לתרומות לחץ כאן

פורים – "בקום עלינו אדם"

המשנה ברורה בהלכות חנוכה מבאר את החילוק שבין המועד של חנוכה לבין המועד של פורים.

ויש ללמוד מכך שיש צד משותף ביניהם – שכן אין מקום לחלק אלא בין דברים דומים – ואכן רואים שתפילת על הניסים משותפת לב' המועדים הללו – וכך כתב השל"ה הקדוש – שהמועדים של פורים וחנוכה הם תרי פלגי גופא.

מעשה המגילה ארע כידוע סמוך מאד לבנין בית שני אשר נבנה זמן קצר מאד אחרי נס המגילה – ארבעים שנה אחרי תחילת ימי בית שני נפטר עזרא הסופר שהיה הנביא האחרון [עזרא הוא מלאכי] – נגמרה תקופת הנבואה בישראל והתחילה תקופת גילוי מיוחדת של התורה שבעל פה.

הבאנו לעיל בתחילת מאמרי חנוכה שמאז שהסתיימה תקופת הנבואה – עבר העולם לסוג נסיונות אחרים מאשר היו עד אז.

בזמן שהיתה נבואה היה הקשר של האדם עם בוראו מוחשי – ואי אפשר היה להכחיש את העובדה שלא האדם מנהיג את הבריאה כי אם כח נעלה ממנו – אלא שיצרא דע"ז ששלט אז הטה את ההכרה הזו לכוון כוחות של שקר.

לאחר שנפסקה הנבואה וגם יצרא דע"ז התבטל על ידי אנשי כנה"ג – ירד לעולם חושך שבו מציאות השי"ת לא האירה כמו בתקופת בית ראשון – וזה הביא לכך שהאדם החל להחשיב את החכמה והיכולת של עצמו ולראות בעצמו את מרכז הבריאה ומזה נבעה הכפירה של יון.

המועדים של פורים וחנוכה – מועד הפורים שהיה זמן קצר לפני בנין בית שני – ומועד החנוכה שארע כמאתיים שנה אחרי בנין בית שני, מכוונים שניהם לאותה מטרה – להאיר לעם ישראל את החושך של הגלות הארוכה עד ביאת המשיח – וללמדם כיצד להסיר את ההסתר שבגללו האדם רואה את עצמו כמרכז הבריאה.

מועד החנוכה – מכוון כנגד יון אשר ראש חכמיה אריסטו הרשע הארור ותלמידיו לא האמינו אלא במה שעיניהם רואות – כמו שכתב הרמב"ן – הנס של חנוכה האיר את הנהגת ה' העל טבעית המלווה את עם ישראל מיום היותו לעם – ואת האור הפנימי של התורה אשר אותו נסתה יון להחשיך.

מועד הפורים לעומת זאת – בא להאיר את הנהגת השי"ת בתוך הטבע ולגלות את האמת – שלא האדם מנהל ומפעיל את הבריאה – אלא הוא לבדו ית' עשה עושה ויעשה לכל המעשים – והיסוד הזה מאיר מתוך כמה וכמה מקומות בנס המגילה.

לאורך המגילה מופיע בכמה וכמה אופנים היסוד של "ונהפוך הוא"

א] המן יועץ להרוג את ושתי ומבואר בדברי חז"ל שמטרתו היתה להמליך את בתו – ולבסוף "ונהפוך הוא" – עצתו להרוג את ושתי הביאה למלכותה של אסתר שעל ידה היתה לבסוף מפלתו.

ב] המן כותב אגרות להשמדת היהודים – "ונהפוך" הוא – סוף דבר שאגרות אלו גרמו למחית בניו של המן וזרע עמלק.

ג] המן מקים עץ על מנת לתלות עליו את מרדכי – "ונהפוך הוא" – המן עצמו נתלה על העץ אשר הכין למרדכי.

הענינים של "ונהפוך הוא" – המופיעים במגילה, מלמדים אותנו את חולשת האדם ואת העובדה שגם אם "רבות מחשבות בלב איש" – בסופו של דבר "עצת ה' היא תקום"

מובא בספרים הקדושים – שכל מקום שמוזכרת במגילה המילה "המלך" אף שפשט הדברים מדבר במלך אחשורוש – רמז יש כאן למלכו של עולם.

גם כאן מתגלה אותו יסוד – שתכלית המגילה להראות שאף שבמבט החיצוני השטחי נראה כאילו בני האדם מנהלים את העולם, כאילו מלך בשר ודם יכול לפעול דבר מה – אבל באמת "לב מלכים ושרים ביד ה'" – ומה שנראה כמעשה המלך אחשורוש – באמת הוא מעשהו של מלך העולם.

וכל זה כדי שנלמד מכך את ההסתכלות הנכונה על כל מאורעות תבל – שבכל מה שאדם קורא ושומע על הנעשה בעולם, כביכול על ידי מלכים, מנהיגים, נשיאים וכדו' באמת אין להם שום כח עצמי – והכל מונהג על ידי מלך העולם.

מסיפור המגילה עולה שאחרי שבני המן נהרגו ביום הראשון – בקשה אסתר לתלותם על העץ.

ונשאלת השאלה – הרי מוצאים בתורה הקפדה שלא להלין תלוי על העץ מפני ש"קללת אלקים תלוי" ופירש רש"י – שיש בזה בזיון לצלם אלקים שבאדם – מדוע אם כן בקשה אסתר לתלות את בני המן אחרי שבין כך כבר מתו?

ויש לבאר – שאכן מי שהוא מגלה בדמותו את הצלם אלוקים יש בכך בזיון להשאירו תלוי – אבל זרע עמלק הם מציאות של הסתרת השי"ת – וכדרך שהמן עשה עצמו לע"ז ודרש שישתחוו לו – וכיון שכל זרע עמלק הם מציאות אדם המסתירה את מלכות השי"ת בעולמו – ולכן אדרבא, הבזיון שלהם על ידי תליתם הוא המסלק את ההסתר ומגלה את אור השי"ת – כי זו היא תכלית נס הפורים לבטל את אותה צורת אדם המסתירה את הנהגת השי"ת בעולם.

המהר"ל בסוף ספר "אור חדש" בבארו את ההבדל שבין יום הכיפורים ובין הפורים אומר …אבל ימי הפורים הוא ענין אחר, כי השי"ת הציל אותם מהמן בשביל שאין אדם נחשב לדבר מה – ואין לו עזר מצד עצמו וכיון שאין האדם נחשב לדבר מה – קיום שלו הוא מן השי"ת – ומה שאין האדם נחשב לדבר מה דבר זה הוא מצד הגוף…

ולכך בימי המן שהיה רוצה לכלות את ישראל ולאבד את גופם – ולא היה להם עזר רק מן השי"ת אשר הוא מקיים האדם – מצד שאינו נחשב לכלום מצד עצמו – רק כי קיומו הוא מצד השי"ת…

…ולפיכך צריך לבסומי בפורים וכאשר הוא מבוסם ואינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי – אז מה האדם נחשב כאשר מסולק ממנו השכל – וכיון שאין נחשב לכלום מצד זה מקיים ומעמיד אותו.

…ומעתה התבאר כי ימי הפורים אינו דומה ליו"ט שהם זמני שמחה – כי אין השמחה רק שיהיה כח לנפש – לא לבטל השכל ממנו – אבל בפורים כל אכילה ושתיה הוא הסרת השכל – וזהו ביטול האדם עד שאין נחשב לדבר מה. עכ"ל.

תמצית דברי המהר"ל היא – שמטרת השתיה בפורים היא לבטא את האמת העולה מהמגילה שהשי"ת הוא המנהל את הבריאה – והוא לבדו עשה עושה ויעשה לכל המעשים – והאדם אינו נחשב לכלום.

סילוק הדעת של האדם על ידי השתיה והעמדתו ללא השכל שהוא חשיבות האדם – מבטאת את חוסר היכולת של האדם לפעול דבר בבריאה ללא רצון השי"ת.

[יתכן שכהכנה לכך יש להרבות בשמחה מתחילת חודש אדר – שכן כדי שהרגשת האדם עד כמה הוא חלש לא תשפיע עליו בכוון שלילי – יש צורך בהרבה שמחה והבן]

על פי דברי המהר"ל – יש לבאר את כללות ההנהגה של ימי הפורים שבהם שמחים בסוג שמחה מיוחד המבטא מצב של סילוק הדעת.

ההנהגה הזו כמו השתיה בפורים – באה להביע את האמת שהאדם אינו נחשב לדבר מה לפני השי"ת – אשר הוא המנהיג את הבריאה על כל פרטיה.

על פי כל האמור יש אולי לבאר טעם נוסף – מדוע לא מוזכר שם ה' במגילה.

מטרת המגילה ללמד אותנו שמי שמסתיר את הגילוי של שם ה' – זו הגאוה של האדם – ועל כן ברגע שמבינים את חולשתו של האדם ואת האמת שאין לו שום כח משלו – ממילא מתגלה בכך שם ה' – עד שאין צורך בכלל להזכיר אותו.

ובעקבות הנס של המגילה בעקבות הגילוי שהאדם אין לו משלו כלום – קיימו וקבלו עליהם עמל תורה שבעל פה שמשמעותו היא ביטול מוחלט של האדם לרצון הבורא ית' – בכל פרט ופרט מפרטי החיים.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *