כשרות הגפן

כ"ט אדר א' ה'תשע"א

עוד לפני שהענבים הופכים ליין – שאז יש להקפיד על יין נסך וסתם יינם. קיימות הלכות כשרות רבות המתחילות מרגע נטיעת הגפן.

הכוללות: שמיטה. כלאיים. ערלה. נטע רבעי. תרומות ומעשרות ועוד.

שמיטה:

נאמר בתורה: “ובַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית …כַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר…וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר. שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ’.

איסור נטיעה: המשנה במסכת שביעית אומרת: “הנוטע בשביעית בין שוגג בין מזיד יעקור”.

איסור זמירה: דילול הגפן לשם המשך צימוח איכותי. אסורה מדאורייתא. שנאמר: “וכרמך לא תזמור”

איסור בצירה: אסור לבצור את יבול ענבי השנה השביעית שנאמר: “את ענבי נזירך לא תבצור”

ועדיין לא נגענו באיסורים נוספים: כגון קדושת פירות שביעית. איסור שמירת הכרם. ביעור. ועוד.

כלאיים:

אסור לזרוע מיני זרעים ליד גפנים ללא ההרחקה המחויבת על פי ההלכה. עבר על האיסור וזרע: הזרעים והגפנים שגדלו אסורים באכילה ובהנאה. שנאמר: “לא תזרע כרמך כלאים, פן תקדש המלאה, הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם”

חומרה יתרה קיימת בכלאי הכרם על כלאי האילנות. שבעוד שבכלאי האילנות האיסור לזרוע כלאיים, אך אם עבר והרכיב, הפירות אינם נאסרים. הרי שבכלאי הכרם הפירות יהיו אסורים באכילה ובהנאה.

ערלה:

פירות שגדלו באילנות בשלוש השנים הראשונות הם ערלה שנאמר: וְכִי תָבאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ  שָׁלשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לא יֵאָכֵל:

רבעי:

כל פירות היוצאים באילן בשנה הרביעית לנטיעתו הם קודש, ויש לאכלם, בירושלים, וזו היא קדושתן. שנאמר: “ונטעתם כל עץ מאכל… ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים לה'”. ופירוש “הלולים” הוא, שיאכלוהו הבעלים בירושלים, [חינוך רמ”ז]

תרומות ומעשרות:

מדאורייתא: ישנן דעות כי ההפרשה מתירוש [וכן יצהר] הינה מהתורה, ואילו בתוצרת חקלאית אחרת, חיוב ההפרשה הינו מדרבנן. שכן בתורה נאמר “דגנך תירושך ויצהרך”

ההפרשה מהיין ולא מהענבים: הפרשת תרומות ומעשרות מהיין שונה משמעותית מההפרשה משאר תוצרת חקלאית, בכך שאין מפרישים את התרומות והמעשרות מהענבים, אלא לאחר שסחטום ליין. חילוק זה הינו בעל משמעות רבה בזמן הזה, שכן בזמן הזה לא נותנים את התרומה לכהן כיוון שאץ התרומה יש לאכול רק בטהרה, וכיום כולנו בחזקת טמאי מת, ולכן התרומה בשאר הפירות והירקות יכולה להיות מסוג ב’ או ג’ של התוצרת, כמו כן ניתן להאכיל את התרומה לבהמת כהן. ואילו תרומת היין מופרשת לאחר ההשקעה הגדולה הכרוכה בייצור היין. כמו כן לא ניתן למסור את היין לבהמת כהן – [אלא אם כן הבהמה נוהגת להשתכר… ] ואת האחוז +. מכמות היין יש לשפוך לאיבוד.

[ועוד לא נגענו במצוות: פרט, עוללות, שכחה, ופאה.]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים