פורים ומגילת אסתר – פרפראות

רבני בית ההוראה
ט"ז אדר א' ה'תשע"א

“לץ תכה” – זה עמלק

בשו”ע הלכות מגילה [סי’ תר”ץ סעיף י”ז] כתב הרמ”א בשם אבודרהם – עוד כתבו שנהגו התינוקות לצור צורת המן על עצים ואבנים או לכתוב שם המן עליהם ולהכותן זה על זה כדי שימחה שמו על דרך “מחה תמחה את זכר עמלק” ו”שם רשעים ירקב” – ומזה נשתרבב המנהג שמכים המן כשקורים המגילה בבית הכנסת ומביא עוד הרמ”א מהבית יוסף – ואין לבטל שום מנהג או ללעוג עליו כי לא לחינם הוקבעו.

וצריך להבין מדוע מכל ארבעת חלקי השו”ע בחר הרמ”א לכתוב את הענין שלא לזלזל בשום מנהג דוקא בענין זה של מחית המן.

ויתכן לומר על- פי דרשת חז”ל – “לץ תכה” זה עמלק – מבואר שכח הליצנות והזלזול מתייחס בפרט לעמלק – וירושה היא לו מזקנו עשו שנאמר בו “ויבז עשו את הבכורה” – וגם בעמלק עצמו נאמר “ויזנב בך” – ויזנב אותיות בזיון. [ראה לעיל במאמר “הענוה והרחמים – במחיית עמלק”]

ועל כן דוקא במנהג הזה של הכאת המן – זרע עמלק – כאן הוא המקום להזהיר מזלזול – שכן הזהירות הזאת היא חלק מהכאת עמלק נושא כח הזלזול.

פורים – שלושים יום לפני פסח.

ענינו של חג הפסח הוא לימוד האמונה לדורות מיציאת מצרים בכדי לקבל עלינו את עבדות השי”ת – והנה עמלק היה באותו הדור ולא התפעל ואף קפץ וקרר את האמבטיה – וכיון שכך יש לומר שאם לא נמחה את זכר עמלק לפני חג הפסח, אזי כוחו הנמצא עד היום – עלול למנוע אותנו מלימוד האמונה מיציאת מצרים – על כן שלושים יום קודם החג – ראשית ההכנה לפסח היא – מחית כוחו של עמלק בפורים.

היראה והבטחון – הפך עמלק

“מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך – פעלת לחוסים בך נגד בני אדם”

על ידי היראה – אין בטחון בטבע.

על ידי הבטחון – אינו ירא מהטבע.

ועל ידי כך זוכה לאור הצפון של ההנהגה העל טבעית.

לעומת זאת בעמלק נאמר “אשר קרך בדרך” – מבט של מקריות הפך הבטחון.

ועוד נאמר בו “ולא ירא אלקים”- עמלק הפך היראה.

ה”נפש החיים מבאר שהפסוק “והיו עיניך רואות את מוריך” – הכונה היא על הארה של האור הגנוז.

המשך הפסוק “ולא יכנף עוד מוריך” ודרשו חז”ל [תנחומא – ויצא] כל זמן שעמלק קיים כנף מכסה את הפנים

ומבואר מזה שעמלק המשולל יראה ומשולל בטחון – הוא המסתיר את הגילוי של האור הגנוז.

בנס הפורים הגזירה פעלה יראה – ותלית המן חיזקה בנפשות ישראל את הבטחון בה’ כמו שכתב הגר”א – ועל ידי כך זכו לישועה השלימה בביטול האגרות ראשונות וכתיבת אגרות שניות.

“בראשית ברא אלקים” – “ראשית גויים עמלק”

במדרש רבה בראשית – בשביל התורה שנקראת ראשית – וצריך להבין אם התורה היא התכלית שעבורה נברא העולם מדוע אם כן היא נקראת ראשית ולא תכלית ?

וביאור הדבר שכל דבר שהוא התכלית אזי במחשבה הוא הראשית – לדוגמא אדם רוצה לבנות בית המחשבה הראשונה היא לבנות בית לאחר מכן באה ההשתדלות בפועל – ואז מגיעים בסוף אל התכלית שהיא הבית.

סוף מעשה במחשבה תחילה” כל מה שהוא סוף מבחינת המעשה הוא תחילה מבחינת המחשבה

ויש לרמוז זאת במילה תכלית המורכבת מהאותיות – ת- כלי – ת .

הת’ היא האות האחרונה רומזת לתכלית היוצאת בסוף המעשה אבל היא גם הראשית במחשבה.

ועל כן מפני שהתורה היא התכלית היא נקראת ראשית – ובשביל התורה הנקראת ראשית נברא העולם

נמצא שהתורה מתחילה “בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ” דהיינו הבריאה נבראה עם תכלית ומטרה ועם תכנית איך להוציאם אל הפועל שכל זה נמצא בתורה הקדושה.

“ראשית גוים עמלק” פירושו שעמלק מעמיד את עצמו כראשית אחרת – “אשר קרך בדרך” לשון מקרה – הוא מתעלם מהראשית של בראשית ורואה את התכלית והראשית כפי שהוא רואה אותם – ומאחר והוא לא מצטרף אל התכלית האמיתית על כן “אחריתו עדי אובד”.

עוד במדרש שם בשביל ביכורים שנקראו “ראשית” “ראשית ביכורי אדמתך”

יובן בזה מדוע פרשת ביכורים היא בתחילת פרשת כי תבוא מיד אחרי פרשת זכור בסוף פרשת כי תצא כי הראשית של ביכורים המיחסת את כל הראשית לה’ – “האדמה אשר נתת לי ה'” היא הפך “ראשית גויים עמלק”.

ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה

בגמ’ מגילה יב. מבואר – שגזרת המן באה בגלל ב’ ענינים.

א] מפני שהלכו למשתה אחשורוש

ב]- מפני שהשתחוו לצלם של נבוכדנצר.

השל”ה הקדוש בדרוש “ואתה תצוה” כתב – שהחרדה שחרדו ישראל מהמשתה שעשתה אסתר באה לכפר על הנאתם מסעודת אחשורוש – ובשם הרב ברעוודא שליט”א שמעתי שבזה שמרדכי לא כרע להמן – תיקן בזה את ההשתחויה לצלם.

ויתכן לומר שחלקם בתיקון החטא – נרמז באופן שבו הגיעה הישועה – שכן הישועה התגלגלה על ידי המשתה שעשתה אסתר – ועל ידי שמרדכי לא כרע ולא השתחווה.

שהרי כאשר יצא המן מהמשתה אשר עשתה לו אסתר שמח וטוב לב – ראה שוב כיצד מרדכי לא כורע ולא משתחוה לו – ועל ידי זה התמלא חימה – ומזה התגלגלה – אספת מקורביו – הכנת העץ הגבוה – והליכתו למלך בבוקר – אשר מזה היתה תחילת מפלתו.

והתברר בזה דבר נוסף – הרי חלק מהנסיון של בני ישראל בשעת גזרת המן היה להבין שהגזרה לא באה מפני שמרדכי לא כרע ולא השתחוה כפי שהיה נראה לכאורא לעין בשר – אלא מפני שהלכו למשתה אחשורוש לפני שנים רבות.

האמת הזו התבררה– בזה שאדרבא הישועה עצמה התגלגלה דוקא על ידי ענין זה עצמו – שמרדכי לא כרע ולא השתחוה – והוכיח סופו על תחילתו שענין זה היה סיבה לישועה ולא להפך.

מנהג התחפושות בפורים

בהלכות מגילה סי’ תרצ”ו סעיף ח’ כתב הרמ”א …מה שנהגו ללבוש פרצופים בפורים – וגבר לובש שמלת אשה ואשה כלי גבר – אין איסור בדבר מאחר שאין מכוונים אלא לשמחה בעלמא – וכן בלבישת כלאים דרבנן – וי”א דאסור אבל המנהג כסברא הראשונה.

המשנה ברורה בס”ק ל’ מביא – שהאחרונים כתבו לבטל את המנהג של לבישת כלי גבר ושמלת אשה בפורים.

פשטות דברי הרמ”א משמע – שהמנהג הזה של תחפושות בפורים תכליתו היא ריבוי שמחה.

אבל נאמרו בזה טעמים נוספים המבארים את הקשר המיוחד של המנהג הזה למהותו של הפורים.

א] הבני יששכר מביא בשם הר”מ חגיז טעם – על פי דברי הגמרא במגילה “הם לא עשו אלא לפנים” דהיינו – שהחטא של עם ישראל בימי אחשורוש – היה חטא חיצוני ולא פנימי – ולזכר ענין זה אנו לובשים בגדים המבטאים חיצוניות – שאין לה קשר לפנימיות.

ב] מהגרמ”ש שליט”א שמעתי – על פי דברי הגמרא – “כשם שפרצופיהם שונים – כך דיעותיהם שונים”.

מאחר וענינו של הפורים הוא להביא לאחדות על כן “חייב איניש לבסומי” – בכדי לבטל את ה”דיעותיהם שונים”.

ועל דרך זה יש להוסיף – שמנהג התחפושת הוא – כדי לבטל את ה”פרצופיהם שונים” על ידי הסתרת הפרצוף בכל מיני אופנים.

ג] מגילת אסתר מגלה שהעולם הנראה לעינים – אינו אלא תחפושת להנהגת השי”ת הנסתרת – כי הוא לבדו עשה עושה ויעשה לכל המעשים.

ד] מאחר ועל ידי סיפור המגילה מתגלית ההנהגה הפנימית של העולם על כן “חייב איניש לבסומי” – כי “נכנס יין יצא סוד” – ותתגלה הפנימיות של האדם – ואולי לכן גם אנו מסתתרים תחת תחפושת כדי שעל ידי זה יקל עלינו לגלות את הפנימיות שלנו – [ויתכן עוד שעצם התחפושת מגלה לאדם מה רצונותיו הפנימיים ובאיזה כוון נמצאים שאיפותיו המוסתרות.]

ה] על פי השל”ה הקדוש – בפורים נשלם תיקון פגיעת המלאך בכף ירך יעקב – כיון שפגם זה מנע מיעקב לקבל בשלמות את הברכות – תיקון הפגם הוא סיבה לקבל את הברכות – אותם קיבל יעקב כאשר התחפש בבגדי עשו – התחפושת של פורים היא זכר לתחפושת של יעקב אבינו כאשר קיבל את הברכות

ו] זכר לכך שאחרי פטירת אהרון התחפשו עמלק – ושינו את לשונם ללשון כנענים בבואם להלחם עם ישראל – כמבואר ברש”י בפרשת חוקת על הפסוק “וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב”.

ז] מהרב ישעיהו שניידר שליט”א שמעתי – מנהג התחפושת הוא זכר לכתוב במגילה- “ורבים מעמי הארץ מתיהדים” – אשר יש המפרשים – שעמלקים התחפשו ליהודים כדי להנצל.

מדוע מחיית עמלק – מביאה שמחה.

יש לבאר ענין זה בכמה אופנים.

א] ה”מסילת ישרים” בפרק י”ט – מביא את דברי המדרש שוח”ט – “אמר רבי איבו כשתהיה עומד להתפלל – יהא לבך שמח עליך שאתה מתפלל לאלקים שאין כיוצא בו”.

משמע מדברי המדרש שההכרה ביחוד ה’ – שאין כיוצא בו – היא המביאה את השמחה.

אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה זרעו של עמלק – מחיית עמלק מגלה את יחוד השי”ת שאין כיוצא בו – ויחוד השם מביא שמחה – ובכלל זה שעמלק בגי’ ספק – ואין שמחה כהתרת הספקות.

ב] עמלק אותיות לעקם – מעקל.

במחית עמלק חוזרת הישרות – “ולישרי לב שמחה”

ג] בגמ’ חולין קלט: – המן מן התורה שנאמר “המן העץ” – וביאר שם המהרש”א ששורש עמלק בנחש הקדמוני – ובזוה”ק איתא – שעצבות היא מסטרא דחיויא דהיינו משורש הנחש – על כן במחית עמלק זוכים לשמחה.

ד] באגרת הרמב”ן מבואר שעל ידי מידות ענוה ויראה מגיעים אל השמחה – [ענוה ויראה בגי’ שמחה]

עמלק הוא הפך ב’ המידות הללו [ראה לעיל במאמר “ענוה ויראה במחיית עמלק”] ועל כן במחייתו מגיעים אל השמחה.

ו] “מזמור לתודה – עבדו את ה’ בשמחה” – הכרת הטוב מביאה שמחה – עמלק הוא כפוי טובה [ראה לעיל במאמר “עמלק כפוי טובה”] מחית עמלק מחזקת את כח הכרת הטוב – המביא שמחה.

ויתכן לומר שהכרת הטוב היא תולדה של מידות הענוה והיראה. על ידי ענוה מרגיש שלא מגיע לו כלום – וע”י היראה מרגיש שאינו בטוח בכלום, כתוצאה מכך שמח בכל דבר שמקבל מהשי”ת. [ראה לעיל במאמר “ענוה ויראה במחיית עמלק”].

פּוּרפּר – אות

א] בזכות ש- ר- ה שחיה מאה ש נה ועש- ר- ים שנ- ה ושבע שנים – מלכה אסתר על – שבע ועשרים ומאה מדינה.

ב] “ויהי כשך חמת המלך אחשורוש” – מובא במדרש שכאשר התפקח אחשורוש מיינו – שאל היכן ושתי, אם נצרף את אותיות הפסוק בשונה מהכתוב במגילה יצאו המילים ויהי כ — שכח – מתה — מלך אחשורוש – נרמזו כאן דברי חז”ל שכאשר פג יינו – שכח – אחשורוש שושתי – מתה

ג] בגמ’ מסכת מ- גי – לה – דף י”ג.

בזכות צניעות שהיתה ברחל – רחל במ”ק – 13

יצא ממנה שאול – שאול במ”ק – 13

ובזכות צניעות שהיתה בשאול יצאה ממנו אסתר – אסתר במ”ק 13-

אולי יש לבאר – על פי דברי המהר”ל שהצניעות היא הכבוד באמת והנה צניעות במ”ק = כבוד, [כל כבודה – בת מלך פנימה] ומאחר ומהות הכבוד היא היחידות כמו שכתב המהר”ל שעיקר כבוד השי”ת הוא מה שהוא אחד בעולמו- על כן מופיע כאן בסוגית הצניעות המספר 13 – שהוא בגימ’ אחד.

ד]אחרי הגילוי אשר התגלה ליעקב אבינו ערב צאתו לגלות אמר – “אכן יש הוי”ה במקום הזה – ואנכי לא ידעתי”. – התגלה לו הסוד של “ואנכי הסתר אסתיר” – התגלות ה”אנכי ה'” בתוך ההסתר.

יש הוי”ה – בגי’ פורים – בפורים מתגלה ה”אנכי” – השגחת הוי”ה ב”ה – גם במקומות שלפני כן לא ידענו.

עוי”ל – “אכן יש הוי”ה במקום הזה” – בפורים כאשר מתגלית השגחת השי”ת במקום הזה – בתוך ההסתר של עולמנו השפל – “ואנכי לא ידעתי” – חייב אינש לבסומי “עד דלא ידע”.

ה] העתק ממאמר “ממחרת השבת”

שמעתי מהגאון ר’ אביגדור נבנצל שליט”א חשבון – שהלילה שבו השאיר שאול את אגג ואשר כתוצאה מכך נולד המן – היה בליל ט”ז ניסן – וזאת על פי המבואר בקדמונים שם על הפסוק “ויפקדם בטלאים” – שמנה אותם בקרבן הפסח מבואר ששאול יצא למלחמת עמלק בערב פסח.

וכיון שכתוב שאחרי המלחמה הציב לו שאול יד – וזה דבר שאסור ביו”ט – ואז נפגש עם שמואל שתבע אותו על שהשאיר את אגג בחיים – על- כרחך שהיה זה מיד לאחר יו”ט ראשון של פסח ביום ט”ז ניסן.

נמצא שיום תלית המן שהוא בט”ז ניסן כמו שהביא המ”ב – הוא באותו יום שבו שאול השאיר את אגג בחיים – ואשר ממנו יצא המן.

האלשיך הקדוש מפרש את הפסוק – “רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר – ואת ובית אביך תאבדו” שהואיל ואסתר היא מזרעו של שאול – מוטל היה עליה לתקן את חטא זקנה אשר השאיר את אגג בחיים – ועל ידי זה יצא המן – ואם לא תעשה זאת אזי בית אביה שאול יתבע על כך.

ומעתה יוצא שבתאריך שבו היה החטא – ט”ז ניסן – בו היה התיקון, כאשר על ידי משתה אסתר ביום ט”ז ניסן – נתלה המן.

ו] המהר”ל בספר “נר – מצוה” כתב כלל בגימטריאות – כל מילה שמספרה באחד יותר מחברתה – מראה הדבר שאותו שמספרו גדול יותר – יש לו כח להיות גובר על זה שהוא מתחתיו במספר אחד.

והנה פורים = 336 – גובר באחד על המן – עמלק = 335

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *