"ויקראו סופרי המלך בעת ההיא בחודש השלישי הוא חודש סיון בשלושה ועשרים בו – ויכתב ככל אשר צוה מרדכי…ומרדכי יצא מלפני המלך – בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה".
ובפיוט המושר בימי הפורים נאמר – "שושנת יעקב צהלה ושמחה – בראותם יחד תכלת מרדכי"
ובפירוש הגר"א על המגילה כתב – ש"לבוש מלכות"- הכונה היא לטלית של מצוה – "תכלת"- זו התכלת שבציצית ו"חור" – הלבן שבציצית.
וצריך להבין – במה קשורה הצהלה והשמחה בעת הנס של כתיבת האגרות השניות – דוקא לתכלת של הציצית.
בספר "מסילת ישרים" פי"א מבואר – שחטא המרגלים נבע מנגיעה של כבוד – מפני שהם ידעו שכאשר בני ישראל יכנסו לארץ ישראל הם לא יהיו נשיאים – והסיבה לכך היא – מפני שהם היו ראויים להיות נשיאים רק במדבר בתקופת ההנהגה הניסית המגולה – אבל לא בארץ ישראל מקום ההנהגה בלבושי הטבע – ואכן הוכיח על כך סופם – שנכשלו בראיה לא נכונה כאילו הארץ אוכלת יושביה ופירותיה משונים – ולא ידעו לראות מבעד ללבושי הטבע את טוב הארץ וכונת ה' להיטיב אתם.
ומפני שזה היה חטא המרגלים על כן בסוף פרשת "שלח" שבה נמצא ענין המרגלים – [שלח בגי' לבוש] נאמרה פרשת ציצית שהיא מצוה הניתנת על הלבוש – לרמוז על כך – שעל ידה אפשר לראות את הקב"ה גם מבעד ללבושי הטבע – כי הוא מציץ מן החרכים – שלזה רומזת המילה ציצית.
בזה יש לבאר מדוע בהשלמת הנס של מגילת אסתר אשר כל ענינו היה לגלות את הנהגת השי"ת המסתתרת בתוך הטבע – שמחו בכ"ג סיון בכתיבת האגרות השניות דוקא במצות ציצית בתכלת מרדכי – מפני שזהו ענינה ממש של הציצית – לראות את השי"ת מבעד ללבוש ההסתר.
עוד יתכן לבאר את הקשר בין ישועת הפורים ומצות ציצית על פי מה שכתב הרמח"ל [אוצרות רמח"ל – פרשת זכור]
…כבר ידוע שקליפת עמלק גורמת שכחה – וכנגד זה צוה הקב"ה לזכור מה שהוא עשה – ובזה מכניעים אותו שלא יגרום כל כך שכחה – ולכן "זכור" דוקא.
ובהמשך שם כתב הרמח"ל – שזהו הפירוש – "תמחה את זכר עמלק – לא תשכח" – על ידי שתמחה את עמלק המונע את הזכרון – לא תשכח כי יסתלק הגורם לשכחה.
עפ"י דברי הרמח"ל יש לבאר דברי היעב"ץ בהגהותיו ב"ב מו:.
בגמרא שם מובא סימן לזכור ד' ההלכות של ערב – מלוה – לוקח – קבלן – שהם ר"ת עמל"ק.
וכתב שם היעב"ץ וז"ל חידוש שנתנו סימן בזה במי שנאמר בו "תמחה את זכר עמלק" – אולי מצאו לו רמז מן התורה במאי דסיים קרא "לא תשכח" שתיבת לא מופסקת בטעם טפחא – להורות שיש בו מקום גם לשכחה ולהתיר להשתמש בו לאוקומי גירסא, דכל מה דאסר שרי, להכניס מנוול לבית המדרש, לשבר כוחו ולהוציא ניצוץ קדושה שבו… עכ"ל.
עפ"י דברי הרמח"ל יש להוסיף ביאור בזה – כיון שענינו של עמלק הוא כח השכחה – על כן ע"י שמשתמשים בשמו של עמלק נושא כח השכחה כסימן כדי לזכור דברי תורה – אזי בזה אדרבא משברים את כוחו ומוחים את שמו.
בזה יבואר שעל כן לעת כתיבת האגרות השניות שבהם קבלו רשות למחות את זרע עמלק – קליפת השכחה – "שושנת יעקב צהלה ושמחה" – במצות ציצית – אשר ענינה הוא "וזכרתם את כל מצותי" – "למען תזכרו – ועשיתם את כל מצותי" – כי הזכרון שעל ידי הציצית – שייך למחיית עמלק – כח השכחה.
עוד יתכן לבאר את הקשר שבין ישועת הפורים ובין מצות ציצית – על פי מה שכתב בעל ה"נתיבות" בפירושו למגילת אסתר – "מגילת סתרים".
בתחילת המגילה במשתה אחשורוש נאמר "חור כרפס ותכלת – אחוז בחבלי בוץ וארגמן" ופירש ב"מגילת סתרים" – שהיו אלה מיני צבעונים שהכין אחשורוש – כדי להכשיל את עם ישראל בהרהורי עבירה.
על פי זה יש לומר – שכאשר חזרו בתשובה היתה תשובת המשקל – מצות ציצית – אשר עליה אמרו בגמ' מנחות …תכלת דומה לים – וים דומה לרקיע – ורקיע דומה לכסא הכבוד.
תחת החטא של דמיון אסור במשתה אחשורוש – תקנו עצמם בדמיון של קדושה על ידי מצות ציצית.
ויש לרמוז זאת בפסוק בסוף פרשת כי תשא – "כי על פי הדברים האלה – כרתי אתך ברית ואת ישראל" שדרשו בו חז"ל בכמה מקומות – לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא על תורה שבעל פה.
ידוע מה שכתבו הספרים שהקבלה ברצון בימי אחשורוש – היתה על תורה שבעל פה שעליה היתה הכפיה של הר כגיגית בהר סיני – מפני שעל התורה שבכתב כבר במעמד הר סיני אמרו "נעשה ונשמע".
והנה המילה "כר"תי" היא ר"ת – תכלת – ים – רקיע – כסא – ויתכן שרומז לימי הפורים שאז חזרו בתשובה על החטא של משתה אחשורוש בו נכשלו בתכלת וחור של עברה – ושבו אל הציצית המעלה את הדמיון אל הרקיע וכסא הכבוד – וקבלו עליהם ברצון את הברית של תורה שבעל פה.
[וראה ביאור נוסף בענין "בראותם יחד תכלת מרדכי" – בסוף מאמר "אשר קרך בדרך"].
