“מי הוא זה ואיזה הוא”

רבני בית ההוראה
ט"ז אדר א' ה'תשע"א

“ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה – מי הוא זה ואי זה הוא – אשר מלאו לבו לעשות כן”

הנה שבועת מודה במקצת נלמדת מהפסוק “אשר יאמר כי הוא זה”

ומבאר הגר”א – ש”הוא” מורה על דבר נסתר ו”זה” על דבר נגלה ומזה נלמדת שבועת מודה במקצת אשר בה ישנו חלק נגלה שעליו הבעל חוב מודה – ויש חלק נסתר שבו הוא כופר.

כאשר התרוצצו הבנים במעי רבקה אמרה “אם כן למה זה אנכי” והתשובה שקבלה היתה “שני גויים בבטנך” שהם יעקב ועשיו – אשר אצל כל אחד מהם מוצאים שאמר משפט שיש בו את המילה “זה” – ואת המילה “אנכי”.

עשו אומר “הנה אנכי הולך למות – ולמה זה לי בכורה” ובמסכת ב”ב למדו חז”ל מכאן שעשיו כפר בעיקר לפי שאמר “למה זה לי בכורה” וכתיב “זה אלי ואנוהו” מבואר שהמילה “זה” מורה על גילוי שכינה כמו בקריעת ים סוף – ועשו אינו רוצה בגילוי הזה.

לעומת זאת יעקב אומר בתחילת פרשת ויצא – “אכן יש ה’ במקום הזה – ואנכי לא ידעתי” – יעקב אבינו ערב רדתו לבית לבן מקום ההסתר כמו שפירשו חז”ל בזוה”ק “וילך חרנה” – למקום חרון האף – שמח על גילוי כבוד ה’ במקום ההסתר “יש ה’ במקום הזה” – בעוד שאת ה”אנכי” שלו הוא מבטל –”לא ידעתי”.

ובמסכת שבת קלג: – אבא שאול אומר “ואנוהו” הוי דומה לו – מה הוא חנון ורחום אף אתה היה חנון ורחום – ומפרש רש”י ולשון “אנוהו” אני והוא – אעשה עצמו כמותו לדבק בדרכיו.

ויתכן להוסיף שנרמז כאן גם ללכת בדרכי ה’ במידת הענוה – כי על בעל הגאוה אמרו חז”ל “אין אני והוא יכולים לדור במקום אחד” – ורק על ידי מידת הענוה אפשר להגיע ל”אנוהו” – אני והוא.

עוד אפשר לומר שנרמז כאן מהותה של מידת הענוה – זה – אלי – ואני – הוא

זה אלי – את כבוד ה’ אשתדל שיהיה בגילוי בבחינת “זה” – ואילו את ה”אני” אשתדל להסתיר שיהיה בבחינת “הוא” כדרך שאמר יעקב – “ואנכי” לא ידעתי.

על פי יש לפרש את דברי אחשורוש אשר הגדיר את מהותו של המן עמלק זרע עשו הרשע שאמר “למה זה לי בכורה”.

“מי הוא זה ואי זה הוא – אשר מלאו לבו לעשות כן” – מי שזומם להשמיד את עם ישראל – אין זה אלא משום שאת כבוד ה’ אשר צריך להיות בבחינת “זה”- בגילוי, הוא מסתיר להיות בבחינת “הוא” – ואת אנוכיותו אותה עליו להסתיר בבחינת “הוא”- מבליט לבחינת “זה”.

ועל כן כאשר התגלתה הישועה ונמחה זכר עמלק התגלה ש”אכן יש הוי”ה במקום הזה” – “יש הוי”ה” בגי’ פורים – זמן הגילוי של כבוד ה’ גם בתוך ההסתר.

וההנהגה שלנו בימים אלו היא “ואנכי לא ידעתי” – “חייב איניש לבסומי עד דלא ידע” וכמו שפירש המהר”ל ב”אור חדש” שתכלית השתיה היא לבטא את התבטלות האדם שאינו נחשב לדבר לפני הבורא.

[ובזה יש לבאר את השיר שרגילים לשיר בשמחת תורה בעת ההקפות – “מי הוא זה ואיזה הוא – זה אלי ואנוהו”.

כביכול מכריזים את השאלה את איזה “הוא” צריך להפוך ל”זה” – ואת איזה “זה” צריך להפוך ל”הוא” ועל כך באה התשובה “זה אלי – ואנוהו” דהיינו את גילוי ה’ צריך להפוך ל”זה” שיהיה בגילוי – “ואנוהו” ואילו את ה”אני” צריך להסתיר ולהפכו ל”הוא”.]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *