כתובות דף מז. ואימא ה"מ קטנה וכו', מסתברא דאביה הוו דאי ס"ד מעשה ידיה לאו דאביה אלא הא דזכי ליה רחמנא לאב "למימסרה לחופה" היכי מצי מסר לה וכו', פריך ר' אחאי אימא וכו' א"נ דמסר לה בליליא וכו'.
והיינו דיכול האב למסור את בתו קטנה או נערה לחופה "בלילה" דליכא בזה "ביטול מלאכה" כלל, מדלא שכיח כלל למיעבד ביה "מלאכה" ודומיא דשבת ויו"ט דאין "רגילים" למעבד ביה מלאכה אף המותרים מדינא, ודו"ק. ולפי"ז לק"מ קו' הגרעק"א בגה"ש ע"ש. ודו"ק. ושו"ר שכ"כ הרש"ש עד"ז ע"ש. ועכ"פ מבואר דאפשר להינשא "בלילה" ולא רק "ביום".
וה"נ אשכחן כן גבי "קידושין" דאפשר לקדש "בלילה", בפ"ק דקידושין (ח.) דאמר לה התקדשי ליה במנה זו ונמצא מנה חסר דינר או שנמצא דהוי דינר של "נחושת" אינה מוקדשת וכו', ה"ד אי דידעה ביה הא סברה וקבלה, לא צריכא דיהביה ניהליה בליליא וכו', ולכן לא ראתה בשעתו דהוי של "נחושת" ולכן אינה מקודשת. ומדוייק א"כ דדוקא מחמת שנתן לה דינר פגום של "נחושת" הוא דאינה מקודשת, אך בעלמא כשקידש בלילה אכן מקודשת. וכן יעו"ש לקמן (יא.) דב"ש אומרים בדינר וכו', א"ל פשטה ידה וקיבלה לא קאמינא, כי קאמינא דקדשה בליליא וכו' ע"ש. ומבואר א"כ כנ"ל דאפשר לקדש אשה גם בלילה.
וכן יעוי' בשו"ת הגרעק"א ח"ב (תשובה עא') שנשאל על המנהג בכמה מקומות לאחר החופה עד הלילה "ומקדשים בלילה", אם נכון לעשות כן. והשיב, דדבר זה אין לו יסוד לא בראשונים ולא באחרונים, רק בשו"ע אה"ע (סי' קכג') ברמ"א שכ' שאין "לגרש" לכתחילה בלילה, ומקורו מדברי המהר"י מינץ (בסימן נז') שכ' דאשה שקיבלה "גט" בלילה אינה מגורשת, וכן אם הוא "קידושין", וכו', ונר' דכיון דהרמ"א הביא לדברי המהר"י מינץ גבי "גט" והשמיט דבריו לענין "קידושין" שפסול, דע"כ דלא חש לה הרמ"א לענין קידושין. ועי' ב"גט פשוט" (סימן קכג') שתמה על הרא"ם גבי קידושין, הא להדיא אי' בפ"ק דקידושין (ח., יא.) ד"קדשה בלילה" ע"ש. ויעו"ש ברעק"א מש"כ ליישב ע"ז, וכן מש"כ בשם ה"שער המלך" בר"ה גירושין בזה. ואח"כ כ' דזכינו עכ"פ לדון דלמנהגינו דמקדשים ב"כסף" שפיר מותר גם "בלילה" ע"ש.
אולם יל"ע מ"ט לא עמדו על הגמ' הכא ד"מסר לה בליליא" דמוכח שאפשר גם להינשא בלילה. ושמא ז"פ לגבי "נישואין" שמותר, דמהיכ"ת לאוסרו, ורק לגבי "קידושין" שהוקש "יציאה להויה" י"ל דא"א "לקדש" בלילה דומיא דא"א לגרש, אולם לגבי נישואין דליכא בזה להקישא הנ"ל ע"כ שמותר, דהא כ' ויצאה והיתה לאיש אחר, והיינו שתתארס לאיש אחר ע"י קידושין שקונה אותה לאשה ומתקיים ביה והיתה לאיש אחר דבזה הוקש ל"ויצאה" והיינו "גירושין". אולם "נישואין" אינו ענין ל"והיתה" וגו' דהא כבר התקיים זה אצלהם ב"אירוסין" שקנה אותה ולא ב"נישואין", וע"כ נר' דהוקשו רק לאירוסין ולא לנישואין, וכדאשכחן בגמ' לזה בכ"ד רק גבי "קידושין" ולא לנישואין. וברור בס"ד. וא"כ שפיר מבואר בגמ' הכא דמסר את בתו לחופה "בלילה", דדוקא באירוסין י"ל שאינה מקודשת כש"נ ולא בנישואין, ודו"ק.
וכן יעוי' בר"ן בפ"ה דביצה (דף כ. ברי"ף) שכ' בד"ה לא דנין ולא מקדשין וכו', דכ' ר"ת ז"ל בתשובה שאין "מקדשים" אשה בשבת אלא "מדוחק גדול", ואפי' קידשה מבעו"י אסור לכנסה "לחופה" בשבת, שהרי קונה אותה לירושה וכו', עכ"ל הר"ן מר"ת יעו"ש. והובא בב"י בה' שבת (סימן שלט' ס"ה) ע"ש. ומדוייק דדוקא מדינא דשבת אסור מדעושה בזה "קנין", אך מדיני "אישות ונישואין" אכן מותר להכניס לחופה בלילה. וביותר יעו"ש ברמ"א שכ' דיש מתירים לקדש אשה בשבת היכא דאין לו אשה ובנים, ואפשר דה"ה הכניסה לחופה שרי, ואע"ג דלא קי"ל הכי, מ"מ סומכים ע"ז בשעת הדחק וכו' כמו שרגילים דעושים החופה והקידושין בליל שבת הואיל וכבר הוכנו לסעודה ולנישואין וכו', עכ"ד הרמ"א יעו"ש. ומבואר א"כ דמדיני אישות מותר לקדש ולישא בלילה.
ויל"ע ברעק"א מ"ט כ' רק דממאי דהרמ"א הביא לדברי המהר"י מינץ גבי "גט" שפסול ומאידך השמיט דבריו לענין קידושין, דע"כ דס"ל דקידושין כשרה בלילה, הא ביותר הו"ל להביא לרמ"א הנ"ל בה' שבת דמבואר להדיא דס"ל דכשרה בלילה, וכן הו"ל להביא לר"ן ולב"י שם דס"ל כנ"ל, ויל"ע.
המאמר מתוך קובץ בית אהרן וישראל
