פורים – “והכרתי לבבל – שם ושאר נין ונכד”

רבני בית ההוראה
ט"ז אדר א' ה'תשע"א

במסכת מגילה י: מביאה הגמ’ את דבריהם של י”ד אמוראים – שכל אחד מהם פתח את לימוד המגילה בדרשה של פסוק אחר – הפתיחה הראשונה היא זו של רבי יונתן.

ר’ יונתן פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא – “והכרתי לבבל שם ושאר נין ונכד – נאם ה'” – “שם” – זה הכתב “שאר” זה – לשון “נין” – זה מלכות ו”נכד” – זו ושתי.

רבי יונתן מגלה לנו כאן אור חדש בהבנת הפתיחה של מגילת אסתר.

המגילה פותחת בסיפור משתה אחשורוש – שבסופו ציוה להרוג את ושתי – בפשוטו הסיפור של הריגת ושתי בא כדי לתאר את החלק הראשון של השתלשלות נס המגילה – שהרי על ידי הריגת ושתי הגיעה אסתר אל המלכות.

ואולם רבי יונתן מגלה שבמעשה הריגת ושתי מונחת אבן פינה נוספת לסיפור המגילה.

ושתי היתה בתו של בלשצר ונכדתו של נבוכדנצר – ובהריגת ושתי נתקיימה הנבואה שבה הבטיח השי”ת שיכרית את מלכות בבל.

וצריך להבין במה קשורה הכרתת מלכות בבל לסיפור המגילה?

בגמ’ סנהדרין כא: אמרו – תניא רבי יוסי אומר – ראוי היה עזרא שתנתן תורה על ידו לישראל אלמלא קדמו משה ….ואע”פ שלא נתנה תורה על ידנו נשתנה הכתב שנאמר “וכתב הנשתוון כתוב ארמית” …דהיינו שעל ידי עזרא התחדש הענין של כתב אשורית לכתיבת סת”ם.

וסיפור הדברים על פי דברי רש”י שם הוא – על פי המובא בספר דניאל – שביום האחרון למלכותו ערך בלשצר מלך בבל משתה שבו השתתפו גם יהודים רבים. באמצע המשתה הופיעה יד נעלמה אשר כתבה על הקיר בכתב בלתי מוכר – מילים שלא הובנו עקב אי הכרת הכתב.

היחידי שהכיר את הכתב ופענח את משמעותו היה דניאל שקרא את הכתוב – “מנא מנא תקל ופרסין” – דניאל גם פירש את המילים – שיש בהן התגלות של נבואה המכוונת כלפי בלשצר – מנה ה’ את ימי מלכותך שקל אותה ופרס – שבר אותה – דהיינו שהגיע סופה של מלכות בבל.

עוד באותו יום ובאמצע המשתה – כבשה מלכות פרס את בבל – בלשצר נהרג – ושתי בתו נפלה בשבי ומשם נלקחה להיות אשתו של מלך פרס ומדי – אחשורוש.

רש”י שם מבאר – שהכתב הזה שבו נכתבה הנבואה על הקיר – היה כתב אשורית שלא היה מוכר עד אז גם ליהודים – מאחר ותקופה ארוכה לפני כן נעלם הכתב הזה [ורבו הדיעות בזה ממתי נעלם] בנבואה זו התחדש גילויו של כתב אשורית – אשר מאז ואילך הפך להיות הכתב היחידי שבו משתמשים לכתיבת סת”ם.

מלשון הגמ’ משמע – שההתגלות של כתב אשורית יש בה ערך גדול כל כך הקרוב למתן תורה – שהרי כך אמרה הגמ’ שאע”פ שלא נתנה תורה על ידו של עזרא – אבל התחדש הכתב על ידו – והדבר צריך ביאור מהי המעלה הגדולה של כתב אשורית?

הנה ענין הכתב במבט שטחי שייך לתורה שבכתב יותר מאשר לתורה שבע”פ – ברם במבט עמוק יותר מתברר הקשר העמוק שיש לכתב דוקא עם התורה שבעל פה.

האותיות והמילים של התורה שבכתב – צופנות בתוכן את ההארה של תורה שבעל פה בכמה אופנים

במסכת נדרים לח. – אמר ר’ יוסי בר חנינא לא ניתנה תורה אלא למשה ולזרעו שנאמר כתב לך…פסל לך, מה פסולתן שלך אף כתבן שלך – ומסקנת הגמ’ – שהתורה נתנה לישראל אבל הפלפול דהיינו ההבנה והחריפות כפי שמבארים שם התו”ס והרא”ש נתנו רק למשה – ומשה בטובת עין נתנם לישראל.

הרא”ש שם מוסיף לבאר – איך נלמד הדבר מהפסוק “כתב לך” שדרשוהו מלשון כתבן שלך. …והיינו כתבן שלך – כי כל החכמה והשכל – רמוזים בכתב התורה – בצורות האותיות.

ומאחר ובפשטות כונת הרא”ש היא – אך ורק לצורת האותיות של כתב אשורית – נמצא שאותיות כתב אשורית צופנות בצורתן את ההבנה והחריפות שהן חלק מהתורה שבעל פה.

ולפי זה מתבאר המשך הפסוק “כתב לך את הדברים האלה – כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל” מפסוק זה דרשו חז”ל – לא כרת הקב”ה ברית עם ישראל אלא על תורה שבעל פה.

לפי מה שהתבאר, המילים בתחילת הפסוק “כתב לך” – רומזות להבנת התורה שבעל פה הגנוזה בצורת האותיות – ועל כך בא ההמשך שלא כרת הקב”ה ברית עם ישראל אלא על תורה שבעל פה.

ובמסכת מנחות כט: – אמר רב יהודה אמר רב בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב”ה שיושב וקושר כתרים לאותיות אמר לפניו מי מעכב על ידך אמר לו אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות – ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילי תילין של הלכות.

רש”י שם מפרש כתרים – כגון התגין דס”ת.

כיון שכל ענין התגין בפשוטו שייך רק בכתב אשורית – נמצא שבצורת הכתב אשורית רמוזים תילי תילים של הלכות בתורה שבעל פה – שדוקא רבי עקיבא שורש תורה שבעל פה הוא המשיג אותם.

לפי זה מובנת המעלה הגדולה של חידוש כתב אשורית על ידי עזרא – ומובנת גם המשמעות בגמרא שהיה בזה מעין המעלה של מתן תורה על ידי משה רבינו – שהרי על ידי אותיות הכתב אשורית מתגלה בתורה שבכתב – השורש לתילי תילין של הלכות שבתורה שבעל פה.

ונראה לבאר באופן נוסף את הקשר המיוחד של כתב אשורית לתורה שבע”פ בדוקא – על פי דבריו הנפלאים של המלבי”ם [בספרו “ארץ חמדה” – סוף פרשת לך לך]

וז”ל שם – “וכל העם רואים את הקולות” – שכל דבור היוצא הולך ובוקע בחלל האויר עד שמגיע לאוזן האדם ונראה על האויר צורת האותיות מחוקקים – וכשאומר ב’ נעשה חלל באויר בצורת ב’ – ומזה נדע כמה גדול מכתב הקדוש מכתב אלקים הוא – שהוא כמו שמתחקק על האויר בקול ההברה והעין אין לה כח לראות דבר זה – אבל במעמד הר סיני שנתפשט מהם הגשמיות – היה כח בעיניהם לראות דבר זה עין בעין.עכ”ל.

מבואר בדברי המלבי”ם חידוש נפלא שסוד הכתב אשורית הוא – שצורת אותיותיו היא בדוגמת הציור שמצטייר באויר בדיבור של כל אות ואות.

לפי זה מובן היטב הקשר שבין כתב אשורית המתיחס לדיבור “שבעל פה”- ובין התורה שבעל פה דיקא.

ועל פי היסוד הזה שכתב אשורית קשור עם הגילוי של תורה שבעל פה – ראיתי בספר “כתב עברי – כתב אשורי” שביאר את הטעם מדוע התגלה הכתב אשורית בדוקא באותה נבואה אשר בשרה על סיומה של מלכות בבל.

הנביא ירמיה – [ירמיה כט] בזמן גלות יכניה התנבא “כי כה אמר ה’ – כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם – והקימותי עליכם את דברי הטוב להשיב אתכם אל המקום הזה”.

וכמו כן כבר בשנה הראשונה של מלכות נבוכדנצר התנבא ירמיהו [ירמיה כה] “והיה כמלאת שבעים שנה אפקוד על מלך בבל – ועל הגוי ההוא נאם ה’ את עונם” – נמצא, שאותה יד שהכריזה בכתב אשורית על קצה של מלכות בבל – כאילו הכריזה באותן מילים עצמם על שיבת ציון ובנין בית השני העומדים להתחדש.

מאחר ועיקר הגילוי של התורה שבעל פה היה בימי בית שני כמו שמובא בפרקי היכלות לתנא רבי ישמעאל – על כן קדמה לתקופה זו ההתחדשות של כתב אשורית שבצורת אותיותיו רמוזים פרטיה של התורה שבעל פה.

אותה היד שהודיעה במילים “מנא מנא תקל ופרסין” על סיום מלכות בבל – היא אשר גילתה את הכתב אשורית – מפני שהואיל והזמן של סיום מלכות בבל הוא הזמן אשר יועד מראש לתחילת הפקידה של ימי בית שני – ממילא באותן המילים המבשרות על קיצה של מלכות בבל – חבויה גם הבשורה על הגילוי הקרוב של תורה שבעל פה – גילוי שאותיות הכתב אשורית שותפים לו – עד כאן תוכן דבריו שם.

לפי זה יש לבאר את דברי ר’ יונתן שפתח את לימוד המגילה בדרשת הפסוק המלמד שהריגת ושתי היה בה משום השלמת הנבואה על הכרתת בבל.

ר’ יונתן התכון ללמד אותנו את הקשר של סיפור המגילה לתקופה בה אירע – ר’ יונתן מלמד אותנו שסיפור המגילה מתחיל עם הכרתת בבל – מפני שהוא מסמן את תחילת התקופה של שיבת ציון ובנין בית שני – שאז היה עיקר הגילוי של תורה שבעל פה.

ועיקר הקשר של סיפור המגילה לתקופה זו מתגלה בסוף המגילה כמו שדרשו חז”ל על הפסוק “קיימו וקבלו” – קיימו מה שקבלו, שבעקבות הישועה של פורים קבלו מחדש את התורה ברצון כאשר הכונה היא לקבלה מרצון של עמל התורה שבעל פה כמו שביארו הספה”ק –שהרי על תורה שבכתב כבר במעמד הר סיני אמרו נעשה ונשמע כמו שנתבאר בתנחומא בפרשת נח – נמצא שרק תורה שבע”פ אותה קבלו בכפייה בהר סיני – אותה הדור קבלוה ברצון בימי אחשורוש

ואם כן הקבלה המחודשת של עמל תורה שבעל פה בימי מרדכי ואסתר – היתה הקדמה לתקופת בית שני שבה היה הגילוי המיוחד של תורה שבעל פה.

והנה העולה מכל האמור הוא – שמצאנו בדברי הנביא ירמיה שפקידת בית שני קשורה עם קיצה של מלכות בבל – ולכן יחד עם היד שכתבה ובשרה את קיצה של בבל התגלה הכתב אשורית השייך לגילוי של תורה שבעל פה בתקופת בית שני.

והתבארו בזה דברי ר’ יונתן במסכת מגילה שפתח את מגילת אסתר בזה שדרש מהפסוקים שהריגת ושתי היתה סיום של הכרתת בבל כי בא לומר בזה שהכרתת זרע מלכות בבל – היא הפתיחה לסיפור המגילה אשר היה הכנה לבנין בית שני.

אמנם בכל זה עדיין לא התבאר מהו באמת הקשר שבין הכרתת בבל לתחילת הפקידה של בית שני, מדוע הנביא ירמיה תלה את הפקידה של בית שני בקיצה של מלכות בבל – ומדוע הכרתת מלכות בבל פותחת את סיפור המגילה.

ויש לבאר את מהלך הדברים על פי מה שכתב הגאון ר’ יעקב מליסא זיע”א בפירושו למגילת אסתר “מגילת סתרים” – וז”ל.

…ולכך נקרא שושן הבירה – כי אחשורוש שכל מגמתו היה להשמיד את ישראל בכדי להאביד ולסלק הקדושה מהארץ ולהשריש הטומאה בארץ – כדרך שעשו דור הפלגה – שביקשו לבנות עיר ומגדל מטעם שכתב האלשיך – כי כמו שיש מקומות מוכנים להשראת קדושה כמו ירושלים ובית המקדש – כן יש מקומות להשראת הטומאה – וביקשו דור הפלגה לבנות עיר במקום ירושלים ומגדל במקום בית המקדש – וכן אחשורוש רצה לעקור ישראל וממילא יוחסר מקום השראת הקדושה ויהיה לו כח להשרות הטומאה בארץ – ומצא מקום להשראת הטומאה שהוא שושן שהיה בו המן ועשרת בניו – ובהיות שהמקדש קרוי בקדושה בירה לכך קרוי גם שושן הבירה בטומאה.

כדי להבין דברי ה”מגילת סתרים” – שמעשהו של אחשורוש היה בדומה למעשה דור הפלגה – יש להתבונן מעט בענינו של מעשה דור הפלגה כפי שהוא מבואר בהרחבה בספר “נגלות הזוהר” – פרשת נח ובפירוש “מתוק מדבש” שם.

בזוה”ק פרשת נח נאמר – “הבה נבנה לנו עיר ומגדל” – ת”ח כד מטו להאי בקעה דאיהו רשו נוכראה ואתגלי להו אתר דשלטנותא דא תקיע בגו נוני ימא אמרו – הא אתר למיתב ולאתקפא ליבא לאתהנאה ביה תתאי – מיד אתמרו הבה נבנה לנו עיר נתקין באתר דא עיר ומגדל למה לן לסלקא לעילא דלא ניכול לאתהנאה מיניה הא הכא אתר מתקנאה.

ובפירוש “מתוק מדבש” מפרש – שאנשי דור הפלגה הגיעו לאותה הבקעה שהיא רשות אל נכר ונתגלה להם שגם בתוך המלכות דקדושה ישנה בקיעה שמשם יש אפשרות לקלי’ לינוק – ורצו לבנות מקום שימשיכו שם לקלי’ מהקדושה.

ואמרו – זה המקום טוב לשבת בו ולחזק את הלב – בכל אותן הנאות העוה”ז האסורות מצד הקדושה – ולמה לנו לעלות וליהנות מצד הקדושה שאוסרת תאוות העולם הזה.

מבואר שם – שרצונם של דור הפלגה היה לקבל מהשפע שהקב”ה משפיע לבריאה – מבלי להשתעבד למלכות ה’ ועשית רצונו ית’ – מטרתם היתה מצד אחד לפרוק את עול הקדושה האוסרת על האדם את הנאות העולם הזה – ומצד שני חשבו שלמרות הפריקת עול יקבלו שפע מהעליונים – על ידי שיעבירו שפע מהקדושה אל הטומאה באופנים שהיו ידועים להם – ולשם כך בנו עיר ומגדל בכדי שזה יהיה מקום המיוחד לאותו ענין של המשכת השפע אל הטומאה.

דהיינו כשם שבית המקדש הוא מקור השפע לכל העולם כולו מצד הקדושה – כך רצו להקים מקום שישמש להוריד שפע לצד השני ר”ל – וכך יוכלו להנות מהעולם ללא קבלת עול מלכות שמים..

בדוגמת דור הפלגה היתה גם כונתו של אחשורוש – כמו שהוסיף לבאר ה”מגילת סתרים שם” על הפסוק “חור כרפס ותכלת”.

…ידוע שזה לעומת זה עשה אלקים – וכשם שהיו צריכים משכן ואדנים וקלעים ועמודים להמשכת קדושה כן העושים להמשכת הטומאה צריכים דברים הממשיכים את הטומאה …ולכן עשה גם הוא רצפת בהט ושש במקום עמודים ואדנים וקלעים להמשכת הטומאה. עכ”ל.

חלק מהמזימה הזו היה – הזמנת עם ישראל למשתה אשר הכין בשושן.

בספר “קב הישר” שואל את השאלה הידועה – מדוע נתבעו בני אותו הדור על ההליכה למשתה אחשורוש – הרי לא נכשלו במאכלות אסורות במשתה כמו שדרשו חז”ל על הפסוק “והשתיה כדת אין אונס” – אם כן על מה נתבעו כל כך.

ואומר ה”קב הישר” וז”ל …אבל חובא דילהון הוי כי אותו הרשע כיון בסעודתו שהזמין ישראל כדי למינקיט שפעא דנחית מלעילא – דלא ישפיע בשכינתא אלא בסטרא אחרא – ולכן הזמין ישראל כדי למינקיט להון לסטרא דיליה והוא סוד הטלת זוהמא – כיון שהשפע יהיה יורד לישראל על ידי הסטרא אחרא.

וביאור דבריו – שענין המשתה היה המשך לאותה מזימה של אחשורוש לעקור את ישראל – ועל כן הביא אותם אל המשתה שכל כולו היה מקום המוכן להמשיך שפע מהקדושה אל הטומאה – כדי להחטיא את ישראל בזה שגם הם יקבלו מאותו שפע אשר המשיך מהקדושה אל הטומאה.

אמנם עדין קשה לכאורא גם אחרי דברי ה”קב הישר” שפגמו בזה שקבלו שפע מהצד האחר – אבל מדוע מגיע על כזה חטא עונש נורא כל כך?

ויש ליישב על פי דברי הגמ’ במגילה יב. – שאלו תלמידיו את רשב”י מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל באותו הדור כליה – דהיינו על איזה חטא באה גזירת המן.

אמר להם – אמרו אתם, אמרו – מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע. אמר להם – אם כן שבשושן יהרגו – שבכל העולם כולו אל יהרגו? אמרו לו – אמור אתה, אמר להם מפני שהשתחוו לצלם… משמע מדברי הגמ’ שהגזירה באה בצירוף של ב’ הטעמים – מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע – ומפני שהשתחוו לצלם של נבוכדנצר.

והנה הצלם שהקים נבוכדנצר נעשה על ידו – באותה בקעה שבה דור הפלגה עשו את העיר והמגדל

ובספה”ק “שערי אורה” מבואר – שנבוכדנצר התכוון בעשית הצלם הזה ובמקום זה דוקא – להמשיך בזה את מעשה דור הפלגה אשר מטרתם היתה למשוך שפע מהקדושה אל הצד הטומאה – ולקבל משם את השפע בלי שום חיוב של ושעבוד להשי”ת – וזה היה ענין הצלם שנעשה בכונה זו של העמדת מקום שאליו ימשיך את השפע הזה.

יוצא אם כן שבהשתחויה לצלמו של נבוכדנצר אשר בא להמשיך את מעשה דור הפלגה – מסתתר אותו הפגם ממש של ההליכה למשתה על פי מה שביארו ה”מגילת סתרים” וה”קב הישר” – שכן לפי דבריהם אף מזימתו של אחשורוש במשתה היתה אותה מטרה עצמה בדוגמת דור הפלגה – שרצה להכשיל את עם ישראל בזה שגם הם יקבלו מהשפע הטמא הזה.

נמצא מעתה שב’ החטאים שעליהם באה גזירת המן – ההליכה למשתה וההשתחויה לצלם של נבוכדנצר שרשם אחד הוא.

בשני הענינים הללו יש משורש מעשה דור הפלגה – בהליכה למשתה הצטרפו למעשהו של אחשורוש אשר הכין מקום להמשיך שפע אל הצד שהוא הפך הקדושה כמו שביאר ה”מגילת סתרים” – ואותו ענין ממש הוא ענין הצלם של נבוכדנצר אשר התכוון להמשיך את חטא דור הפלגה אשר בנו מקום שעל ידו ימשיכו שפע מהקדושה אל הטומאה כמו שביאר ה”שערי אורה”.

לפי זה יאירו לנו דברי הגמ’ במגילה יא. אחשורוש – אמר רב אחיו של ראש ובן גילו של ראש – אחיו של נבוכדנצר הרשע שנקרא ראש שנאמר – “אנת הוא רישא דדהבא”.

לפי האמור – מלבד מה שפירשה הגמ’ שם בדמיון שבין נבוכדנצר ואחשורוש – אחים הם בכונתם, נבוכדנצר בצלם שבנה ואחשורוש במשתהו התכונו לאותה מטרה – להמשיך את מעשיהם של דור הפלגה

ויש להוסיף בזה דברים – על פי מה שהתבאר מדברי הזוה”ק שכונתם של דור הפלגה היתה לעזוב את רשות הקדושה ולקבל את השפע מהרשות האחרת – היתה מתוך מטרה להנות מחיי העולם הזה בלי ההגבלות הבאות מצד רשות הקדושה.

ויתבאר בזה שחטא ההליכה למשתה היה קרוב לחטא דור הפלגה – מפני שאף הוא היה פגם של ריבוי הנאות עולם הזה [וביאר בספר “עלי שור” שהואיל וענינה של מלכות מדי הוא ריבוי הנאה – על כן זה היה הנסיון המיוחד של אותו הדור] – ומשום שחטא זה קרוב כל כך לחטאם של דור הפלגה – הצטרף החטא הזה לחטא ההשתחויה לצלם של נבוכדנצר – שאף הוא המשך של חטא דור הפלגה.

על פי זה יש לבאר הטעם שנענשו בעונש גדול כל כך של להשמיד להרוג ולאבד – בהקדמת דברי הרמח”ל בספר דרך ה’.

הרמח”ל בספרו שם בפרק מבאר שההבדל שבין ישראל לאומות העולם הוא שנשמות ישראל הם הנשמות שהיו אמורים לצאת מאדם הראשון אילו לא היה חוטא – אבל אומות העולם הם צורת אדם אשר אילולא חטא האדם הראשון לא היו קיימות בבריאה

ומבאר הרמח”ל שם – שאחרי חטא אדם הראשון קבע הקב”ה זמן מוגבל שעד אז יקבעו שרשי האומות בעולם וכפי מעשיהם של אותם בני אדם שיהיו שרשי האומות – כך יהיו תולדותיהם אחריהם ומי שיזכה באותו הדור ויתעלה במעשיו וזכויותיו יזכה לכך שתולדותיו יהיו אותם נשמות השייכות למדרגה של אדם הראשון קודם החטא דהיינו נשמות ישראל.

ממשיך הרמח”ל ואומר – שבתקופת דור הפלגה מלאה סאתם של אומות העולם והוקבעו כולם בדרגה של אדם הראשון אחרי החטא – מלבד אברהם אבינו אשר זכה והתעלה במעשיו וזכה להיות השורש של אותם נשמות שהן במדרגה של אדם הראשון אחרי החטא שהם נשמות ישראל.

על פי מה שהתבאר ענין מעשיהם של דור הפלגה – יש לבאר מדוע אז דוקא מלאה סאתן.

בפירוש “מתוק מדבש” [נגלות הזוהר – פרשת נח] מבואר – שמזימתם של דור הפלגה היתה למשוך שפע אל צד הטומאה דרך האפשרות ליניקה מהקדושה – אשר נוצרה על ידי זוהמת הנחש בחטא אדם הראשון.

מעתה יש לומר – מאחר והמבחן שקבע הקב”ה לשרשי האומות היה עד כמה יצליחו להתעלות ולתקן את חטא אדם הראשון – על כן כאשר דור הפלגה יזמו להקים מקום שכל כולו בנוי על הקלקול שנוצר בחטא אדם הראשון – בזה מלאה סאתן והוקבעו להית דרגתם לעד – במצב זה של אדם הראשון אחרי החטא.

[וראה בספורנו פרשת יתרו על הפסוק “לא יהיה לך” – שיש בחינה של מלאה סאתן …כאשר יגיעו למדרגה מן החטא שתהיה אצל הדור לקנין – בלתי תקות תשובה עכ”ל]

על פי זה יש ליישב את שאלת ה”קב הישר” ושאר המפרשים – מדוע נענשו עם ישראל בימי אחשורוש בעונש כבד כל כך על ההליכה למשתה והרי לא נכשלו במאכלות אסורות?

הרי לפי מה שמה שהתבאר – שורש הבדלת עם ישראל מאומות העולם בדור הפלגה היה מפני שאברהם אבינו זכה במעשיו להתקרב למעלת אדם הראשון קודם החטא – ואילו אומות העולם מלאה סאתן בזה שבנו את העיר והמגדל כדי לקבל שפע מכח חטאו של אדם הראשון – ולכן הוקבעו אז להיות שייכים למדרגת אדם הראשון אחרי החטא.

מעתה – כאשר הלכו בני ישראל למשתה אחשורוש – הואיל וכפי שביאר ה”מגילת סתרים” כל מגמתו של אחשורוש בזה היתה להמשיך את מעשה דור הפלגה – פגמו בזה כלל ישראל בשורש הסיבה של הבדלתם מאומות העולם – שכן על פי מה שהתבאר משתה אחשורוש אף הוא טמן בחובו את ההתקשרות לפגם של אדם הראשון בחטאו – ועל כן באה עליהם ר”ל הגזירה של להשמיד להרוג ולאבד – שכן כביכול איבדו את המעלה המיוחדת שלהם – מעלת אדם הראשון קודם החטא – אשר ממנה זכות הקיום שלהם.

והטעם שבאה הגזירה על ידי זרע עמלק בדוקא יש לבאר על פי המבואר בזוה”ק בראשית כה.

…בלעם ובלק מסטרא דעמלק הוו – טול ע”ם מבלעם – ל”ק מן בלק – אשתאר בב”ל –”כי שם בלל ה’ שפת כל הארץ” עכ”ל זוה”ק

ובפירוש “מתוק מדבש” …ור”ל ששורש טומאת בלק ובלעם היה גם מבני דור הפלגה שהיו בבבל – ששורש כולם הוא מקליפת עמלק.

מבואר שהאותיות של בלעם – בלק הן גם האותיות של בבל – עמלק מפני שהשורש של בבל הוא בעמלק.

ואם כן יבואר שהואיל וב’ החטאים שנתבעו עליהם ההשתחויה לצלם וההליכה למשתה שרשם במעשה דור הפלגה בבבל – על כן בא עליהם כח הרע של עמלק שהוא השורש של כח הרע של בבל כמבואר בדברי הזוה”ק.

ויתכן להבין מעט את דברי הזוה”ק על הקשר שבין מעשה דור הפלגה בבבל לבין עמלק – על פי דברי הרמח”ל [גנזי רמח”ל – עמוד ק”ו].

ותדע שענין זה של עמלק הוא עיקר גדול בחכמה לדעת ענין הגלויות וגאולתן הכל על נכון באר היטב.

דע כי הנה כתוב “ראשית גויים עמלק – ואחריתו עדי אובד” – כי הוא היה המקרר הקדרה בפני כל האומות – וצריך אתה לדעת שורש הענין הזה מהיכן נמשך.

דע כי האומות הם מתפרשים למדרגותיהם כידוע וכוחם מתחזק ע”י מה שהם יונקים מן הקדושה – אך כח יניקתם הוא ע”י זוהמת הנחש אשר הטיל בחוה ובבחינה זו הוא עמלק. עכ”ל.

עולה מדברי הרמח”ל – ששרשו של עמלק הוא כח של רע היונק מהקדושה ומעביר את השפע לאומות העולם – בזה יובן ששורש מעשיהם של דור הפלגה בבבל אשר רצו למשוך שפע מהקדושה אל הטומאה – הוא בקלי’ עמלק – שעל ידה יש כח לאומות לינוק מהקדושה

ואולי יש לבאר לפי זה את המשנה במסכת ראש השנה פ”ג –”והיה כאשר ירים ידו – וגבר ישראל” – וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה – אלא לומר לך בזמן שהיו מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים את לבם לאביהם שבשמים – היו מתגברים ואם לאו – היו נופלין.

כשם שענין דור הפלגה הוא שלא רצו להסתכל כלפי מעלה לצד הקדושה – בקבלת השפע – כדי שלא יצטרכו לשעבד לבם לאביהם שבשמים – כך הנצחון על עמלק אשר הוא שרשם – היה על ידי שהיו מסתכלים כלפי מעלה לקבל את השפע רק מצד הקדושה – מתוך רצון לשעבד לבם לאביהם שבשמים.

ותובן לפי זה השותפות שבין אחשורוש שרצה להמשיך את מעשה דור הפלגה – ובין המן שהוא מזרע עמלק – כי מגמת שניהם אחת היא למשוך שפע מצד הקדושה אל הצד השני – מישראל לאומות העולם.

וזה לעומת זה – היתה הישועה על ידי מרדכי אשר הזהיר את בני ישראל מההליכה למשתה והוא עצמו לא נהנה ממנו – כמו שמבואר בספר “קב הישר” שם – שבזכות זו שלא נהנה מהמשתה נצלו מהגזירה.

[מרדכי במספר “בבל –עמלק” – כי הוא העומד כנגד בבל אשר שרשה בעמלק כמו שהתבאר]

ובזה יש לבאר את דברי הגמרא במסכת מגילה י”ג ע”ב.

אמר ריש לקיש גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם – שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל – לפיכך הקדים שקליהם לשקליו – והיינו דתנן באחד באדר משמיעין על השקלים.

מבואר בדברי הגמרא – שנתינת מחצית השקל עמדה להם בימי מרדכי ואסתר להגן עליהם מפני גזרת המן והדבר צריך ביאור – מהו המיוחד במצוה זו של מחצית השקל שהגנה עליהם באותו הדור.

עוד מובא בגמרא שם יב:.

“והקרוב אליו כרשנא שתר אדמתא תרשיש” – א”ר לוי – כל פסוק זה על שום קרבנות נאמר כרשנא – אמרו מלאכי השרת לפני הקב”ה – כלום הקריבו לפניך כרים בני שנה כדרך שהקריבו ישראל לפניך …וכו’ וכו’.

וברש”י שם – והקרוב אליו לשון הקרבת קרבן – מלאכי השרת הזכירו לפני הקב”ה את הקרבנות שהקריבו ישראל לפניו – לעשות להם נקמה בושתי ותבא אסתר ותמלוך תחתיה.

יתכן שכאן הוא המקום שבו עמדה להם זכות השקלים שהביאו עבור הקרבנות – שמכח הזכות הזו נהרגה ושתי – ומלכה אסתר.

על פי האמור לעיל יש לבאר – מדוע דוקא הזכות הזו היא שעמדה להם.

ירידת השפע מצד הקדושה מגיעה דרך בית המקדש ועל ידי עבודת הקרבנות – נתינת השקלים לעבודת הקרבנות מגלה שאין אנו רוצים לקבל שפע – אלא באופן שבו בחר השי”ת – על ידי בית המקדש ועל ידי הקרבנות – דרך צד הקדושה ולא בשום דרך אחרת.

ומובנים אם כן דברי ריש לקיש – נתינת השקלים על ידי בני ישראל הקדימה את נתינת השקלים של המן – להגן עליהם מפני הקטרוג שהתעורר על ב’ העברות הללו שעברו – שכפי שהתבאר שניהם שייכות לענין אחד של קבלת שפע שלא מצד הקדושה – השייכות לענין הקרבנות על ידי נתינת מחצית השקל היא אשר עמדה להם להסיר את הקטרוג הזה.

על פי זה יובן הענין של “קיימו וקבלו” – הקבלה המחודשת של התורה אשר התחדשה מאהבת הנס של פורים.

בגמ’ שבת פח. “ויתיצבו בתחתית ההר” א”ר אבדימי בר חמא בר חסא – מלמד שכפה עליהם הקב”ה את ההר כגיגית ואמר להם – אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם.

א”ר אחא בר יעקב מכאן מודעא רבא לאורייתא – אמר רבא אעפ”כ הדור קבלוה בימי אחשורוש דכתיב “קימו וקבלו היהודים” קימו מה שקבלו.

ובמדרש תנחומא פרשת נח מבואר – שכפית ההר כגיגית היתה על תורה שבע”פ, אבל על תורה שבכתב אמרו “נעשה ונשמע” ומה שהיה צורך בכפיה, הוא משום שעמל הלימוד של תורה שבעל-פה הוא קשה מאד שאין אדם לומד תורה שבעל פה אלא אם כן אוהב את הקב”ה בכל לבבו נפשו ומאודו – ויש צורך ביגיעה רבה וויתור על עושר תענוג ושינה כדי להשיגה.

ומזה למדים – שהדור קבלוה בימי אחשורוש, שזה אמור על מה שבהר סיני כפה עליהם הר כגיגית, הוא על עמל תורה שבע”פ – שאע”פ שבהר סיני היה צורך לכפות עליהם קבלתה, אחרי הנס של פורים קבלוה ברצון.

על פי דברי התנחומא עולה שעיקר הקבלה ברצון שבפורים היתה הנכונות לוותר על הנאות העולם הזה – ולהתמסר לעמל התורה שבעל פה – שזה בהר סיני היה קשה להם – ולעומת זאת בפורים “קיימו וקבלו עליהם” – עול מלכות הקדושה – מתוך ויתור על הנאות העולם הזה.

דבר זה הוא ממש הפך מעשיהם של דור הפלגה – דור הפלגה היתה כל מגמתם לפרוק עול מלכות שמים דקדושה ולהנות מחיי עולם הזה דרך צד הטומאה – ואילו בימי אחשורוש אחרי נס המגילה – עם ישראל ויתר על העושר והכבוד של העולם הזה – כדי להתמסר לעול עמל תורה שבעל פה.

והיה בזה תיקון לב’ החטאים שבגללה באה גזרת המן – ההליכה למשתה וההשתחויה לצלם שכפי שהתבאר – בשני המעשים היה משורש חטא דור הפלגה.

ונראה שכל זה היה הכנה לבנין בית שני.

מזימתו של אחשורוש היתה לבנות במהלך של זה לעומת זה – את מה שהוא הפך בית המקדש – הפך המהות של בית המקדש שהיא מקום ירידת השפע אל הקדושה – ולכן רצה למשוך את עם ישראל לאותו מקום טומאה שהכין – כדי למנוע את בנין בית שני – וכאשר חזרו בתשובה על ידי הסרת הטבעת – קבלו באהבה עול תורה שבעל פה – בזה הכינו את היסודות לבנין בית שני.

ועל כן כשם שבדור הפלגה אשר זממו להקים מקום שהוא הפך בית המקדש – היתה כל הצלחתם על ידי האחדות כמו שאומר הפסוק שם “ויאמר ה’ הן עם אחד ושפה אחת לכולם …ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות” – כך אחרי הישועה של פורים – כאשר נטהרו מאותה טומאה של דור הפלגה – מופיעים בסוד הפורים אותם מצוות של “משלוח מנות” ו”מתנות לאביונים” המביאות לאחדות אשר תביא לבנין הקדושה ואשר מכוחה נבנה בית שני – מקום המיוחד לקבלת השפע אל הקדושה.

על פי זה יתבאר לנו מדוע פקידת בית שני תלויה בקיצה של בבל – ויתבארו דברי ר’ יונתן שפירש שהריגת ושתי באה לבטא שהכרתת בבל היא הקדמה לסיפור המגילה.

ענינה של בבל הן במעשה דור הפלגה והן בצלם שהעמיד נבוכדנצר הם בדיוק ההפך הגמור מבנין בית המקדש – בית המקדש הוא המקום המיוחד להמשיך את השפע מהעולמות העליונים אל צד הקדושה ואילו דור הפלגה בעיר ומגדל שבנו – נבוכדנצר בצלם שעשה – ואחשורוש במשתהו – היתה מגמתם במהלך של זה לעומת זה עשה אלוקים – להקים מקום שאליו ימשיכו את השפע מהעליונים לצד הטומאה ר”ל.

על כן ההקדמה לבנין בית המקדש השני מקום הורדת השפע אל הקדושה – היתה הכרתת מלכות בבל – הריגת ושתי נכדת נבוכדנצר – והתשובה על ההליכה למשתה אחשורוש.

הכרתת אותו כח המעביר את השפע לצד השני וההתנתקות ממנו ומאידך קבלת עול מלכות שמים בשמחה מתוך פרישה ממותרות תענוגי עולם הזה – הם היו ההקדמה להקמת הבית השני – מקום הורדת השפע לצד הקדושה – מתוך קבלת עול מלכות שמים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *