“מתנות לאביונים” בהידור

הרב שמואל ברוך גנוט
י"ז אדר א' ה'תשע"א

א. מתנות לאביונים ולא לעניים.

ב. מתנות לאביונים ברכישת ביגוד וכיסוי חובות.

ג. מתנות לאביונים קודם פורים.

ד. סדר חלוקת כספי התרומות.

ה. חלוקת כספי התרומות שנתרמו בכרטיס אשראי.

ו. נתינת המעות בבוקר יום הפורים.

ז. תשובות מרן הגר”ח קניבסקי שליט”א בעניני צדקה ומתנות לאביונים.

אביא בזאת מה שכתבתי בס”ד בעלון הצדקה של קופת הצדקה פה ק”ק אלעד יצ”ו “קופת העיר מתן בסתר אלעד”, בערב פורים התשס”ו, וכדלהלן:

א) בקופת העיר אלעד מעניקים עדיפות עליונה לנתינת מעות ה”מתנות לאביונים” לאביונים ממש, המופלגים בעניותם הרבה ואין להם אפשרות לכלכל את בני משפחתם. דהנה ההלכה הפסוקה היא שאפשר ליתן “מתנות לאביונים” לכל אדם שהוא בגדר עני, הצריך ממון לפרנסתו, כמובא בתשובות הרשב”א (סי’ תתע”ב), והיינו שאין מסודר בפרנסתו כדי מחייתו לו ולביתו, עי’ בשו”ע יו”ד רנ”ג ב’ ובביאור הגר”א שם, ובקונטרס תרו”מ כ’ לשון זו בשם מרן החזו”א. והערוה”ש כ’ שאע”פ שנאמר במגילה “מתנות לאביונים” ומשמע שהמצוה היא רק בנתינת צדקה לאביונים. מ”מ דעת המקור חיים (סו”ס תרצ”ד) כ’ שישנו הידור לתת מתנות לעניים מרודים ומופלגים בעניותם, וכ”כ עוד מהפוסקים. וע”ע הליכות שלמה (ח”ב מועדים פי”ט), במועדים וזמנים (ח”ו סי’ ק”ו) ובשלמי תודה (פורים עמוד רס”ד).

ב) כ’ הפוסקים (פרמ”ג ומשנ”ב סי’ תרצ”ד סק”ב) שלכתחילה צריך ליתן מתנות מאכל או כסף, כדי שהעני יוכל להנות מהם ביום הפורים, ומ”מ כתבו דבדיעבד אפשר ליתן להם בגדים ומוצרים שונים. ולענין מחיקת חובות העניים יעויין בס’ אור שמח (מגילה פ”ב הט”ז) ובס’ שלמי תודה (שם עמוד רנ”ו). ובקופת הצדקה בעירנו יצ”ו ישבו רבני הקופה בענין מספר מקרי מצוקה, בהם ישנו חשש שהנתמכים ישתמשו בכסף המזומן שיקבלו ללא תבונה יתירה, או שהכסף ילקח מיידית לנושים ובעלי חובות, וע”כ הוחלט שבמקרים נדירים אלו יתנו להאי עניים מוצרי ביגוד, מוצרים ביתיים וכדו’, או שימחקו את חובותיהם בחנויות מזון, שעי”ז יוכלו לקבל מזון בחנויות אלו, ובכל מקרה יש לדון לגופו ע”פ הלכה.

ג) לדעת הלבושי שרד שרי ליתן “מתנות לאביונים” גם קודם יום הפורים, אך ישנו חשש שהעניים ישתמשו בכסף קודם יום הפורים והמצוה לא תקויים, ולדעת הגר”א ז”ל וסיעתו אין ליתן מצד הדין “מתנות לאביונים” קודם יום הפורים, מפני שעיקר הנתינה היא ביום הפורים עצמו, ועי’ ביאה”ל (תרצ”ד ד”ה שני עניים). וישנם קופות צדקה נודעות שמוסרים את הכסף לעניים עוד טרם הפורים ומודיעים להם שהממון אך ורק מופקד בידם עד יום הפורים. אמנם בשם הגר”נ קרליץ הובא דנסתפק האם מהני לשלוח ע”י פקדון קודם הפורים. ובאמת מצאנו שהדבר מפורש בברכ”י דבעי’ נתינה ביום הפורים עצמו, וכ”כ בערוה”ש. ובשו”ת אז נדברו חידש בזה דכיון דעיקר המצוה היא להרבות שמחה, אזי חסר בהשמחה כשהממון מופקד אצלם עוד קודם הפורים. והגרש”ז גרוסמן שליט”א מנהיג בעירנו דאין לסמוך ע”ז כיון שקשה לסמוך על עניים, הזקוקים נואשות לכסף, שישמרוהו עד יום הפורים. ע”כ, כדי לצאת ידי כל הדעות, הוחלט ע”י בד”צ אלעד שגבאי הקופה הינם שלוחי התורמים לחלק את כספם ביום הפורים עצמו, מבלי שאיש זוכה בכסף קודם לכן, והכסף נשאר בבעלות התורמים עד לרגע שהעניים מקבלים את הכסף ביום הפורים ע”י שלוחי התורמים, ה”ה גבאי הקופה. ועי’ ערוה”ש (תרצ”ה ס”ב) שכתב: “ויכול להעמיד שליח קודם פורים, שיתן בשבילו בפורים מתנות לאביונים”.

ד) ישנן דעות רבות בהלכה בשיעור ה”מתנות לאביונים”. יש הסוברים שאפשר לתרום סכום פעוט של ב’ פרוטות, וכ”נ מד’ הראשונים. ישנם הסוברים שצריך לתרום ממון כשיעור סעודה של ג’ ביצים או כגרוגרת, ופוסקים אחרים מצריכים לתרום סכום שניתן לקנות בו ארוחה פשוטה, כלחמניה ובקבוק משקה קטן וכדו’. יש מפוסקי דורנו הסוברים שתרומת 10 ש”ח מספיקה וידועה דעת מרן הגריש”א, שצריך לתרום תרומה המשמחת את העני, והיא תרומה של 50 ש”ח לפחות. והנה הר”מ בפיהמ”ש ריש פאה כ’ שמן הראוי לחלק מעות צדקה לכמה שיותר עניים, ולפי”ז מחד אולי עדיף לתרום סכום של כ-50 ש”ח לכל עני ועני, כדי שיזכה למתנה חשובה. אך מאידך יתכן וישנם שירצו לחלק את הסכום לכמה שיותר עניים אשר יקבלו כ”א סכום קטן יותר, כדי להרנין את ליבם של כמה שיותר עניים. ע”כ הטוב ביותר הוא שכל אחד ואחד יקבע בדעתו כיצד רוצה הוא לחלק את תרומתו, וגבאי הקופה יאמרו שהם מחלקים את הכסף לפי רצון התורם. ואמנם באופן שהתורם לא גילה דעתו – נוהגים בקופת עירנו שתרומה עד סכום של 50 ש”ח יחולק הכסף לב’ אביונים, אך כשיתרום יותר כסף, יקבל כל עני 50 ש”ח מתרומתו, כדי לצאת גם י”ח הדעה המחמירה ביותר, וכנ”ל.

ה) התורם ע”י שמחייב את כרטיס האשראי שלו בסכום הצדקה, והסכום אינו מגיע קודם פורים ליד קופת הצדקה (באשר הסכום מגיע לקופה רק בעיתים וזמנים מסוימים, ע”פ ההסכמים בין הקופה וחב’ האשראי), א”כ כספו לא הגיע בפורים ליד הקופה וליד העניים. וכן הוא בש’יק דחוי. וע”כ נוהגים בקופה בעירנו ללוות קודם פורים סכומי כסף גדולים, הגבוהים מתחזית המגבית, כדי שכסף זה יחולק בפועל לאביוני העיר תמורת הכסף שיגיע מהתורמים. גבאי הצדקה מזכים בקנין גמור את כספי ההלואה שנטלו, עבור כל תורמי הקופה, כשלכל אחד זוכים בסכום כסף המקביל לסכום הכסף שתרם. גבאי הצדקה אומרים בפה מלא כי הם שלוחי כל התורמים לחלק בעבורם את מעותיהם לעניים, לפי רצונו הפרטי של כל תורם ותורם. הגבאים מוסיפים שכאשר רצון התורמים לא הוברר, או כשרצונם אינו יכול להתבצע מבחינה הלכתית [כגון באופן שרצון התורמים הוא שכספם יחולק רק לעניים מסוימים, שכבר קיבלו סכומי כסף גבוהים. או כשרצון התורמים יגרום לחלוקת “מתנות לאביונים” פחות משיעור הנתינה הרצוי, כגון שעני מסוים יקבל 100 ש”ח מ-200 תורמים, ונמצא שכ”א תרם בעבורו רק 1/2 ש”ח, שהוא פחות משיעור הנתינה הדרושה לרוב הדעות], יתחלק הכסף לפי החלטת גבאי הקופה ורבניה. ואמנם יש להוסיף בזה דהטוב ביותר יהיה שהגבאים יודיעו שסכומי התורמים הנתרמים על דעת התורמים, יחולקו לפי סדר ורשימה מוקדמת. והיינו שכספי התורמים הראשונים ייתרמו לעניים הראשונים ברשימה, ע”פ החלוקה שרוצים התורמים, וכשמכסת העניים הראשונים שברשימה תתמלא, יילך הכסף הנתרם לעניים הבאים ברשימה ועי”ז הדברים מבוררים טפי וברורים וא”צ להגיע בזה לדין ברירה.

ו) כדי לאפשר לעניים לרכוש בכסף שקיבלו את צרכי סעודת הפורים [וגם כדי לאפשר לתורמים לקיים את המצוה בשעות הבוקר, כדי שיוכלו לאכול ולשתות לאחר קיום המצוה, עי’ מועדים וזמנים ח”ב קפ”ו, שו”ת אז נדברו ח”ו ס”ה, שו”ת שרגא המאיר ח”ג קי”ג. ויל”ע האם כשמסר ליד שליחו יכול לאכול, אף שהשליח עדיין לא קיים את המצוה], מחולקים הכספים בשעות הבוקר. ובהמשך היום, סמוך לשקיעה”ח, מתקיימת חלוקת כספים נוספת, בה מחולקים הכספים שנאספו במשך היום, וגם בכדי לאפשר לנדיבי העם מחו”ל להשתתף ביום הפורים במצות היום (כאשר בארצות אחרות יום הפורים נכנס בשעות מאוחרות יותר מבארצנו הק’), וכאשר המשפחה הנצרכת אינה מצויה בביתה, מתקשרים אליהם גבאי הצדקה ומודיעים להם שזיכו בעבורם כסף לצרכי הסעודה ושביכולתם לבוא ולקחתו, או ללוות כסף על סמך הכסף שינתן להם כשיגיעו. ולוואי ונזכה שלא יהיו עוד עניים בעירנו יצ”ו ובכל מקומות ישראל.

ז] באלול התשס”ד נכנסתי אל רבנו הגר”ח קניבסקי שליט”א, יחד עם ראשי “קופת מתן בסתר אלעד” ושטחתי לפניו שאלות בעניני צדקה, ואביא בס”ד חלק מתשובותיו של הגר”ח שליט”א, וכדלהלן: א-) עניי העיר קודמים לעניי עיר אחרת, שנאמר “לאחיך לענייך ולאביונך בארצך” וכמש”כ הרמב”ם. ובכלל “עניי העיר” ו”בני העיר” נכללים כל אלו ששהו בעיר במשך שנה, או שקנו בעיר דירה או שבדעתם להשתקע שם, וכמש”כ באהבת חסד פ”ו עפ”ד השו”ע יו”ד רנ”ו ה’. וגם אנשים השוהים בכל שעות היום בעיר אחרת, לצרכי לימוד תורה, עבודה וכדו’, נכללים בגדר “בני העיר” בהם דירת מגוריהם ומקום שינתם, ועליהם להעדיף את עניי עיר זו על פני כל עניי עיר אחרת. ב-) שאלתי מי נכללים בגדר “עניי העיר” ומהו המושג “עיר” לענין זה, והצביע הגר”ח על ד’ הביאה”ל או”ח סי’ תס”ח ד”ה וחומרי, הדן לענין דין “חומרי מקום הלך לשם” וכותב שהגדרת קהילה היא שיש לה מנין קבוע, בתי כנסיות, מורה צדק ומקוה טהרה. הגר”ח שליט”א דימה את ב’ הענינים ואמר שבגדר “בני העיר” לענין “עניי עירך” נכללים כל הזקוקים לצרכי הקהילה הנ”ל. ג-) אדם שהתגורר בעיר אחת וחתם “הוראת קבע” בנקאית לקופת הצדקה של אותה העיר, וכעת עבר לעיר אחרת, יעביר את “הוראת הקבע” לעיר מגוריו הנוכחית, וכמש”כ המשנ”ב סי’ תס”ח סקי”ט שאם בדעת האדם להשתקע בעירו החדשה, שוב א”צ לנהוג את חומרי המקום שבה ממנו. וחזי’ דאינו קשור כלל ועיקר למקום מגוריו הקודם, על כל השלכותיו ההלכתיות הקשורות בכך. ד-) כתב הרמב”ם בפיהמ”ש אבות פ”ג משנה ט”ו שעדיף לתרום הצדקה בפעמים רבות ולא להעניק את מלוא סכום הצדקה בבת אחת, מפני שע”י רוב המעשים מפעיל האדם בנפשו את מידת הנדיבות. ואמר הגר”ח שליט”א שפשוט שגם חתימה על “הוראת קבע” המורה לבנק לתרום סכום חודשי לצדקה, נחשב גם ל”פועל נפשו במידת הנדיבות”, אף שהחתימה וההוראה לבנק נעשית בפעם אחת, דמ”מ עצם ההוראה להוציא ממון לצדקה בפעמים רבות, נחשבת לריבוי מעשי צדקה.

שו”ת ממרן הגר”ח קניבסקי שליט”א

ח] בשנת התשס”ג שאלתי (במכתב) להגר”ח קניבסקי שליט”א כך: בספר דרך אמונה פ”י ממתנות עניים מבואר בשם הגאון החיד”א בברכ”י שאף שעבירה מכבה מצוה, מ”מ אין עבירה מכבה צדקה. ובמאסף שהוציאה “קופת העיר ב”ב” נכתב שמרן שליט”א נשאל לטעם הדבר והשיב כי מבואר בחז”ל ששקולה צדקה כנגד כל המצוות. ולא הבנתי, דסו”ס האי כללא דעבירה מכבה מצוה לכאו’ שייכת גם במצוות חשובות. ולענ”ד הטעם בזה אחר הוא, והוא דשאני צדקה מכל המצוות שעניינם עשיית המצוה עצמה, ומשא”כ צדקה עיקרה קבלת העני, שיהיה לו כדי מחייתו. וכל המושג ד”עבירה מכבה מצוה” פי’ שאדם שעשה מצוה לרצון הית”ש תיקן חלק בנפשו, אך כשלאחר מכן עבר עבירה פגם הוא בנפשו. אך כשמעשה המצוה אינו קשור כ”כ למעשה האדם כי אם לקבלת המקבל, לכאו’ אין “עבירה מכבה צדקה”. [ולעצם החילוק שבין צדקה לשאר מצוות מצינו ד’ המהרי”ט שכ’ דבצדקה א”צ לכוין לשם מצוה הגם דמצוות צריכות כוונה, ועי’ קובץ מאמרים להגרא”ו שדן האם אפיקורס שנתן צדקה קיים המצוה כיון דעיקרו קבלת העני, ומ”מ מסקנתו שלא יצא ידי המצוה דסו”ס אפיקורס הוא. וראה במש”כ בזה בספרנו זה בענין כוונה במצות משלוח מנות ומתנות לאביונים, ואכמ”ל].

והשיב הגר”ח שליט”א במכתב, וז”ל: איני זוכר שעניתי כך, אבל נכון מש”כ מע”כ שבקבלת המקבל אפי’ הנותן לא כיון למצוה יש לו שכר, כמש”כ מי שאבד מטבע ומצאו עני יש לו שכר.

ט]  באד”ב התשס”ח, נכנסתי אל הגר”ח שליט”א ושטחתי לפניו ז’ שאלות בעניני מתנות לאביונים, וכדלהלן: א-) שאלה: האם בעל ואשה נחשבים לב’ אביונים או לאביון א’ לענין מתנות לאביונים. והאם אב ובנו הסמוך על שולחנו חשיבו לב’ אביונים או לאביון א’. תשובה: נחשבים לאביון אחד. [א”ה: עי’ בשו”ת בנין עולם או”ח סי’ ל”ו דחשיבו לב’ אביונים, והו”ד בכה”ח סי’ תרצ”ד סק”י. ואולם הערוה”ש שם ס”ב ובשו”ת התעוררות תשובה ח”ג סי’ מ”ז כ’ דחשיבו לאביון א’]. ב-) שאלה: האם איכא חסרון ליתן לאביון מעות לאחר הצהרים, אחר זמן סעודת פורים, כיון דמסתמא כבר לא יוכל לרכוש בשעה זו צרכי הסעודה. תשובה: אין בעיה בזה. ג-) שאלה: האם יש להקפיד ליתן מתנות לאביונים קודם אכילת קבע. תשובה: אכן, יש שהקפידו ע”ז. [א”ה: עי’ מועדים וזמנים בכמה דוכתין בזה ובשו”ת משנה הלכות ח”ז סי’ צ”ב]. ד-) האם נכונה השמועה בשם מרן החזו”א זללה”ה דסגי ב”עני” וא”צ ליתן דוקא ל”אביון”, וכמה צריך בקופתנו להקפיד ע”ז. תשובה: לא שמעתי שמועה בזה בשם החזו”א [א”ה: עי’ במש”כ לעיל אות א’. ועיין קובץ תל תלפיות קובץ נ”ח עמוד כ”א דכ’ הגרמ”ג שאמרו בשם החזו”א דסגי בעני]. אך נוהגים לתת גם לעני. והרי כתוב בירושלמי ש”כל הפותח יד נותנים לו” בפורים, אם כן ודאי שיוצאים בנתינה לעני. והוסיף רבנו שליט”א: תדע לך ש”כל הפותח יד נותנים לו” הוא קולא ולא חומרא, שאין הכוונה שכל מי שפותח יד צריך לתת לו, אלא שיוצאים ידי חובת מתנות לאביונים גם במי שפותח יד, אע”פ שאינו עני. [א”ה: ואלו ד’ הריטב”א במגילה ז’ א’: פירשו בירושלמי (מגילה פ”א ה”ד) שכל הפושט ידו ליטול יתנו לו, לומר שנותנין לכל אדם, ואין מדקדקין אם הוא עני וראוי ליתן לו, שאין נתינה זו מדין צדקה גרידתא, אלא מדין שמחה. שהרי אף לעניים יש לשלוח מנות, עכ”ל. וכן הוא ברמב”ן ובשיטמ”ק בב”מ ע”ח ב’]. ה-) שאלה: האם מקיימים מתנות לאביונים כשהעני החזיר הצדקה לנותן. תשובה: צריך לחלק בין המקרים, שאם העני קיבל כבר את המעות מידו וזכה בהם, אזי אם החזיר לו יצא י”ח. אך אם מסרב הוא לקחת, לא יצא. ו-) שאלה: הפרמ”ג בא”א תרצ”ה סקי”ד כ’ דצריך לחנך הקטנים למצות מתנות לאביונים, ויל”ע האם בעינן להקנות להם ממון שיתן בעצמו לאביונים, א”ד דמועיל זה שיהיה שלוחו של אביו לתת את מעות מתנות לאביונים שלו. תשובה: לא נהוג לחנך קטנים לזה. ז-) שאלה: האם יוצאים י”ח בנתינה להכנסת כלה ענייה, באופן שתרכוש בכסף בגדים ושאר עניניה. תשובה: יוצאים י”ח, ובתנאי שיתנו לה כסף ולא בגדים או שאר דברים. [א”ה: עי’ משנ”ב סי’ תרצ”ד סק”ב, ובפרמ”ג נקיט דיוצא י”ח בבגדים בדיעבד ועי’ טו”א מגילה ז’ ב’ בקו”א].

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *