אם אפשר לקבוע הלכה ע”פ בת קול

רבני בית ההוראה
כ"ד אדר א' ה'תשע"א

כתובות דף קג: ההוא כובס כל יומא הוה אתי קמיה דרבי וההוא יומא דנח נפשיה וקברוהו לא אתא, כיון דשמע לבת קול שאמרה דכל דהוה באשכבתיה דרבי “מזומן לחיי העוה”ב” סליק לאיגרא ונפל לארעא ומית, יצאה בת קול ואמרה אף ההוא כובס מזומן הוא לחיי העוה”ב, וכן יעוי’ הכא בירושלמי בתוספת דברים בזה מ”ט “קפץ מהגג” מדחילל שבת וכו’, ואח”כ כ’ “דיצאה ב”ק ואמרה אף הוא מזומן” וכו’.

ויעוי’ בשיטמ”ק בשם ר’ קלונימוס ז”ל, ובחידושי המהרי”ט, וב”קרבן העדה” בירושלמי שם שביארו דה”ט דעשה כן כדי “לכפר על עוונותיו”, ומדיצאה ב”ק כנ”ל ש”מ דשפיר קעביד בזה ושמותר לעשות כן, וכן יעוי’ בספ”ד דקידושין (פא:) בעובדא דר’ חייא בר אשי ובחידושי הרד”ל בזה, וכן יעוי’ בברכ”י ביור”ד (סימן שמה’ ס”ג) דהביא לר’ קלונימוס הנ”ל ולמהרי”ט ודעימיה עש”ה, ואכמ”ל בזה. וא”כ מבואר דממאי דיצאה “בת קול” ואמרה דאף הוא “מזומן” לחיי העוה”ב ש”מ להלכה למעשה דשפיר שרי “לאבד א”ע לדעת” בשביל “לכפר” על עוונותיו.

אולם יעוי’ בשו”ת חת”ס ח”ו [בליקוטי שו”ת] תשובה צח’ בד”ה ת”ש דהני וכו’ שתמה בדנהגו העולם לומר במילה “זה כסא של אליהו ז”ל”, וגם מתפללים המוהלים “שיעמוד אליהו על ימינם לסומכם” וזה אומרים אפי’ בשבת, ולמש”נ הרי א”א לבוא בשבת משום ספק תחומין למעלה מעשרה, וכו’. ואח”כ כ’ בזה”ל, אבל האמת יורה דרכו, כי מעולם לא עלה אליהו בגופו למעלה מי’ טפחים, אך נפרדה נשמתו מגופו שם והנשמה עולה ומשמש למעלה בין מלאכי השרת וגופו נתדקדק ושורה בג”ע “התחתון” בעוה”ז וביום הבשורה במהרה בימינו תתלבש נשמתו בגוף הקדוש הלז ואז הוא ככל אדם מחכמי ונביאי ישראל והוא מוסמך מרבו אחיה השילוני, או ממרע”ה אם הוא פנחס. והוא יסמוך את חכמי ישראל ואז יש לו דין ככל בני ישראל וכן בכל פעם שמתגלה ומתראה בעוה”ז מלובש בגופו הזך. אך כשמתגלה בנשמתו כמו ביום המילה אז איננו מחוייב במצות דהא “במתים חפשי” כתיב [ועי’ בשבת (ל.), ושם (קנא:), ונדה (סא:) ע”ש]. ועוד שיורד מלמעלה למטה לא שייך שם “תחומין” וכמתגלה על אופן זה ה”ה “מלאך”, אע”פ שלומד תורה ומגלה דינים, אין לקבוע “הלכה” ע”פ דבריו, דהו”ל רק כמו “חלום ורוח נבואה” ואין משגיחין בבת קול. אך כשמתגלה בלבוש “גופו” ה”ה מגדולי חכמי ישראל ותשבי יתרץ קושיות ואיבעיות (תיק”ו) וכו’, ושמור זה, עכ”ל מרן החת”ס ז”ל.

אולם יל”ע בדכ’ בפשיטות דא”א לקבוע “הלכה” עפי”ד כשיורד כ”מלאך” מדהוי כ”נבואה” ואין משגיחין בבת קול, הא מהגמ’ הכא ומהירושלמי ומהני ראשונים מוכח דאפשר שפיר לקבוע הלכה ע”פ “בת קול”. וכן יעוי’ בפ”ק דעירובין (יג:) דיצאה בת קול ואמרה אלו ואלו “דברי אלקים חיים” הן, והיינו דברי ב”ש ודברי ב”ה והלכה כב”ה וכו’ ע”ש, ומה”ט קי”ל בכל דוכתי דהלכה כב”ה מחמת האי “בת קול”, וכ”ה בפ”ק דיבמות (יד.) ע”ש. וא”כ מבואר דמשגיחין טובא בדברי ב”ק, ודלא כש”כ החת”ס, וצ”ע. וכן יעוי’ בפ”ד דב”מ (נט:) דיצאתה בת קול ואמרה “מה לכם אצל ר’ אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום”, ואפ”ה עמד ר’ יהושע על רגליו ואמר “לא בשמים היא” וכו’ ואין משגיחין בבת קול שכבר כתבת בתורה “אחרי רבים להטות” ע”ש. ומבואר דדוקא מדהוי ר’ אליעזר “דעת יחיד” נגד חבריו דהוי יחיד ורבים לכן אין משגיחין בבת קול מדכ’ “אחרי רבים להטות”, אך בעלמא שאינו סותר למש”כ בתורה שפיר “משגיחין” בבת קול. וכן יעוי’ ברפ”ק דמגילה (ג.) בעובדא דיונתן בן עוזיאל שלא גילה לתרגום של “כתובים” ע”פ “בת קול” עש”ה.

וא”כ צ”ע בדברי החת”ס הנ”ל דאם ירד אליהו בבחינת “מלאך” אין לקבוע הלכה כמותו כיון שאין משגיחין בב”ק וכו’, ומשמע אף כשאינו “סותר” למש”כ בתורה ג”כ אין ה’ כמותו, וצע”ג כש”נ בס”ד.

המאמר מתוך קובץ בית אהרן וישראל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים