לתרומות מתנות לאביונים לחץ כאן

פרק טו : הלוואת חפצים – 'סאה בסאה'

כללי הלוואת חפצים

א. איסור הלוואת חפצים

אסרו חכמים להלוות שום חפץ לחבירו על מנת שיחזיר לו חפץ אחר מאותו סוג, שמא יעלה מחיר החפץ עד הפרעון ונמצא שמחזיר חפץ יותר יקר ממה שלווה, והרי זה אסור משום רבית.

איסור זה נקרא בלשון הגמרא והפוסקים 'סאה בסאה', כלומר שלווה סאה חיטים על מנת להחזיר סאה חיטים.

ולכן אסור להלוות לשכן ארגז שתיה וכדו', על מנת שיחזיר לו ארגז שתיה רק בעוד שבועיים.

ב. הלוואת כסף

כיוון שכל החפצים שבעולם יש בהם עליות וירידות במחירם, לכן איסור זה קיים בכולם, חוץ מכסף במטבע של המדינה שבזה אין עליות וירידות כמבואר בפרק הבא, ולכן מותר ללוות כסף על מנת להחזיר אותו סכום, אבל בשאר חפצים וכן במטבע של מדינות אחרות, אסור<FX2.0>ג.

ג. לווה באיסור ועלה מחיר החפץ

מי שעבר ולווה חפץ כל שהוא ע"מ להחזיר אותו חפץ, אם עדיין לא עלה המחיר יחזיר לו אותו חפץ. אך אם כבר עלה המחיר, אסור להחזיר לו חפץ, אלא יחזיר לו כסף כפי מחיר החפץ בעת שלווה.

ד. ירד מחיר החפץ

ואם מחיר החפץ ירד, יחזיר לו חפץ כפי שלווה, ואסור לו להוסיף להשלמת השווי בעת ההלוואה.

ה. האופנים המותרים

באחד מארבעה האופנים דלהלן התירו חכמים הלוואת חפץ ע"מ להחזיר חפץ, ולא אסרו להחזיר אפי' אם עלה המחיר.

א. יש לו: אם יש ללווה בעת ההלוואה קצת מאותו החפץ שלווה, מותר לו ללוות עוד.

ב. יצא השער: אם החפץ קיים בשוק, ויש לו מחיר קבוע, מותר ללוותו אפי' אין לו ללווה חפץ זה.

ג. קביעת החוב לפי שווי: אם קבעו ביניהם שהחוב הוא כפי שווי החפץ בעת ההלוואה, ואף אם יעלה המחיר לא יתן לו יותר מזה, מותר ללוות חפצים.

ד. דבר מועט: חפץ ששוויו מועט, כגון ככר לחם, תפוח וכדו', מותר ללוותו, ואפי' אם המחיר עלה מותר להחזיר חפץ כזה.

פרטי הדינים בהיתר של יש לו

ו. שיעור הכמות

אפי' אם יש לו רק מעט מהכמות שברצונו ללוות, נחשב ג"כ שיש לו ומותר לו ללוות עוד, ומותר לו אף ללוות כמה פעמים על סמך זה, ובתנאי שיכול להחזיר לו את אותו המעט.

ולכן מותר ללוות שק תפו"א אם יש לו תפו"א אחד, וכן מותר ללוות ארגז שתיה אם יש לו בקבוק אחד, אך כמובן אם יש לו רק כוס שתיה אחד, אסור, שהרי אינו יכול להחזירו לו.

ז. יש לו חפץ דומה

אם יש לו בבית חפץ כזה מסוג אחר, כגון שרוצה ללוות סודה ויש לו בקבוק סודה מחברה אחרת, או שרוצה ללוות אבקת כביסה ויש לו מסוג שונה, מותר רק אם מחיר שניהם שוה, ורק אם המלווה מוכן לקבל בעד חובו מהסוג האחר שיש לו.

אולם אם המלווה רוצה דווקא מסוג זה שהלווהו ואינו מוכן לקבל מהסוג האחר, וכן אם מחירם שונה, אסור.

ח. יש לו חפץ שאינו מוכן

אם יש לו חפץ כזה אך הוא עדיין אינו מוכן, אם חסרה מלאכה אחת או שתים להשלמתו, מותר. אך אם חסר שלש מלאכות או יותר, אסור.

ולכן הרוצה ללוות משכינו חלות תוצרת בית, אם יש לו בביתו בצק מרודד וקלוע ומוכן לאפיה, מותר לו ללוות. אבל אם יש לו קמח ומים והוא צריך עדיין לעשות מהם בצק ואח"כ לרדד ולאפותו, אסור, שכן חסרות שלש מלאכות.

ט. יש לו בפיקדון

אם יש לו חפץ זה אך הוא מונח בתור פקדון אצל חבירו, נחשב כיש לו ומותר, אבל אם חבירו חייב לו חפץ כזה, או שכבר קנה את החפץ ושילם עליו ועדיין לא קיבל אותו, אסור.

י. יש לו במקום אחר

יש לו חפץ כזה במקום אחר, אם יש לו דרך להגיע לשם, מותר, אך אם אין לו דרך, כגון שהחפץ מונח בחו"ל והוא אינו עומד לנסוע לשם, אסור.

יא. יש לו וממתין למפתח

ואם יש לו את החפץ במקום קרוב אולם החדר [או הארון] נעול, והוא ממתין שיגיע מפתח, מותר.

יב. יש לו בהלוואה

אין היתר ללוות מעט [בדרך היתר, כגון שיקבע את החוב בכסף] ואח"כ על סמך זה ללוות הרבה.

יג. נותן לו מעט במתנה

אך ישנה עצה למי שרוצה ללוות חפץ כל שהוא, כגון פירות וכדו', שיתן לו המלווה פרי אחד במתנה, ועל סמך זה מותר לו ללוות הרבה, ואפי' אם הוא נותן לו מתנה ע"מ להחזיר, מותר.

יד. קטן אם מועיל יש לו

קטן בגיל 6-7 שנים שיכול לקבל עליו התחייבויות, מועיל בו ההיתר אם יש לו. ואף פחות מגיל זה שאינו יכול להתחייב אלא עבור מזונותיו, מועיל גם כן יש לו לגבי מזונותיו.

טו. יש לו לאביו

גדול הסמוך על שלחן אביו, אם לווה בשליחות אביו מועיל כשיש לו לאביו, אבל אם בא ללוות מעצמו, צריך שיהיה לו בעצמו.

ולכן בחור בישיבה בא"י או באירופה שלווה מחבירו 50 דולר מחבירו [שמטבע חוץ הרי דינו כפירות וכדלהלן בפרק טז], אם לווה בשליחות אביו מותר לו אף שאין לו דולר אחד אם יש לאביו, אבל אם לווה מעצמו אינו מועיל מה שיש לאביו וצריך שיהיה לו בעצמו דולר.

טז. יש לו כסף

מי שיש לו כסף שיכול לקנות בו את החפץ שברצונו ללוות, אינו מועיל, וצריך שיהיה לו את החפץ עצמו.

יז. נאמנות

נאמן הלווה לומר שיש לו, ויכול המלווה לסמוך עליו, אלא אם כן הוא ידוע כאדם שקרן, או שהמלווה יודע במפורש שאין לו כעת, שאז אסור לו להלוות לו.

יח. אם חייבים לדעת מכך

צריך שהלווה והמלווה ידעו בשעת ההלוואה שיש לו מעט מהחפץ.

אך בדיעבד אם לווה חפץ ולא ידע שיש לו, ואח"כ נודע לו שיש לו, מותר לו לסמוך על היתר זה ולהחזיר לו חפץ, אפי' אם עלה המחיר.

יט. אכלו או שאבד לאחר ההלוואה

לאחר שלווה על סמך חפץ שיש לו, אינו צריך להשאירו אצלו למשך כל זמן ההלוואה, ומותר לו להשתמש בו או לאכלו. וכן אם החפץ אבד לו וכבר אינו ברשותו, אינו עובר על איסור רבית.

פרטי דינים בהיתר של יצא השער

כ. תנאי ההיתר

היתר זה שהזכרנו של 'יצא השער', נקבע ע"י שני תנאים יחד:

א. שמחירו קבוע, דהיינו שמחיר החפץ קבוע לפחות לכמה ימים. כיום, רוב החפצים, דהיינו מוצרי בית חרושת, פירות, ירקות וכדו', מחירם קבוע לכמה ימים ויותר.

ב. ששכיח לקנותו, דהיינו שהחפץ קיים בשוק ואפשר לקנותו, אולם אם אין להשיגו, כגון שאין זה עתה העונה של הפרי, או שיש שביתה בבית החרושת שבו מייצרים אותו, או שהפסיקו לייצרו מכל סיבה שהיא, אסור.

כא. אם קיים רק תנאי אחד

אם מחירו קבוע אך אין כעת להשיגו, אסור, ואף אם ניתן להשיגו אך אין לו מחיר קבוע, ומחירו עולה ויורד כל הזמן, כגון מטבע הדולר, יש להחמיר.

כב. אין לו כסף לקנותו

היתר זה הוא אפי' באופן שאין ללווה כסף בידו לקנות את החפץ.

כג. קבעו זמן לפרעון

אם קבעו ביניהם זמן לפרעון, דהיינו שלא יפרע לו את החפץ לפני הזמן, אין מועיל כלל היתר זה, אבל ההיתר של 'יש לו' מועיל אפי' קבעו ביניהם זמן פרעון.

כד. דברים המתקלקלים

דברים המתקלקלים ואינם מחזיקים מעמד למשך זמן, כגון פירות וירקות, לחם וחלב וכדו', אין בהם היתר זה, ואסור ללוותם אף כשניתן להשיגם במקומות אחרים, אבל ההיתר של 'יש לו' מועיל גם בדברים אלה.

כה. אולם אם הוא אמור לפרוע את החפץ זמן קצר אחרי ההלוואה, שבזמן זה הוא לא היה מתקלקל, או כשיש אפשרות להקפיא אותו [והמלווה אינו מקפיד על כך], מותר.

כו. ידיעת השער

לכתחילה צריך שהלווה והמלווה ידעו שיצא השער [היינו שידוע להם שיש שער קבוע בשוק אף אם אינם יודעים מה המחיר, אבל בדיעבד אף אם לא ידעו, יש להקל ולהחזיר החפץ שלווה.

פרטי דינים בהיתר של דבר מועט

כז. שיעורו

שיעור דבר מועט נקבע לפי עושרו של הלווה, שכל דבר שהוא מועט כל כך שבוודאי הוא נותן לו זאת בגלל ויתורו, שלא איכפת לו כלל מתוספת כזו, מותר.

ולכן כשלווה פרי או ירק, או ניקוב בכרטיסיה, מותר להחזיר פרי או ניקוב אף אם עלה המחיר, שכיון שסכום ההעלאה אינו ניכר וחשוב כלל, ודאי אינו מקפיד על כך, ואינו נותנו כתוספת עבור ההלוואה.

אבל ללוות ארגז פירות וכדו', אסור.

פרטי ההיתר של קביעת החוב לפי שווי

כח. ההיתר ע"י קביעת החוב לפי שווי

מותר ללוות חפץ כל שהוא ולסכם ביניהם שהחוב הוא כפי שווי החפץ בעת ההלוואה.

כט. עלה המחיר

וכמובן שבאופן זה, אם עלה מחיר החפץ, יחזיר הלווה רק את השווי כמו בעת ההלוואה.

לדוגמא, אם לווה שק תפו"א שמחירו 100  וסיכם עם המלווה שחובו נקבע בשווי של 100 , ולבסוף עלה מחיר השק ל-120 , אסור לו להחזיר שק שלם אלא עליו להחזיר פחות חמישית או מאה .

אופנים שונים

ל. הלוואת חפץ בחפץ אחר

המלווה לחבירו חפץ כל שהוא ע"מ לקבל תמורתו חפץ אחר, אין מועילים ההיתרים לא של 'יש לו' ולא של 'יצא השער', אולם ההיתר של 'קביעת החוב לפי השווי', וכן ההיתר של 'דבר מועט', מועילים.

ולכן הלווה מחבירו ארגז לחם על מנת לשלם תמורתו ארגז חלב, אפי' יש לו ברשותו גם לחם וגם חלב, ואפי' מחיר שניהם שווה ואפשר לקנותם בשוק במחיר קבוע, אסור.

לא. קבעו את החוב לפי שווי

אבל אם קבעו את החוב לפי שווי, כגון כשמחיר הלחם היה 50  וכך נקבע החוב, ובשעת הפרעון מחזיר לו הלווה חלב בשווי 50 , מותר, אך אם קבעו ביניהם את החוב בחלב לפי שווי הלחם בעת ההלוואה, כגון שב-50  ניתן לקנות 12 שקיות חלב, והם קבעו את החוב ל-12 שקיות חלב, יש להחמיר אם דברו ביניהם בלשון הלוואה.

וכן מותר ללוות דבר מועט, כגון ללוות ק"ג קמח אחד על מנת להחזיר ק"ג סוכר.

לב. לשון מכירה

ואם דברו ביניהם בלשון מכירה, מותר. ולכן אם ביקש ממנו חבירו 'מכור לי בשבוע הבא ארגז חלב, ואני אשלם לך על כך מראש בארגז לחם', מותר.

לג. רוצה לקבל את החפץ במקום אחר

הרוצה ללוות חפץ על מנת להחזירו במקום אחר [שהמחיר בו שווה למקום ההלוואה], אם יש לו חפץ זה גם במקום ההלוואה וגם במקום הפרעון, וכן אם יצא השער בשני המקומות, מותר.

ואפי' אם יש לו רק באחד משני המקומות או שיצא השער באחד מהם, מותר אם יש לו כוונה להיות שם קרוב לזמן ההלוואה או שיש לו דרך להגיע לשם, אבל אם אין לו דרך או כוונה להיות שם, יש להחמיר.

לד. דבר מועט

אבל אם ברצונו ללוות דבר מועט כנ"ל, ואינו מקפיד על כך אם יעלה המחיר, או שקבע את החוב לפי שווי, מותר.

ולכן מותר ללוות מחבירו בקבוק שתיה בדרך מחוץ לעיר ע"מ שיחזירנו בעיר, שהרי זה דבר מועט. אך אם ברצונו ללוות ארגז שתיה וכדו', ע"מ להחזירו בעיר, מוטב שיקבע החוב לפי שווי וכנ"ל.

לה. דין זה אינו אמור אלא אם מחירו שוה בשני המקומות, אבל אם יש הבדל במחיר ביניהם, ראה לעיל פרק ג סעיף יז.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל