לתרומות לחץ כאן

דין מזיק בספק-פורים ובן הפרזים המזיק בפורים דמוקפין

יש להסתפק בא' בן עיר הפרזים שנוהג דיני הפורים גם בפורים דמוקפין משום הספק (וכפי שישנם הנוהגים כן בב"ב כהוראת רבנו החזו"א ז"ל וכן יש הנוהגים כן באלעד), והזיק מחמת רוב שמחת הפורים. ואולם הניזוק אינו נוהג ביום זה פורים. האם עליו לשלם נזקו כהיזק בכל ימות השנה, א"ד דכיון המזיק נוהג ביום זה פורים מספק ייפטר כדין המזיק בשמחת פורים. – עוד יש להסתפק בבן הפרזים שהתארח בסעודת פורים דמוקפין אצל בני המוקפין והזיק. האם אזלי' בתר המזיק או בתר הניזק.

תשובה: א] כתב הרמ"א (תרצ"ה, ב') בשם תרומת הדשן (סי' ק"י) שיש אומרים שאם הזיק אחד את חבירו מכח שמחת פורים, פטור מלשלם. הפוסקים הדגישו שהינם פטורים דוקא שהזיקו בלא כוונה ומשום שמחת הפורים. אך אם התכוונו להזיק, חייבים. (עי' מג"א וט"ז, הגהות רע"א, באה"ט ושו"ת מהר"י מינץ ס"ס ט"ו, ורמ"א ס"ס תרצ"ו).

ויש לחקור האם פטור זה הוא מדין המזיק, שבפורים אנו פוטרים את המזיקים משמחת הפורים מפני שעושים ברשות (וכעין הרץ בער"ש בין-השמשות), וא"כ לדידו גם יום זה הוא פורים, א"כ ייפטר בטענת "קים לי שהיום פורים". או שנאמר שפטור זה הוא משום הניזוק, שאינו תובע על הזקי שמחת הפורים, ואם אצלו יום ט"ו אינו נחשב לפורים הוא תובע גם תובע את נזקי ממונו.

ספק זה נפשט מדברי הפרמ"ג (א"א סק"ז), שכתב: "ושלא בכוונה בעלמא חייב ובפורים מסתמא מוחלין". וכן כתב ש"בפורים הוה כאנוס קצת". הרי לנו שאין הפטור משום המזיק, הגם שהוא אנוס, (שהרי אדם חייב גם על נזק שעשה באונס, ורק באונס גמור מיפטר לדעת התוס' ריש המניח, ולהרמב"ן חייב גם בכה"ג. וכאן כתב שהוא רק "אונס קצת"), אלא מפני שהניזוק מסתמא מוחל על הזקי יום הפורים. א"כ כאשר הניזק אינו מחשיב את יום ט"ו ליום שיש בו שמחה יתירה כביום י"ד (ואף אם מחמירים לקרוא בו מגילה ולקיים מצוות היום, מ"מ לא מצינו שהחמירו להשתכר ולשמוח בו כביום י"ד. שהרי גם על חיוב השכרות ביום י"ד מצינו רבים שהמעיטו בעניינו,( עי' במאירי מגילה (ז', ב') וברמ"א (תרצ"ה, ב') בשם הב"י בשם הראשונים, וביד אפרים כתב שהגם שמצוה להשתכר, אין להרבות בזה באופן שלא יידע מימינו לשמאלו), אזי שפיר יכול לתובעו על היזק יום ט"ו. אמנם יתכן שאם הניזוק בעצמו רקד ושמח עימם שמחה יתירה וחפץ בשמחה זו, יש להקל גם ביום זה. א"ד דכה"ג לא מוחלים, כיון דסו"ס יום ספק הוא ול"ח כפורים בבירור וע"כ בכה"ג לא מוחלים על הנזק. והדברים צריכים שאלת חכם.

ב] ומנגד נראה שכאשר הרוקדים רקדו בעיר מוקפת חומה והם תושבי עיר הפרזים, יהיו פטורים מלשלם, למרות שהם עצמם אינם חייבים בשמחת פורים. ומפני שבעל הבית השמח ביום זה ע"פ דין, מחשיב גם אורחיו לברי שמחת הפורים ומסתמא מוחל על היזקו. אמנם הערני הרב יהושע גוטליב שיחי' שאפ"ל שכשהמזיק המחויב בשמחת הפורים, מזיק מתוך חיוב שמחתו, אזי מוחל הוא לו, אך בנידו"ד יתכן שאינו מוחל לו, כיון שהמזיק עצמו אינו חייב בשמחת פורים וא"כ הגם כשרוקד ושמח עם חוגגי הפורים, היה עליו לרסן את עצמו, וצ"ע.

ג] הגה"ה: בספר משפטי התורה (ח"א סי' י') רצה לתלות את מחלוקת הפוסקים האם פטורים בפורים על נזקי גוף כנזקי ממון, בטעמא דפטור זה. שהפוטרים נזקי גוף סוברים שהוא מצד הפקר בי"ד וממילא הפקירו גם את נזקי גופו. אך הסוברים שהמזיק בשמחת פורים נפטר רק בנזקי ממון ולא בנזקי גוף, סוברים שהפטור משום מחילה, ובנזקי הגוף אנשים בד"כ אינם מוחלים.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *