עמלק – כפוי טובה

רבני בית ההוראה
ט"ז אדר א' ה'תשע"א

במכילתא פרשת בשלח על הפסוק “ויבא עמלק” נאמר אחרים אומרים ויבא עמלק – כפוי טובה – ויפרע מן העם כפויי טובה עכ”ל.

הטעם שעמלק נקרא כפוי טובה ראיתי מבארים – מפני שהגזירה של “כי גר יהיה זרעך” נאמרה לזרעו של אברהם – והרי גם עמלק הוא זרעו של אברהם – נמצא שעם ישראל פטרו אותו מגזרה זו – והוא תחת להודות להם בצאתם מקיום הגזירה הזו – בא להלחם אתם.

אמנם בפשוטו יש לבאר שעמלק נקרא כפוי טובה מפני שנאמר בו “אשר קרך בדרך” – לשון מקרה.

מוצאים בלשון הקודש שאותה מילה שהיא מבטאת את מה שהוא הפך מהודאה – היא גם המבטאת את מה שהוא ההפך מאמונה – המילה “כופר” משמשת גם במובן של מי שאינו מודה וכופר בכל – וגם ביטוי למי שאינו מאמין – כי ההודאה והאמונה אחד הם.

מי שסבור שכל מה שהוא מקבל דרך הבריאה אינו אלא מקרה – אין לך כפוי טובה גדול מזה – הכופר בחסדי הבורא אשר ברא את הבריאה וכל אשר בה.

על פי זה תובן הסמיכות של פרשת זכור הנמצאת בתורה בסוף פרשת כי תצא – לפרשת ביכורים בתחילת פרשת כי תבא שלאחריה.

בפרשת ביכורים נאמר “ובאת אל הכהן – אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו” ופירש רש”י – ואמרת אליו – שאינך כפוי טובה – תוכן מצות הביכורים הוא הכרת הטוב להשי”ת על כל הטוב שהוא ית’ משפיע לנו – ועל כן נסמכה לפרשת מחיית עמלק הכפוי טובה.

אחרי מחית עמלק שיש בו את הכח של כפיות טובה – אפשר להכיר בטובת הבורא ית’ במצות הביכורים.

על פי זה יש לבאר מה שמוצאים במגילה שתחילת מפלת המן זרע עמלק היתה על ידי ההתעוררות של אחשורוש להכיר טובה למרדכי אשר הציל את חייו.

תחילת המפלה של עמלק כפוי הטובה – היא על ידי התעוררות הכח של הכרת הטוב.

ואולי לכן מוצאים במגילת אסתר את הביטוי “היהודי” – “היהודים” כמדומה יותר מבכל ספר אחר בתנ”ך.

ויש לבאר על פי דברי ה”שפת אמת” שהמילה “יהודי” היא מלשון שמודה תמיד להשי”ת – ועל כן במגילת אסתר – המגילה של ספור מחית עמלק הכפוי טובה – מודגש דוקא השם “יהודי” המבטא הכרת הטוב – ואף שיהודי הוא גם מלשון יהודה – אבל הרי השם של יהודה בעצמו הוא מלשון הודאה – “הפעם אודה את ה'”

על פי זה יש לבאר מדוע אחרי הנס של פורים חזרו וקבלו את התורה ברצון.

בספר “מסילת ישרים” מבאר – שמידת הזריזות בעבודת הבורא שרשה היא בכך שאדם עובד את השי”ת מתוך חפץ הלב ותשוקת הנשמה – ועוד כתב שם – שהעצה להתעורר במידת הזריזות היא על ידי הכרת הטוב – מפני שההכרה בחסדי השי”ת מעוררת את הרצון להשיב לה’ ולגמול לו על חסדיו – על ידי קבלת עול תורתו ומצותיו.

ואם כן יש לומר – שבפורים אחרי מחיית עמלק שהוא הכח של כפיות טובה – התעוררה בקרבם ביתר עוז ותוקף מידת הכרת הטוב והרצון להשיב להשי”ת על כל חסדיו – ומתוך כך הגיעו להתחדשות של קבלת עול – ועל כן קבלו עליהם את התורה ברצון.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *