לתרומות לחץ כאן

ליכא דידע לישנא בישא כהמן

בגמ' מגילה י"ג: איתא "אמר רבא ליכא דידע לישנא בישא כהמן….ויש בגמ' שם אריכות בדרך שבה קטרג המן על עם ישראל לפני אחשורוש – ובתרגום על המגילה האריך בזה מאד.

ובגמ' חולין קלט: מובא – המן מן התורה מנין שנא' "המן העץ" – וכתב המהרש"א שם – ואמר "המן העץ" במעשה הנחש – והוא לפי שהיה הוא גזע צפעוני מעשו ועמלק – אשר כחם נחש הקדמוני.

ועל פי זה יובן מה שלא היה בעל לשון הרע כהמן.

מאחר ושרשו של המן הוא מהנחש הקדמוני שהוא היה הראשון שדבר לשון הרע על בוראו והיה הראשון בעולם שדיבר לה"ר – כמו שנרמז בפסוק הקשר בין הנחש ובין לשון הרע – "אם ישוך הנחש בלא לחש – ומה יתרון לבעל הלשון " – על כן לא היה מי שידע לדבר לשון הרע כהמן.

מאידך בגמ' מגילה י:…ברוש זה מרדכי שנקרא ראש לכל הבשמים שנא' "ואתה קח לך בשמים ראש

מר דרור" ומתרגמינן מרי דכי.

מבואר בגמ' – שמרדכי נרמז בקטורת – שהיא כידוע מכפרת על לשון הרע.

ובזוה"ק- ח"ג קפג:- איתא "ותלבש אסתר מלכות"….מאי טעמא זכתה להאי אתר בגין דנטרה פומא דלא לחוואה מידי, הדא הוא דכתיב "אין אסתר מגדת מולדתה" – ואוליפנא כל מאן דנטיר פומיה ולישניה זכי לאתלבשא ברוח דקודשא…. תרגום – מהו הטעם שזכתה אסתר למלכות – מפני ששמרה את פיה שלא לומר דבר …ולומדים מזה שכל מי ששומר פיו ולשונו זוכה לרוח הקודש.

מבואר בדברי הזוה"ק – שאסתר זכתה למה שזכתה בזכות שמירת הלשון שלה.

[ורמז לדברי הזוה"ק כי "אסתר" במספר לשון הרע, לרמוז שהם ב' הפכים – כידוע שהפכים באים לפעמים בגימטריא שוה]

ואם כן יש לומר – שכיון שהמלחמה היתה נגד המן שהוא בעל הלשון הרע הגדול ביותר והוא נחש צפע – זרע עמלק משורש הנחש הקדמוני – על כן הנצחון עליו היה צריך להעשות דוקא על ידי מרדכי ואסתר שהם מתוקנים בשמירת הלשון.

והנה נאמר במגילה – "ויקראו סופרי המלך בעת ההיא – בחודש השלישי הוא חודש סיון בשלושה ועשרים בו – ויכתב ככל אשר צוה מרדכי …ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור …ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר."

מבואר בפסוק – שעיקר ההצלה של נס הפורים בכתיבת אגרות שניות – ארעה בתאריך כ"ג בסיון

על פי האמור יש לבאר – מדוע כתיבת אגרות שניות שזה היה גמר ועיקר הישועה של פורים נכתבו דוקא בתאריך הזה של כ"ג סיון.

במסכת תענית כט. נאמר.

וכתיב "ותסגר מרים שבעת ימים" – דהוו להו עשרין ותשעה בסיון – וכתיב "שלח לך אנשים" ותניא – בעשרין ותשעה בסיון שלח משה מרגלים. עכ"ל הגמרא.

ובמהרש"א שם מבאר – ששבעת ימי ההסגר של מרים הסתיימו בכ"ט סיון ובו ביום יצאו המרגלים.

בפשוטו לפי דברי המהרש"א יוצא שתחילת ימי ההסגר של מרים היו בכ"ג בסיון.

מעתה יש לומר שכיון שהכח של שמירת הלשון שרשו בזכירת מעשה מרים וענשה – על כן גמר הישועה על ידי אסתר שזכרה את מעשה מרים ושמרה את פיה – היה בתאריך כ"ג סיון – שהוא התאריך שיש לזכור כדי להנצל מלשון הרע.

על פי זה יש לבאר את דברי הגמרא בתענית – אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב כשם שמשנכנס אב ממעטים בשמחה – כך משנכנס אדר מרבים בשמחה.

וכבר עמדו בשאלה מה הכונה "כשם"? – מהו הקשר בין ב' המועדים?.

לפי האמור יש לפרש את דברי הגמ' כך.

ברש"י בתחילת פרשת שלח כתב – למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים לפי שלקתה על עסקי דיבה שדברה באחיה – ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר עכ"ל.

ואם כן יש לומר כשם שמשנכנס אב – שבתשעה בו נחרב בית המקדש – משורש חטא המרגלים שלא למדו ממרים ודברו לשון הרע – ממעטין בשמחה – כך משנכנס אדר שבו בזכות אסתר אשר למדה ממרים ושמרה את פיה – גברו על כח עמלק ולשון הרע – ונבנה הבית השני – מרבים בשמחה.

הצטרף לדיון

תגובה 1

  1. יפה מאד.
    מה שמעניין שהכותב מזווג מדרשים סותרים (אך אין הכרח שיש מניעה בדבר), שהרי למה נסמכה וכו' מורה שמרגלים קדם למרים ע' ברא"ם

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *