פרק טז : הלוואות והחלפות בסוגי מטבע

י"א אדר א' ה'תשע"א

הלוואה במטבע מקומי

א. דין הלוואה במטבע מקומי

מותר ללוות מטבע מקומי על מנת להחזיר אותו סכום במטבע מקומי, ואפי’ אם הוא התייקר בינתיים ביחס למטבעות אחרות.

ולכן מותר ללוות שקלים בא”י על מנת להחזיר שקלים באותו סכום, וכן הדין בדולרים בארה”ב, ליש”ט בבריטניה וכדו’.

ב. פיחות במטבע

אף אם נעשה פיחות במטבע, כגון שערך השקל ירד, אסור להחזיר לו יותר שקלים.

אולם אם המטבע במדינה הוחלף והשטרות נפסלו לגמרי, פשוט שצריך להחזיר לו מטבע חדש.

הלוואה במטבע חוץ

ג. איסור הלוואה במטבע חוץ

מטבע זר, מכיון שאינו מטבע מדינה, קבעו חכמים כי העליות והירידות הם שלו כמו חפצים, ולכך אסור ללוותם אפי’ על מנת להחזיר אותו סכום, כמבואר בפרק הקודם, שמא יעלה מחירם עד שעת הפרעון.

ולכן אסור ללוות בא”י ליש”ט או אירו, אפי’ אם יחזיר אותו סכום ממש של ליש”ט ואירו, וכן אסור ללוות בארה”ב שקלים או ליש”ט על מנת להחזיר אותו סכום אלא באופנים דלהלן.

ד. האופנים המותרים

בשני אופנים אלו התירו ללוות מטבע חוץ:

א. יש לו: אם נמצא ברשותו של הלווה מטבע אחת מאותו סוג, מותר לו ללוות את כל הסכום באותו מטבע.

ב. קביעת החוב לפי שווי: אם קבעו ביניהם להפוך את החוב למטבע מקומי, דהיינו שיהיה חייב מעכשיו מטבע מקומי שווה ערך למטבע הזר בזמן ההלוואה, מותר ללוות.

ה. החוב הוא במטבע זר או במטבע מקומי

יש לציין כי ישנו הבדל מהותי בין שני האופנים הנ”ל. כי בעוד שבהיתר של ‘יש לו’ החוב הינו במטבע זר, ואם המטבע יתייקר או יוזל הרי זה הרווח וההפסד של המלווה, אך ההיתר השני הופך את החוב לחוב במטבע המדינה, ואף אם יתייקר המטבע הזר או יוזל לא ישתנה כלום.

ולכן המלווה 1000 אירו בא”י ורוצה להיות בטוח בכספו שיקבל חזרה 1000 אירו, אין לו דרך אלא בהיתר של ‘יש לו’, שהרי בהיתר השני יהפך החוב לשקלים בסכום זה, ואז אם האירו יתייקר במשך זמן ההלוואה אף אם יחזיר לו הלווה את סכום השקלים לא יוכל לקנות בהם 1000 אירו.

וכן אם הלווה רוצה להיות בטוח שלא יצטרך להוסיף על הסכום הזה [כגון שהוא מרוויח את כספו באירופה באירו], אין לו דרך אלא בהיתר הראשון של ‘יש לו’, שהרי בהיתר השני יהפך החוב לשקלים בסכום השווה ל-1000 אירו בעת ההלוואה, ובמקרה שהאירו יוזל יצטרך להוסיף על 1000 אירו להחזיר לו את שווי השקלים.

ו. באיזו מטבע רשאי לפרוע את חובו

מותר לפרוע כל חוב בכל מטבע שהוא, בין במטבע מקומי ובין במטבע זר, וכמו שאפשר לפרוע חוב בכל שווה כסף, ואין בזה משום רבית, כל עוד הוא מחזיר רק כסכום שווי החוב, דהיינו לפי ההיתר הראשון – שווי סכום של המטבע הזר שלווה, ולפי ההיתר השני – סכום המטבע המקומי לפי השער בעת ההלוואה.

ולדוגמא, מי שלווה 100 ליש”ט בא”י כששויים היה 600 , יכול לפרוע בכל מטבע שהיא, אלא שאם עשה זאת לפי ההיתר הראשון יהיה זה בשווי של 100 ליש”ט, ואם לפי ההיתר השני – בשווי 600

ז. דולרים בארץ ישראל

דולרים בא”י יש להחמיר בהם כמטבע זר שדינו כחפצים, ואסור להלוות בלא ההיתרים הנ”ל, וכ”ש באירופה או בשאר מדינות, שאסור ללוותם מן הדין ככל מטבע זר, למעט ארה”ב ששם הדולר הוא המטבע המקומי.

פרטי היתר ‘יש לו’

ח. אבד המטבע

לווה על סמך מטבע אחת שיש לו, אינו צריך להשאיר אצלו את המטבע למשך כל זמן ההלוואה, ומותר מיד לאחר ההלוואה להשתמש במטבע ולהוציאו. וכן אם המטבע אבדה ממנו וכבר אינה ברשותו, אינו עובר על איסור רבית.

ט. יש לו מטבע בפקדון

אם יש לו מטבע מסוג זה אך הוא מונח כפקדון אצל אדם אחר, נחשב ג”כ שיש לו ומותר לו ללוות על סמך זה, אבל אם האחר לווה ממנו את המטבע בהלוואה, אין זה נחשב שיש לו ואסור.

ולכן אם יש לו את המטבע בחשבון בבנק, אין זה נחשב שיש לו, כיוון שהכסף ניתן בתורת הלוואה לבנק.

י. יש לו בעיר אחרת

אם יש לו את המטבע בעיר אחרת, אם יש דרך שהכסף יגיע לכאן ע”י שליח או העברה בנקאית וכדו’, או שהלווה מגיע לשם, נחשב שיש לו ומותר לו ללוות.

קניית ומכירת מטבע חוץ

יא. מתי נקבע הכסף להלוואה ומתי למכירה

בהלוואת כספים ישנו הבדל בין אם הפרעון הוא באותו סוג מטבע – שאז זו הלוואה, לבין אם הפרעון הוא ע”מ לפרוע סוג מטבע אחר, שאז אם אמר בלשון מכירה דינו כמכירת חפץ, שהלווה מטבע מקומי ע”מ לפרוע מטבע זר דינו כמוכר חפץ בתשלום מראש, והלווה מטבע זר ע”מ לפרוע מטבע מקומי דינו כקונה חפץ ומשלם על כך מאוחר יותר, ודינם שונה לגמרי כדלהלן.

יב. הלוואה במטבע מקומי לפרוע במטבע זר

אם לווה מטבע מקומי על מנת להחזיר במטבע חוץ לפי השער בעת ההלוואה, הרי הוא כקונה חפץ בתשלום מראש, שמותר בהיתר של ‘יש לו’, אלא שבזה ישנם ארבעה תנאים להיתר כדלהלן.

יג. התנאים להיתר

בארבעה תנאים מותר ללוות מטבע מקומי על מנת לפרוע במטבע חוץ:

א. יש לו הכל: בזה אין ההיתר מועיל אלא אם יש לו את כל הסכום שברצונו ללוות, ואינו מועיל אם יש לו מטבע אחת כדלעיל.

ולכן, אם ברצונו ללוות 6000  ע”מ לפרוע 1000 ליש”ט, אין זה מספיק כשיש לו ליש”ט אחד, אלא צריך שיהיה לו ברשותו 1000 ליש”ט.

ב. לא יפרש: אסור לפרש לו שבגלל הקדמת הכסף הוא אינו מעלה לו את המחיר.

ג. בלשון מכירה: אסור להזכיר לשון הלוואה אלא ידברו בלשון מכירה.

ולכן יאמר לו המלווה ‘מכור לי אלף ליש”ט’, או יאמר הלווה ‘תן לי 6000  ואתן לך 1000 ליש”ט’.

ד. לא יפרע במטבע שלווה: יש להחמיר שלא יפרע הלווה בסוף במטבע מקומי כפי השווי בשעת הפרעון, כיון שהדבר נראה כהלוואה ברבית. ואם התנה כן מראש, אסור מן הדין.

ולכן בדוגמא הנ”ל, אם קיבל 6000  [שווי 1000 ליש”ט], לא יפרע לו 6200  כשווי הליש”ט בעת הפרעון, אלא יפרע לו בליש”ט או במטבע זר אחר.

יד. השקעת כסף אצל חלפן

באופנים המותרים, מותר ללקוח להתנות שאם יוזל המטבע הזר עד שעת המסירה יקבל אותו לפי המחיר החדש, דהיינו שיקבל יותר מהמטבע הזר.

ולכן, ישנה עצה למי שרוצה להשקיע כסף אצל חלפן דולרים, לסכם עמו שבסכום השקלים שנותן לו עכשיו הוא קונה דולרים, ואם הדולר יעלה הרי הרויח ואם הדולר ירד יתן לו החלפן עוד דולרים לפי השער החדש [אולם כמובן שעליו לקבל את כספו בדולרים ולא בשקלים].

טו. המרת הכסף עבור המלווה

אם אין לו ללווה ברשותו את כל הסכום בליש”ט [כמבואר לעיל סעיף יג א], ישנו פתרון נוסף באם הלווה צריך את הכסף בליש”ט, והוא שיקח מהמלווה את השקלים ולא יקנה אותם עדיין עד שימיר אותם בליש”ט, ואחריות הכסף תהיה בינתיים על המלווה, ורק לאחר המרת הכסף לליש”ט יהא מותר ללוות גם אם יש לו רק מטבע אחת וכנ”ל.

טז. הלוואה במטבע זר לפרוע במטבע מקומי

ואם לווה מטבע זר על מנת לפרוע במטבע מקומי דינו כדלהלן:

כפי השער בעת ההלוואה: אם פורע כפי השער בעת ההלוואה הרי הוא כקונה חפץ ומשלם עליו זמן מה לאחר מכן, ומותר, כיון שאינו מוסיף לו כלום.

כפי השער של יום מסויים: וכן אם קבעו ביניהם לפרוע לפי השער של יום מסויים, כגון שער של יום רביעי בעוד שבועיים, מותר, אלא שצריך שלא ידברו ביניהם בלשון הלוואה אלא בלשון מכירה.

כפי השער בעת התשלום מתי שיהיה: אך אם לווה ע”מ לפרוע במטבע מקומי לפי השער בעת התשלום, אסור.

נותן לו שתי אפשרויות: ואם רשאי לשלם לו כרצונו, או מטבע מקומי [לפי השער בעת התשלום] או אותו מטבע זר שלווה מותר, בתנאי שיש לו מטבע אחת מאותו סוג [שבלא זה הרי אסור ללוות אותו מטבע זר], ואפי’ לא קבעו יום מסויים.

ולכן אם לווה בארץ ישראל 1000 ליש”ט ע”מ להחזיר 6000  [שזה השער בעת ההלוואה], מותר. אבל אם מלווה לו 1000 ליש”ט ע”מ להחזיר לו ש”ח כפי השער ביום הפרעון, כגון אם יעלה השער יתן לו 6200 , אסור.

אבל אם נותן לו ברירה או להחזיר 1000 ליש”ט או ש”ח כפי שיהיה שווה ביום הפירעון, מותר אם יש לו ליש”ט אחד.

יז. שני סוגי מטבע זר

לווה מטבע זר ע”מ להחזיר מטבע זר אחר, כגון הלווה אירו בא”י ע”מ להחזיר דולר, לפי השער בעת ההלוואה. שדינו כלווה חפצים ע”מ לפרוע בחפצים אחרים, ואינו מותר רק אם יעשה כדרך מכירת חפץ ע”י שלשה תנאים וכנ”ל א. שיש לו את הכל. ב. שדברו ביניהם בלשון מכירה. ג. ולא יפרש שעבור תשלום מראש הוא אינו מעלה לו את מחיר המטבע זר.

אבל לפי השער בעת הפרעון אסור. וכשנותן לו שתי אפשרויות, או להחזיר לו אותו סוג מטבע שלווה, או המטבע האחר מותר, ביש לו אחד מאותו הסוג שלווה.

ההלוואה במקום אחד והפרעון במקום אחר

יח. במטבע של אחד מהמקומות

כשההלוואה היא במקום אחד והפרעון במקום אחר, אם המטבע הוא של אחד משני המקומות, דהיינו במקום הפרעון או במקום ההלוואה, דינו כמטבע מקומי ומותר.

ולכן מותר ללוות שקלים בא”י ע”מ להחזיר שקלים בארה”ב, ואף שבמקום הפרעון אינו נחשב כמטבע, מותר, כיוון שבמקום ההלוואה נחשב כמטבע.

וכן מותר להלוות אירו בא”י ע”מ לפרוע אירו באירופה, ואף שבמקום ההלוואה אינו נחשב כמטבע, מותר, כיוון שבמקום הפרעון נחשב כמטבע.

יט. מטבע זר בשני המקומות

אבל אם המטבע אינו שייך לאף אחד משני המקומות, דינו כהלוואת מטבע זר, ומותר רק באופן שיש ללווה מעט מאותו סוג מטבע.

ולכן המלווה ליש”ט בא”י ע”מ להחזיר לו בעוד חודש ליש”ט בארה”ב, צריך שיהא ללווה מטבע אחת של ליש”ט בעת ההלוואה.

כ. שני סוגי מטבע מקומי

ואם לווה מטבע מקומי ע”מ להחזיר במקום אחר סוג מטבע של אותו מקום, כגון שלווה שקלים בא”י כדי להחזיר בבריטניה בליש”ט, לפי השער בעת ההלוואה, הרי הוא כמוכר חפץ, ואינו מותר אלא בשלשה תנאים:

א. רק אם יש לו כעת את כל הסכום שעליו לפרוע בליש”ט. ב. רק אם ידברו ביניהם בלשון מכירה ולא בלשון הלוואה. ג. וכן שלא יפרש שעבור הקדמת מעות הוא נותן באותו מחיר.

אבל לפי השער בעת הפרעון מותר.

כא. שני סוגי מטבע זר

וכ”ש כשלווה מטבע זר ע”מ להחזיר סוג מטבע זר שונה במקום אחר, כגון הלווה אירו בארה”ב ע”מ להחזיר ליש”ט בא”י, לפי השער בעת ההלוואה, שדינו כלווה חפצים ע”מ לפרוע בחפצים אחרים, ואינו מותר רק אם יעשה בדרך מכירת חפץ ע”י שלשה תנאים הנ”ל:

א. רק אם יש לו את הכל. ב. רק אם דברו ביניהם בלשון מכירה. ג. וכן שלא יפרש שעבור תשלום מראש הוא נותן לו במחיר זה.

אבל לפי השער בעת הפרעון אסור, ואם יש לו ברירה לתת מאותו סוג שלווה, מותר גם לתת לו סוג מטבע אחר אם יש לו מטבע אחד מאותו סוג שלווה.

החלפת חוב ישן למטבע אחר

כב. החלפת חוב מטבע מקומי למטבע זר

מי שכבר חייב לחבירו מטבע מקומי ובאמצע תקופת ההלוואה ברצונו להפכו למטבע זר, רשאי להפכו, אך רק לפי השער של עכשיו, וגם בתנאי שיש ללווה את כל הסכום במטבע הזר.

לדוגמא, אם יש לו חוב בשקלים בא”י, רשאי להפוך את החוב לדולרים לפי השער העכשווי, ובתנאי שיש ללווה את כל סכום הדולרים שחייב לפרוע.

כג. החלפת חוב מטבע זר למטבע מקומי

אולם להפוך מטבע זר למטבע מקומי, מותר לפי השער של עכשיו אף אם אין לו כלום.

ולדוגמא, אם החוב הוא בדולרים בא”י, רשאי להפכו לשקלים לפי השער של עכשיו. וכן אם החוב הוא באירו בארה”ב, רשאי להפכו לדולרים לפי השער העכשוי.

הצמדת ההלוואה

כד. הצמדה למדד

אסור ללוות שקלים כשהחוב צמוד למדד או לכל דבר אחר שיכול לגרום להעלאת סכום החוב.

כה. הצמדה לדולר

יש להחמיר שלא ללוות שקלים בא”י כשהחוב צמוד לערך הדולר.

כו. הצמדת מחיר חפץ

אולם מחיר לתשלום עבור חפץ או שכירות בית או פועל, וכל סוג תשלום שהוא, מותר להצמידו לדולר או למדד או לכל דבר אחר, משום שכל המשלם בזמן מותר לו לשלם כל סכום שהוא. ורק באיחור בתשלום, אסור שיהיה צמוד למדד, משום רבית.

ולכן המציע דירה למכירה, מותר לו לפרסם שמחיר הדירה עולה כל יום לפי המדד.

כז. הצמדה באיחור התשלום

אך אם הקונה איחר בתשלום והחוב צמוד מפני זה למדד עד מועד התשלום בפועל אסור לשלם לו [אלא אם כן יש להם היתר עיסקא כדין].

כח. הצמדה לדולר במחיר מינימום

המוכר דירה או כל חפץ אחר בתשלומים, והמחיר צמוד לדולר לפי מחיר מינימום, כגון שמחיר הדירה הוא בסכום השווה ל-280,000 דולר, ולא פחות מ-4  לדולר, יש בזה איסור רבית וצריך לעשות על פי היתר עיסקא.

כט. מכירת מוצר במטבע זר

המוכר חפץ כל שהוא שמחירו נקבע באירו, או בכל מטבע זר, ואינו משלם מיד אלא לאחר זמן, הרי כשישלם אם יעלה המטבע הזר נמצא שמשלם יותר מהמחיר, ולפיכך אסור לעשות כן אלא אם יש לו את כל סכום הכסף שצריך לשלם, ומדברים ביניהם בלשון מכירה, וכן לא יפרש שעבור הקדמת המוצר הוא נותן לו המטבע זר במחיר הישן, אבל אם אין לו לקונה אותו מטבע, או שדברו בלשון הלוואה, כגון שהקונה ביקש ממנו הלוואה והמוכר הציע לתת לו מוצר זה ולהמתין עם התשלום, אסור.

ולכן הרוצה לקנות מחשב במחיר 500 אירו בא”י, צריך שיהיה לו ברשותו 500 אירו בשעת הקניה, ושידברו ביניהם בלשון מכירה.

ואם קונה בדולר בא”י, יש מקילים בזה.

ל. החזרת רבית

אם עברו על המבואר בפרק זה, והלווה פרע לו כבר את ההלוואה באופן האסור, צריך המלווה להחזיר לו אם רוצה לצאת ידי שמים ככל רבית דרבנן.

לא. היתר עיסקא

אם עשו היתר עיסקא כהלכתו כמבואר בפרק כ, מותר להלוות בכל אופן שהוא.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *