסברי מפני בטול בית המדרש. והתם לכאו’ נדחה ת”ת מפני מעלת ‘ברוב עם’, והפסיקו הלימוד למרות שניתן היה שכ”א יבדיל לעצמו, ויל”ע].

ולפי”ז יובן, דהכא אתחדש לן  דת”ת נדחה אף מפני קריאתם בציבור, הגם שיוכל לקרותה ביחיד בלא ביטול תורה, וע”ז שפיר י”ל דק”ו לשאר מצוות שנדחות. דאם ת”ת בד”כ לא נדחה מפני זה ובכ”ז הכא נדחה, כ”ש לשאר מצוות. (דהא זה דת”ת נדחה מפני שאר מצוות אין הוא חסרון במעלת הת”ת, שהרי ת”ת כנגד כולם כבמתני’ ריש פאה וסיפק דקידושין, וכפי שציין הגר”א ע”ד הרמב”ם. אלא כיון דגדול ת”ת שמביא לידי מעשה (ב”ק י”ז א’) וכל תכלית לימוד התורה היא קיום המעשה, ואם יעסוק רק בתורה, לא יוכל להתפנות לשאר מצוות, לכן ת”ת נדחה משאר מצוות. אך בנדו”ד דגם ת”ת אינו נדחה מפני המעלות שהמצוה אינה דוחה בד”כ, והכא נדחה, א”כ כ”ש שאר מצוות, דמעלתן פחותה ממעלת מ”ע דת”ת). ועי’ רמ”א וט”ז וביאור הגר”א תרפ”ז ב’ האם שאר מצוות נדחות מפני מקרא מגילה באופן שע”י קריאת המגילה לא יוכל לקיים כלל את המצוות הללו, ויל”פ בזה.

ובאופן אחר נראה בזה, דהנה ידועה קושית הגר”י לנדא, בנו של הנוב”י, שהובאה בשו”ת בית אפרים (סי’ ס”ז) מדוע קריאת מגילה נחשב לביטול תורה, אשר מבטלים תורה בשבילה.  והרי מקרא מגילה הוא ת”ת. ורבו התירוצים בזה, כנודע (ועי’ בספרי ויאמר שמואל סי ס’). והרש”ש תירץ דאכן מקרא מגילה בכלל ת”ת הוא, ו”מבטלין ת”ת” הכוונה לרב שמסר שיעור לתלמידיו, והם שמעו כבר מגילה והוא לא שמע, שמותר לו לבטל את שיעורו וללכת לקרוא מגילה, למרות שבזמן זה יתבטלו תלמידיו מת”ת.

ולפי דברי הרש”ש יתבארו דברי הרמב”ם. דהנה הרא”ש (בפ”ב דברכות) כתב דת”ת דרבים דוחה שאר מצוות, אפי’ מצוה עוברת, וכ”ה הב”י האו”ח סי’ ע’. והמג”א (סי’ ר”צ) פסק להלכה שכשהרב דרש בשבת במנחה ואירע אונס ונתאחר בדרשתו, ימשיך בדרשתו גם אם לא יקיים סעודה שלישית עי”ז. וכן מצינו בשו”ע הלכות תפילה (ק”ו ב’) דרב המוסר שיעור לתלמידים, אינו צריך להפסיק לק”ש ולתפילה (ומפסיק רק לפסוק ראשון דק”ש, משום קבלת עול מלכות שמים, כמש”כ המג”א והמשנ”ב שם). וממילא שפיר י”ל דכן ס”ל להרמב”ם (ואף דישנם ראשונים ופוסקים שחולקים בזה, עי’ שו”ע הגר”ז הלכות ת”ת ד, ד), דת”ת דרבים דוחה בד”כ מצוה עוברת, וא”כ אם גבי קריאת המגילה קי”ל דת”ת נדחה מפניה, א”כ ק”ו לשאר מצוות, הקלות יותר ממ”ע דת”ת, וא”ש.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים