פורים – מסתכלין כלפי מעלה – ומשעבדים את לבם

רבני בית ההוראה
ט"ז אדר א' ה'תשע"א

“זכור את אשר עשה לך עמלק – אשר קרך בדרך”.

על המילים “אשר קרך” מפרש רש”י ב’ פירושים. פירוש אחד – לשון מקרה, פירוש שני – לשון קרי וטומאה.

יתכן לבאר שב’ הפירושים ברש”י – רומזים לב’ ענינים במלחמת עמלק.

במשנה במסכת ראש השנה פ”ג נאמר –”והיה כאשר ירים ידו – וגבר ישראל” – וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה – אלא לומר לך בזמן שהיו מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים את לבם לאביהם שבשמים – היו מתגברים ואם לאו – היו נופלין.

מדברי המשנה יש ללמוד שמלחמתו של עמלק היא בב’ הענינים האלו.

עמלק מתנגד ל”מסתכלים כלפי מעלה” – ועמלק מתנגד ל”משעבדים את לבם לאביהם שבשמים” –

מבואר מדברי המשנה שהדרך להתגבר על עמלק – היא על ידי ב’ יסודות אלו.

א. להסתכל כלפי מעלה

ב. לשעבד את הלב לאבינו שבשמים.

ויש לבאר – ששעבוד הלב לאבינו שבשמים הוא תוצאה של ההסתכלות כלפי מעלה – על ידי שמסתכלים כלפי מעלה – ומכירים שהבריאה כולה היא ממנו ית’ ונבראה לתכלית גילוי כבודו ית’ – ומכירים גם שכל אשר לנו הכל מושפע מאתו ית’ – על ידי זה אנו מבינים שכהכרת הטוב לאבינו שבשמים המשפיע לנו את חיינו וכל צרכינו – עלינו לשעבד את עצמנו אל התכלית שבשבילה נברא העולם – שהיא עבודתו ית’.

ונרמז הדבר ב”מזמור לתודה” בפסוק – “הוא עשנו ולא אנחנו” – שהכתיב הוא “ולא” והקרי הוא “ולו”.

וביאור הדבר – שתחילה מסתכלים כלפי מעלה ומבינים שהוא עשנו – “ולא” אנחנו עשינו את עצמנו – וכיון שהוא מקור כל השפע – על כן ו”ולו” אנחנו, אנו שייכים לו ומשעבדים לבנו אליו.

שתי היסודות הללו כלולים בפסוק “שמע ישראל – ה’ אלקינו – ה’ אחד”.

הפסוק הזה כולל בתוכו הן את ההכרה שה’ אחד וכל הנמצאים לא נמצאו אלא מאמתת המצאו – שזה תכלית ההסתכלות כלפי מעלה – והן קבלת מלכות שמים כמו שמבואר ברמ”א שעיקר קבלת מלכות שמים הוא בפסוק ראשון של שמע – ואשר זהו ענין שעבוד הלב לאבינו שבשמים.

ונרמזו ב’ היסודות הללו בר”ת של המילה הראשונה בפסוק – “שמ”ע”.

המילה שמ”ע היא גם ר”ת שאו מרום עיניכם כדאיתא בתיקו”ז – שזה רומז לענין “מסתכלים כלפי מעלה” – וגם ר”ת עול מלכות שמים – הרומז ל”משעבדים את לבם לאביהם שבשמים”.

והדברים מתאימים בפרט לפי פירוש רש”י בפרשת ואתחנן המפרש את הפסוק כך.

שמע ישראל – ה’ שעכשיו הוא אלקינו – רק עם ישראל מכיר ביחודו ית’ – עתיד להיות – ה’ אחד – כל האומות יכירו בכך.

ועל פי דבריו יש לומר שגם ענין זה המובא במשנה – שעל ידי ב’ היסודות הללו ימחה שמו של עמלק – נרמז אף הוא בפסוק.

שמע ישראל – דהיינו על ידי שמ”ע – ר”ת שאו מרום עיניכם – על ידי שישראל “מסתכלים כלפי מעלה” – ועל ידי שמ”ע – ר”ת עול מלכות שמים – דהיינו על ידי שישראל “משעבדים את לבם לאביהם שבשמים” – יגיע אותו הזמן שימחה זכרו של עמלק – כאשר ביום ההוא יהיה ה’ אחד ושמו אחד.

ואולי יש לרמוז את ב’ הענינים הללו בפסוק “ראשית גויים עמלק – ואחריתו עדי אובד” – עמלק רואה את עצמו כ”ראשית” כי אינו מסתכל כלפי מעלה לראות מאין באת, אינו מסתכל – מי הוא הראשית האמיתית.

“ואחריתו עדי אובד” – מאחר ואינו משעבד עצמו למהלך האמיתי של תכלית הבריאה איננו חלק מהתכלית שלה ואין לו זכות קיום בתוכה – על כן “אחריתו עדי אובד”.

על פי זה יש לבאר את ב’ הפירושים של רש”י למילים – “אשר קרך בדרך”.

הפירוש הראשון – לשון מקרה, רומז לכך שעמלק לא מסתכל כלפי מעלה וכמו שמובא בחז”ל על הפסוק במגילה “ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו” – “קרהו בן בנו של קרהו” – דהיינו שמרדכי סיפר להתך שהמלחמה כאן היא במי שהוא מזרעו של עמלק – אשר אינו מסתכל כלפי מעלה – ורואה בכל מאורעות העולם מקרה שקרהו.

הפירוש השני הוא לשון קרי וטומאה – דהיינו, הטומאה של חוסר תכלית – עמלק לא משעבד את לבו לעבודת הבורא – תכלית הבריאה – וגם מונע מאחרים לעשות זאת.

ועל כן במגילת אסתר אחרי הנצחון על עמלק שאלו הם כוחותיו – מוצאים במהות ימי הפורים את ב’ היסודות שהם הפכיים לכוחו של עמלק – את “ההסתכלות כלפי מעלה” – ואת “שעבוד הלב לאבינו שבשמים”.

כל סיפור המגילה כפי שסדרוהו חז”ל הקדושים בא כדי להרים את עינינו להסתכל כלפי מעלה – ההתבוננות בהשתלשלות הנס של פורים באה להראות לנו איך כל המאורעות מכוונים על ידי השי”ת – אשר הוא לבדו עשה עושה ויעשה לכל המעשים.

וכתוצאה מההסתכלות הזו כלפי מעלה – “קיימו וקבלו” – שעבדו את לבם – לקבל את התורה מחדש ברצון ובאהבה.

על פי זה יש לבאר את הדברי הפיוט “שושנת יעקב צהלה ושמחה – בראותם יחד תכלת מרדכי”.

על פי ביאור הגר”א הכונה היא לתכלת של הציצית – וצריך להבין מדוע השמחה של ישועת הפורים קשורה עם התכלת שבציצית דוקא?

לפי מה שהתבאר יש לומר – ששתי היסודות שהם שורש הנצחון על עמלק מופיעים בתכלת הציצית.

תכלת דומה לים וים דומה לרקיע…על ידי מצות ציצית – אנו מסתכלים כלפי מעלה – לראות את השי”ת הבורא כל.

מאידך המילה תכלת היא מלשון תכלית – כי הציצית היא בגד המורה על עבדותנו לה’ – שעל ידה איננו תרים אחרי הלב והעינים – אלא מקדשים עצמנו לעבודת השי”ת – “והייתם קדושים לאלהיכם”- וכאשר אנחנו מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים את הלב לאבינו שבשמים – אנו גוברים על עמלק – ועל כן שמחת הישועה באגרות שניות – בהם נתנה הרשות למחות את עמלק – קשורה עם ראית תכלת הציצית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *