פורים – “בווין תתקטר”

רבני בית ההוראה
ט"ז אדר א' ה'תשע"א

בסוף מגילת אסתר נאמר “וישם המלך אחשורוש מס – על הארץ ואיי הים”.

ומבארים בזה – שהמגילה באה לספר לנו מה היתה מסקנתו של אחשורוש מכל סיפור המגילה, מאחר ועשה הנחה לכל המדינות מתוך שלא ידע מאיזו מדינה אסתר, על כן עתה, כאשר נודע לו מהו עמה של אסתר – החזיר את המס לכל המדינות.

הוי אומר – שלא ידע ללמוד מהשתלשלות הדברים את פלאי ההשגחה המצרפת פרט לפרט – ולא הסיק מצירוף המאורעות אלא את האפשרות להטיל מס נוסף על איי הים.

והנה המילה אחשורוש בפסוק זה כתובה במגילה בלא ווי”ן – אחשרש.

ויש לבאר בזה – שמאחר והאות ו’ היא אות החיבור – ומאחר שבפסוק זה רואים שאחשורוש חסר את כח החיבור לחבר פרט לפרט ולראות את השגחת השי”ת – על כן נכתב שמו בלא ווי”ן.

[ואחי הרב אריה שליט”א הוסיף – שנרמז בזה עוד, שלמרות כל עשרו הגדול עדיין חש- רש – הרגיש חסר – ושאף לעוד ועוד וכמו שכתב המהר”ל [נר מצוה] שזהו ענינה של מלכות מדי לבלוע עוד ועוד.]

ויש לרמוז ענין זה בראשית המגילה שתחילתה בכך שבעצת ממוכן הוא המן – הורג אחשורוש את ושתי.

כדי להבין את המגילה יש צורך בשתי ווי”ן – בשתי כוחות של חיבור.

א] לראות את הקו המאחד את המאורעות ומגלה את הקשר שביניהם – ב] לראות את פלאי השגחת ה’ המתגלים בתוך הצירוף הזה – [אולי לכן המגילה פותחת באות ו’ – “ויהי” ומסתיימת באות ו’ במילה “זרעו” לרמוז על שתי כוחות החבור הנדרשים ללימוד המגילה]

עם תחילת המגילה אחשורוש הורג את “ושתי” – אותיות שתי – ו’.

רמז לכך שאין לאחשורוש ווי”ן לחבר מאורע למאורע ופרט לפרט – וגם לא להמן שכולו משורש של “אשר קרך בדרך” לשון מקרה – מבט שאינו רואה את הקשר בין הדברים – ואת יד ה’ המובילה אותם.

ובספר “חומת אנך” להחיד”א על מגילת אסתר הביא דברי בעל הרוקח – שהי”א ווי”ן שבעשרת בני המן הם כנגד ווי העמודים ששכחן משה – כמו שמבואר בפרשת פקודי במדרש רבה שכאשר מנה משה רבינו את חשבון השקלים שנתנו בנ”י לעבודת המשכן עלו השקלים שנתנו שישים ריבוא מישראל לחשבון מאה ככר כסף – ומאחר ועל מספר שישים ריבוא נוספו עוד שלשת אלפים וחמש מאות נפשות מישראל היו כנגדם אלף ושבע מאות שבעים וחמש שקלים שמהם עשה משה את ווי העמודים.

ובעת החשבון נשכח ממשה רבינו דבר זה – מה נעשה בהסכום של 1775 שקלים – עד שיצאה בת קול ואמרה שכסף זה ניתן לווי העמודים.

ויש להבין מדוע שכח משה רבינו דווקא את הכסף שניתן לווי העמודים.

ויתכן לבאר עפ”י מה שהביא בספר “בן לאשרי” – ששכחה זו נמשכה מאחיזה של הרע.

ויש להוסיף בזה ביאור ע”פ מה שכתב הרמח”ל [אוצרות רמח”ל – כי תצא] וז”ל כבר ידוע שקלי’ עמלק גורמת שכחה – וכנגד זה צוה הקב”ה לזכור מה שהוא עשה – ובזה מכניעים אותו שלא יגרום כל כך שכחה ולכך זכור דוקא… – ועפי”ז מפרש שם את הפסוק “תמחה את זכר עמלק – לא תשכח” על ידי שתמחה את זכר עמלק – “לא תשכח”. עכ”ד.

והנה בגמ’ סנהדרין כב. מבואר – שווי העמודים נקראים כך משום שדומים לאות ו’, והרי הם משמשים לחיבור כדרך שהאות ו’ היא אות החיבור.

עמלק הוא הכח שהוא הפך החיבור – בעמלק נאמר – “אשר קרך”, כולו ראיה של מקרה שאינה מחברת פרט לפרט ואינה רואה את אחדות הבריאה ואת יחוד השי”ת המתגלה בה – ועל כן הוא העומד כנגד כח החיבור הרמוז בווי העמודים.

ועל כן כח השכחה שאף הוא כח של עמלק כמו שביאר הרמח”ל, מופיע דוקא כאן, בענין ווי העמודים הרומזים לכח החיבור שהוא הפך כוחו של עמלק – והוא אשר גרם למשה רבינו לשכוח את הכסף שניתן עבורם.

והנה בתוס’ מגילה טז. ביארו שחשבון עשרת אלפי ככר כסף שנתן המן לאחשורוש עולין חצי שקל לכל אחד מישראל שהיו שש מאות אלף כשיצאו ממצרים – בהגהות הב”ח מבאר החשבון וכן ב”פני יהושע”.

והוסיף ה”פני יהושע” בסוף דבריו – שמצא כדבריו בספר הרוקח – ועל כן מסיים שם ואומר.. ולדעתי בלי ספק שדברי התוס’ כאן יצאו מפה קדוש של בעל הרוקח בעצמו שהיה בימי חכמי התוס’ כנודע. עכ”ל.

על פי דברי ה”פני יהושע” שדברי התו”ס כאן הם דברי בעל הרוקח – יש לבאר על ידם את דברי בעל הרוקח שהביא החיד”א.

עשרת אלפים ככר כסף שנתן המן היו כנגד הכסף שנתנו השישים ריבוא לעבודת המשכן – ומשמע שהמן נתן רק כנגד השישים ריבוא – אבל לא נתן כנגד אותו כסף נוסף שנתנו שלשת אלפים וחמש מאות הנפשות העודפים על שישים ריבוא.

ויש לבאר – שכיון שמאותם אלף שבע מאות שבעים וחמש שקלים שנתנו אותם נפשות נעשו ווי העמודים – לא היה בכוחו של המן לעמוד כנגדם.

וטעם הדבר – מפני שהמן זרע עמלק אין בו כח של חיבור ומבטו מקרה – ועל כן אין בו כח לתת ולעמוד כנגד ווי העמודים הרומזים לכח החיבור.

ועל כן י”א ווין שבעשרת בני המן הם כנגד “ווי העמודים” כמו שכתב הרוקח – לרמוז שמהכח הזה של החיבור שנרמז בווי העמודים – נמחה זרע עמלק שרואה את המאורעות כמקרה – ואינו רואה את הבורא – אשר הכל מחובר אליו ית’.

יהי רצון שנזכה לשאת מרום עינינו, ולראות דרכי ההשגחה עלינו – לחבר פרטי המאורעות ולהתקשר אל שרשרת הדורות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *