לתרומות לחץ כאן

פורים – קיימו וקיבלו

בגמ' שבת פח. "ויתיצבו בתחתית ההר" – א"ר אבדימי בר חמא בר חסא – מלמד שכפה עליהם הקב"ה את ההר כגיגית ואמר להם – אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם.

א"ר אחא בר יעקב – מכאן מודעא רבא לאורייתא ומפרש רש"י – מודעא רבה – שאם יזמינם לדין למה לא קיימתם מה שקבלתם עליכם – יש להם תשובה שקבלוה באונס.

אמר רבא – אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש דכתיב "קימו וקבלו היהודים" – קימו מה שקבלו.

ובמדרש תנחומא פרשת נח מבואר – שכפית ההר כגיגית בהר סיני היתה על תורה שבע"פ וז"ל שם.

..ולא קבלו ישראל את התורה עד שכפה עליהם את ההר כגיגית שנאמר "ויתיצבו בתחתית ההר" …ואם תאמר על התורה שבכתב כפה עליהם את ההר – והלא משעה שאמר להם מקבלים אתם את התורה ענו כולם ואמרו "נעשה ונשמע" מפני שאין בה יגיעה וצער והיא מעט – אלא אמר להן על התורה שבעל פה שיש בה דקדוקי מצות קלות וחמורות …לפי שאין לומד אותה אלא מי שאוהב הקב"ה בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאדו…ללמדך שכל מי שאוהב עושר ותענוג אינו יכול ללמוד תורה שבעל פה – לפי שיש בה צער גדול ונדוד שינה …עכ"ל.

מבואר בדברי התנחומא – שעל תורה שבכתב אמרו "נעשה ונשמע" ורק על עמל התורה שבעל – פה היה צורך בכפיה – משום שעמל הלימוד של תורה שבעל – פה הוא קשה מאד – ויש צורך ביגיעה רבה וויתור על עושר תענוג ושינה כדי להשיגה.

לפי זה יוצא – שמה שאמרו בגמ' בשבת פח. – הדור קבלוה בימי אחשורוש ברצון, כיון שזה נאמר על אותו חלק בתורה אשר אותו כפה עליהם הר כגיגית בהר סיני – אם כן המכוון הוא על עמל התורה שבע"פ – שאע"פ שבהר סיני היה צורך לכפות עליהם קבלתה – אחרי הנס של פורים קבלוה ברצון.

והדבר טעון ביאור – איך יתכן שבמעמד הר סיני ששם נפתחו בפניהם כל הרקיעים וראו שאין עוד מלבדו – היה צורך בכפיה – ואילו בפורים קבלוה ברצון.

ומבארים בזה – שאמנם בהר סיני נפתחו בפניהם כל הרקיעים וראו את האמת שאין עוד מלבדו וגם ראו את השכר והעונש, אבל אחרי שנסגרו הרקיעים ושבו לאהליהם, חזרו אל הנסיונות התמידיים של המאבק בחשך החמריות ופיתויי ההנאות – ולולא הכפיה לא היו עומדים בקבלתם.

לעומת זאת בנס הפורים – התגלתה בפניהם האמת בתוך מעמקי העולם הזה.

בהר סיני נפתח הרקיע, אבל בפורים נפתחה בפניהם הארץ – הם ראו בחוש כיצד ההליכה למשתה של עושר ותענוג – מביאה מצב של להשמיד להרוג ולאבד.

כאשר ראו את האמת שיש השגחה פרטית וראו גם את דרכי השכר והעונש בחוש בבהירות כזו בתוככי העולם הזה – קבלו ברצון את עמל התורה שבעל –פה – למרות שבהר סיני לא הגיעו למדרגה זו.

על פי זה יש לבאר את ענין המצוות של משלוח מנות ומתנות לאביונים שהם מצוות שבין אדם לחברו שנצטוינו בהם בפורים.

בספר "מכתב מאליהו" מבאר את הענין של "סוכת שלום".

כל עוד ואדם חי עם שאיפות חמריות, בהכרח שיבא לידי מלחמה עם זולתו – שכן השאיפות הגשמיות שאין להם תכלית וגבול הם לכאלה דברים שהכמות שלהם מוגבלת בגבולות החומר – ועל כן שייכותם לאחד היא על חשבון זולתו – אבל בסוכות שהוא המועד שבו אדם קונה את הידיעה שהעולם הזה הוא דירת ארעי – ומכוין את כל הכלים הגשמיים רק למילוי שאיפותיו הרוחניות – כאשר השאיפה היא רוחנית אז מגיעים לשלום – מפני שברוחניות יש די לכולם ואדרבא, הצלחת האחד מועילה לריבוי רוחניות בעולם – וזו טובת זולתו המשתוקק אף הוא לכך.

על פי זה יש לומר – שכיון שעל פי דברי התנחומא מוכרח שקבלת התורה שבעל פה ברצון בפורים, נבעה מתוך ויתור על השאיפות החמריות של עושר ותענוג – הויתור על שאיפות אלו והדבקות בשאיפות של רוחניות – הוא המביא לאהבה אחוה שלום ורעות – העומדים ביסוד מצות ימי הפורים ומנהגיהם.

על פי זה יש גם לבאר את ענין השמחה הגדולה של פורים.

בספר "שערי קדושה" מבאר המהרח"ו – שמידת העצבות אשר שרשה ביסוד העפר – מקורה בעצבות על העדר השגת קניני הבלי העוה"ז.

לפי זה יש לבאר – שכאשר וותרו על השאיפות להשיג עוד ועוד מקניני הבלי העולם הזה – זכו להגיע לשמחה המאירה בכל שנה מחדש בפורים – ביום בו מאירה הקבלה המחודשת של תורה שבעל פה.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *