“מגילת אסתר” – המראה של המציאות האמיתית

רבני בית ההוראה
ט"ו אדר א' ה'תשע"א

בספר ישעיהו פרק ג’ – מונה הנביא כ”ד תכשיטי הכלה.

אחד מהתכשיטים הוא “הגליונים” – ומפרש רש”י והגליונים הן המראות כתרגומו מחזייתא – ועל שם שמגלות צורת הפנים קרוין גליונים או שמא מראות שלהם נגללות היו – ושואל על כך הגר”א – שמראה איננה תכשיט.

וראיתי בהקדמה לליקוט חידושי רבי עקיבא איגר למסכת בבא בתרא כתב המו”ל הרה”ג שליט”א, לבאר דעת רש”י – שכיון שעל ידי המראה מתקנים את צורת כל התכשיטים – על כן היא נמנית בין הכ”ד תכשיטים.

ועל פי זה הוסיף לבאר שם – שכיון שהכ”ד ספרי הנ”ך מכוונים כנגד הכ”ד תכשיטים – אם כן י”ל – שהמראה היא כנגד מגילת אסתר – שכיון ש”קיימו וקבלו” מחדש את התורה נמצא שעל ידי מגילת אסתר – התחזקה הקבלה של כל שאר הספרים – כדרך שעל ידי המראה מתוקנים כל התכשיטים.

ובעקבות דבריו יתכן לומר טעם נוסף בדרך דרוש – מדוע מגילת אסתר היא כנגד המראה.

סיפור המגילה המתאר סיפור דברים שארעו כאן בעולם הזה החושי – הוא כעין מראה – המשקפת את מציאות חיינו כאן – במבט הנכון של אמונה בטחון והשגחה פרטית.

בסוף המגילה נאמר “וישם המלך אחשורוש – מס על הארץ ואיי הים” – “וכל מעשה תקפו וגבורתו ופרשת גדולת מרדכי אשר גדלו המלך – הלוא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס”

צריך להבין לשם מה כותבת זאת המגילה.

וביאר הגר”י אברמסקי זצ”ל – שהמגילה באה לרמוז לנו כאן – כיצד יש ללמוד את המגילה.

אחשורוש לא למד מכל המאורעות שעברו על ידו – אלא זאת שעתה הוא יכול להחזיר את המס שהוריד כאשר לא ידע מאיזה עם מוצאה של אסתר.

ויש כמוהו כאלה – שכאשר ילמדו את המגילה יתייחסו אליה כאל תיאור של ספר היסטוריה – על כך אומרת המגילה אם מחפש אתה הסטוריה – כלך לך אצל ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס – המגילה איננה סיפור ההסטוריה – המגילה באה ללמד איך לומדים את ההסטוריה – ואיך רואים את יד ה’ בכל המאורעות שנראה כאילו בני אדם מנהלים אותם.

בסיפור המגילה רואים מצד אחד את מחשבות האדם – את האופן שבו הוא מנסה להציג את מטרותיו ולהסתיר את מזימותיו – ומצד שני רואים במגילה עד כמה לא האדם מולך בבריאה – אלא מלך מלכי המלכים.

“ויאמר ממוכן לפני המלך והשרים.

– לא על המלך לבדו עותה ושתי המלכה – כי על כל השרים ועל כל העמים אשר בכל מדינות המלך אחשורוש – כי יצא דבר המלכה על כל הנשים להבזות בעליהן בעיניהם באמרם – המלך אחשורוש אמר להביא את ושתי המלכה לפניו ולא באה – והיום הזה תאמרנה שרות פרס ומדי אשר שמעו את דבר המלכה לכל שרי המלך – וכדי בזיון וקצף.

אם על המלך טוב יצא דבר מלכות מלפניו ויכתב בדתי פרס ומדי ולא יעבור – אשר לא תבוא ושתי לפני המלך אחשורוש – ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה.

ונשמע פתגם המלך אשר יעשה בכל מלכותו כי רבה היא – וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן למגדול ועד קטן”.

ממוכן שהוא המן נשמע דואג לכבוד המלך – לטובת הצבור – ולכבודם של הבעלים.

במדרש רבה מגלים לנו חז”ל – מה היה המניע האמיתי של המן להסית את אחשורוש להרוג את ושתי – וגם איך נרמז הדבר במילים של המן.

אמורא אחד אומר – שושתי היתה סוטרת להמן במנעלה על פניו – ולזה רמז המן באמרו “לא על המלך לבדו עותה ושתי המלכה”.

אמורא שני אומר – שלא הזמינה את זרש לסעודת הנשים – ולזה רמז המן באמרו – “כי יצא דבר המלכה על כל הנשים להבזות בעליהן בעיניהן” – והיינו אותן שלא הוזמנו לסעודה – שכלפיהן הדבר יצא בעתיד.

אמורא שלישי אומר – שהיתה לו בת וביקש להשיאה לאחשורוש – ונרמז הדבר בדברי המן – “ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה”

אמנם במסכת מגילה – מגלים לנו חז”ל היכן היה הדיון האמיתי באותו הזמן האם להרוג את ושתי.

וכך מובא בגמרא שם יב:.

“והקרוב אליו כרשנא שתר אדמתא תרשיש” – א”ר לוי – כל פסוק זה על שום קרבנות נאמר – “כרשנא” – אמרו מלאכי השרת לפני הקב”ה – כלום הקריבו לפניך כרים בני שנה כדרך שהקריבו ישראל לפניך – “שתר” כלום הקריבו לפניך שתי תורים – “אדמתא” – כלום בנו לפניך מזבח אדמה – “תרשיש” – כלום שמשו לפניך בבגדי כהונה דכתיב בהו “תרשיש ושוהם וישפה” – “מרס” כלום מרסו בדם לפניך – “מרסנא” – כלום מרסו במנחות לפניך – “ממוכן” – כלום הכינו שולחן לפניך.

וברש”י שם – והקרוב אליו לשון הקרבת קרבן – מלאכי השרת הזכירו לפני הקב”ה את הקרבנות שהקריבו ישראל לפניו – לעשות להם נקמה בושתי ותבא אסתר ותמלוך תחתיה.

במאמרי חז”ל אלו ישנה דוגמא למה שהמגילה באה ללמדנו.

כאן על הארץ בעיניים מגושמות נראה – שהאדם חושב מחשבות, זומם מזימות – מטעה את כולם – ובסוף לכאורא הוא גם מצליח להוציא את מחשבותיו מהכח אל הפועל.

אבל באמת לא מיניה ולא מקצתיה – “הוא לבדו ית’ – עשה עושה ויעשה לכל המעשים” – והאדם אינו אלא כלי שרת ביד ההשגחה להוציא לפועל את רצון הבורא ית’.

ושתי נהרגה לא בגלל מזימותיו של המן וגם לא בגלל כח השכנוע שלו – אלא מפני שכך נגזר עליה בשמים.

כך רואים גם במזימתו של המן להרוג את מרדכי.

המניע האמיתי של המן לפגוע במרדכי היה כעסו על כך שמרדכי לא כורע ולא משתחוה – “וירא המן כי אין מרדכי כורע ומשתחוה לו – וימלא המן חימה”.

כאשר הוא בא להוציא לפועל את נקמתו – איננו מזכיר את מרדכי ולא את כעסו עליו.

“ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו – כי הגידו לו את עם מרדכי – ויבקש המן להשמיד את כל היהודים אשר בכל מלכות אחשורוש – עם מרדכי”.

ומבאר הגר”א – “ויבז בעיניו” – פירוש שבזיון היה לו מה שיהרוג את מרדכי לבדו – מפני זה שלא כרע אליו.

כאשר המן בא עם כוחו הגדול של “לישנא בישא” כמו שאמרו חז”ל שלא היה אדם שידע לדבר לשון הרע כמו המן – הוא לא מזכיר כלל את מרדכי.

“ויאמר המן למלך אחשורוש – ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכותך – ודתיהם שונות מכל עם – ואת דתי המלך אינם עושים ולמלך אין שווה להניחם”

וכאשר נכתבות אגרות ראשונות ונשלחות לכל מדינות המלך – עיני בשר רואות את מזימתו של המן מצליחה.

ואולם גם כאן המקום האמיתי שבו הדברים מתרחשים – הוא שם בעליונים.

מובא במדרש רבה אסתר [פ”ז אות י”ח]- שבזמן המשתה של אחשורוש – הלכו שמונה עשרה וחצי אלף איש מבני ישראל למשתה – ואכלו ושתו ונשתכרו ונתקלקלו.

מיד עמד שטן והלשין עליהם לפני הקב”ה ואמר לפניו – רבש”ע עד מתי תדבק באומה זו שהם מפרישין לבבם ואמונתם ממך – אם רצונך תאבד אומה זו מן העולם – כי אינם באים בתשובה לפניך – אמר הקב”ה – תורה מה תהא עליה – אמר לפניו – רבש”ע תסתפק בעליונים.

ובהמשך המדרש שם.

באותה שעה רץ אליהו זכור לטוב בבהלה אצל אבות העולם ואצל משה בן עמרם ואמר להם עד מתי אבות העולם רדומים בשינה – ואינכם משגיחים על הצרה שביניכם שרויים בה?

ואמרו לו אברהם יצחק ויעקב – אם הם עברו על דת הקב”ה ונחתמה גזירתם מה אנו יכולים לעשות – ואז רץ אצל משה בן עמרם …ואמר לו משה לאליהו – כלום יש אדם כשר בדור אמר לו יש ושמו מרדכי – אמר לו – לך והודיעו כדי שיעמוד הוא משם בתפילה ואני מכאן ונבקש רחמים מלפני הקב”ה – ע”כ דברי המדרש.

ואחרי שגזרו מרדכי ואסתר תענית שלשה ימים מובא במדרש רבה [סוף פרשה ט’].

שמרדכי קבץ עשרים ושתים אלף תינוקות של בית רבן ובא המן ומצא אותם – השליך עליהם שלשלאות של ברזל והפקיד עליהם שומרים ואמר למחר אהרוג אלו התינוקות תחילה ואחר כך אתלה את מרדכי….געו כולם בבכיה עד שעלתה שועתם למרום ושמע הקב”ה קול בכיתם בשתי שעות בלילה.

באותה שעה נתגלגלו רחמיו של הקב”ה ועמד מכסא דין וישב בכסא רחמים – ואמר מה קול גדול זה שאני שומע כגדיים וטלאים?

ועמד משה רבינו לפני הקב”ה ואמר רבש”ע לא גדיים ולא טלאים הם – אלא קטני עמך הם שרויים בתענית היום שלשה ימים ושלשה לילות – ולמחר רוצה האויב לשחטם כגדיים וטלאים.

באותה שעה נטל הקב”ה אותן אגרות שגזר עליהם שהיו חתומות בחותם של טיט וקרעם והפיל על אחשורוש בהלה באותו הלילה הה”ד “בלילה ההוא”.

כאשר מתבוננים בסיפור המגילה דרך המשקפיים של חז”ל הקדושים – מבינים שמגילת אסתר היא אכן “מראה” – אשר באה להראות לנו את ההשקפה הנכונה מי באמת מנהיג את העולם – והיכן נקבעים הדברים באמת.

למראה עינים – גם היום העולם מתנהל כביכול על ידי מנהיגים קטנטנים שכל רצונותיהם האישיים ודאגתם לעצמם מוסתרים על ידי נימוקים של טובת הכלל כביכול – אבל באמת זה לא משנה – מפני שלב מלכים ושרים ביד ה’ – והם אינם אלא כלי שרת ביד ההשגחה העליונה.

ומאחר והדברים נקבעים למעלה בשמים אזי היכולת שלנו לפעול ולשנות דברים היא אך ורק בכח תפילה ודמעות שעל ידם הקב”ה שומע קול שועה – קורע את האגרות ומושיע את בניו.

וכך כותב הרמב”ם במנין המצות הקצר שלו.

שהנביאים עם בית דין תקנו וצוו לקרוא המגילה בעונתה כדי להזכיר שבחיו של הקדוש ברוך הוא ותשועות שעשה לנו והיה קרוב לשועתנו כדי לברכו ולהללו – וכדי להודיע לדורות הבאים שאמת מה שהבטיחנו בתורה “כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו – כה’ אלקינו בכל קראנו אליו”.

מבואר בדברי הרמב”ם – שתכליתו של יום הפורים היא לפרסם את כוחה של התפילה של עם ישראל – שהשי”ת נענה לה.

ועיקר מטרת התפילה הוא להשריש בלב את המסקנה העולה ממגילת אסתר – ש”רבות מחשבות בלב איש – ועצת ה’ היא תקום” – ומי שמנהל את העולם הוא רק בורא כל העולמים.

יהי רצון שנזכה בקרוב להתגלות השלימה של – “וידע כל פעול כי אתה פעלתו – ויבין כל יצור כי אתה יצרתו – ויאמר כל אשר נשמה באפו – ה’ אלקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה”.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *