פורים – “ואנכי הסתר – אסתיר”

רבני בית ההוראה
ט"ז אדר א' ה'תשע"א

בגמ’ חולין קלט: נאמר – אסתר מן התורה מנין שנאמר “ואנכי הסתר אסתיר”.

וידועים דברי הגר”א בזה – שפירוש שאלת הגמ’ הוא – היכן נרמז בתורה הגילוי אותו מגלה סיפור המגילה שהשי”ת משגיח על עמו ישראל גם בתוך ההסתר – ועל כך עונה הגמ’ שנרמז הדבר בפסוק “ואנכי הסתר אסתיר” – בו מבטיחה התורה שיתגלה ה”אנכי ה'” – גם בתוך ההסתר.

והנה כתב רבי צדוק הכהן בספר “מחשבות חרוץ” עמוד נב: על צדקותה של אסתר וז”ל

…דודאי משתה שעשתה לפני מלך כמוהו ומשנהו – מסתמא היה בו כל מיני שחוק ושעשוע מלכים – ומאחר שהיתה עמהם במשתה – גם היא השתעשעה בזה עמהם – וכל זה לא הועיל להשכיחה מעיקר המכוון שבמעמקי לבבה בדביקות השי”ת – דלולי כן לא היתה זוכה לניצוח המן ומחית עמלק… עכ”ל.

על פי דבריו יש לבאר הטעם שזכתה אסתר להיות השליחה לגילוי ההארה של פורים.

בזכות זה שאסתר היתה דבקה בהשי”ת בתוך כל ההסתר הסובב אותה – זכתה להיות השליחה לגילוי הזה שבו הראה השי”ת לעמו את השגחתו בתוך ההסתר – כדרך שהיא דבקה בה’ בתוך ההסתר.

בזה יובן גם הטעם מדוע סיבב השי”ת שאסתר תשהה בבית אחשורוש חמש שנים מאז שנלקחה עד הגזרה – שלכאורא לא מובן לשם מה היה צורך בכל השנים האלה?

לפי האמור יש לבאר – שתכלית השנים הללו היתה להביא את אסתר אל מעלתה הגדולה להשאר בדבקות בה’ – למרות כל ההסתרים שמסביב – מפני שזו היתה הזכות שעמדה לה לאחר מכן להיות שליחה לגילוי ההשגחה בתוך ההסתר.

ועוד יש לומר שעל ידי כך כאשר חטא אותו הדור בהליכה למשתה – עמדה להם זכותה של אסתר אשר למרות המשתאות שהשתתפה בהם בעל כרחה בבית אחשורוש – נשארה במצב של דבקות בה’ – בתוך כל החשך והטומאה שמסביבה.

בזה יש לפרש את הפסוק – “ואנכי הסתר אסתיר”.

בספר “אור חדש” מבאר המהר”ל ששם אדנ”י הוא השם של הנהגת הטבע וז”ל שם.

…ולדעת הכל היה המן נתלה ביום ט”ז – שהוא יום הבאת העומר, מטעם אשר אמרנו למעלה, כי יום זה שמביאים העומר שהשי”ת מנהיג את עולמו בטבע וכמנהגו של עולם כראוי להיות – ולכך היה שומר את ישראל.

אף כי באותו הזמן לא היו ניסים ונפלאות, שיהיה השי”ת מחדש להם ניסים ונפלאות שלא בטבע, שלא כמנהגו של עולם – ולכך השם מיוחד בד’ אותיות ונקרא בשם אדנות. כי שם הכתיבה [דהיינו שם הוי”ה ב”ה] – ממנו הם ניסים ונפלאות בעולם ושם אדנות – בו מנהיג עולם הטבע, כמו האדון שהוא מושל ומנהג כסדר שלו – ולכך אצל שם אדנות כתיב תמיד “אדון כל הארץ” שכך כתיב “מלפני אדון חולי ארץ” “מה אדיר שמך בכל הארץ” – כי השם הזה הוא שם אדנות בו מנהיג הטבע עכ”ל.

מבואר אם כן בדברי המהר”ל ששם אדנות – הוא השם של הנהגת הטבע.

ובשעה”כ – פורים מובא …שם אדנ”י במילואו הוא תרע”א – ושם אסתר חסרה יוד – ובתוכה מסתתרת הנקודה הפנימית עצמה הנקרא י’ של אדני – הנקר’ אסתר על שם שמסתתרת. עכ”ל.

מבואר כאן – שבתוך השם אסתר מסתתרת יו”ד נוספת בלתי נראית – הרומזת לאות יו”ד של שם אד”ני המסתתרת בתוכה – וכאשר מוסיפים למילה אסתר יו”ד נוספת – אזי מגיעים לחשבון של תרע”א כמנין השם אדנ”י במילוי אותיותיו.

על פי מה שנאמר לעיל יובן הטעם לכך שהחשבון של המילה אסתר עם היו”ד הנסתרת שהוא תרע”א עולה כמנין שם אדנ”י במילוי אותיותיו שאף הוא במנין תרע”א – מפני שעל ידי אסתר התגלתה הנהגת השי”ת בתוך הטבע אשר היא מונהגת על ידי שם אדנ”י.

ומעתה יש לומר שהמילה “אסתיר” בפסוק “ואנכי הסתר – אסתיר” רומזת לשמה של אסתר בתוספת אותה י’ נסתרת – שהיא רומזת לאותה נקודה פנימית אשר התגלתה באסתר כאשר לא סרה מהדבקות בה’ – גם בתוך החשך של בית אחשורוש.

וכך יתפרש לפי זה הפסוק “ואנכי הסתר אסתיר” על פי דברי הגמ’ בחולין.

אסתר מן התורה מנין – בזכות מה התגלתה בימי מרדכי ואסתר השגחת השי”ת – בזכות מה התגלה ה”אנכי” – בתוך ההסתר – בזכות אותה נקודה פנימית של אסתר הנרמזת באות יוד של המילה אסתיר – אסתר – י’ – אשר התגלתה בתוכה – בהיותה בתוך ההסתר של בית אחשורוש ומשתה המן.

ה”אנכי” התגלה בתוך ה”הסתר” – בזכות ה– “אסת-י-ר”.

וממשיך שם ב”מחשבות חרוץ” – …וכך נקבע לזכר הנס סעודת פורים במשתה ושמחה – לברר ששמחת ישראל דבוק בקדושה ואע”פ שעושים כל מיני שחוק ושעשועים – שהרי אין עושים כן אלא באותו הזמן שהמצוה בשמחה ובסומי – הרי שכל מעשיהם לשם שמים ועי”ז אע”פ שנתבסם עד דלא ידע שהוא בתכלית ההעלם והשכחה עדיין לא נעקר מדבקותו בקדושה כמלוא נימא – מאחר שביאתו לידי שכחה זו היינו לכונת מצוה ולשם שמים ובזה נעקר כח עמלק משרשו – שכל כוחו הוא בהכנסת השכחה בלב והעדר הידיעה…עכ”ל.

בדברים אלו של רבי צדוק הכהן יש הסבר נפלא – בטעם שמחת הפורים של “בסומי עד דלא ידע”.

כדרך שהנס של פורים היה בגילוי השגחת השי”ת בתוך ההסתר – על ידי אסתר אשר שמרה על הדבקות בהשי”ת בתוך ההסתר של המשתאות – כך השמחת פורים במצב של “עד דלא ידע” – מגלה את הדבקות שלנו בהשי”ת – גם במצב הסתר של משתה ו”עד דלא ידע”.

והנה כתב ה”דרכי משה” – בטעם התר הנישואין בפורים משום שרק במועדים שמצות השמחה היא בחג – על כן אמרה התורה “ושמחת בחגך” – ולא באשתך – אבל בפורים מצות השמחה היא בכל דבר המשמח ואם כן גם השמחה באשתו בכלל – וצריך להבין – מהו ענין המצוה לשמוח בכל דבר המשמח.

ויתכן לבאר דבריו – על פי מה שכתב בספר החינוך במצות השמחה ברגלים – ששורש המצוה של השמחה במועדים היא מפני שהאדם זקוק לשמחה לפרקים – אלא שכדי שלא יצא האדם מגדרו על ידי השמחה – על כן קבע הקב”ה שתהיה השמחה לשמו ית’ בזה שישמח בקדושת המועד.

מעתה יש לומר – שהואיל וכפי מה שהתבאר כל צורת שמחת הפורים היא מחוץ לגדר – “עד דלא ידע” – וביאור הדבר ששמחת הפורים באה לגלות שגם כאשר עם ישראל יוצא חוץ לגדר הוא שאר דבוק בה’ – שוב אין צורך שתהיה השמחה דוקא במועד עצמו – אלא כל שמחה היא חלק מהמצוה.

[וראה ביאורים נוספים בדברי ה”דרכי משה” – בסוף מאמר “משלוח מנות – ומתנות לאביונים” – ובסוף מאמר “פורים – כיפורים”]

ובזה יש ליישב שאלה נוספת.

לכאורא יש להבין – איך יתכן שדוקא במועד הפורים שממנו יצאה קבלה מחודשת של העול הגדול של תורה שבעל פה – כל צורת הנהגתנו היא לכאורה הנהגה של פריקת עול?

ועל פי מה שהתבאר יתכן לומר – שבאמת יסוד הדברים אחד הוא.

בפורים התברר שאין עוד מלבדו – והוא לבדו אדון כל המעשים – ההנהגה שלנו בפורים מבטאת שאיננו נפרדים מהשי”ת ח”ו בשום מצב – כי אנו נמצאים עם השי”ת בכל המצבים – על ידי כך אין יותר הרגשה שקבלת עול גורמת שמוותרים על משהו – שכן הכל מאתו ית’ – ואין אדם שומע בקולי ומפסיד – ועל ידי כך ביכולתנו לשעבד את כל חיינו – אל עול מלכותו ית’.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *