כתיבת צוואה ע”פ התורה

ט' אדר א' ה'תשע"א


להורדה כקובץ וורד
ראוי לכל אדם בהתקרב ימי הזקנה לכתוב צוואה מסודרת וכשרה, כדי להסדיר את חלוקת רכושו ע”פ רצונו.

באם לא יעשה כן יחלקו את רכושו בהתאם לחוק המדינה. ולא תמיד זה רצונו. וחמור מכך, החוק נוגד בכמה וכמה פרטים יסודיים את חוקי התורה. וכל מה שנקבע בחוק בניגוד לחוקי התורה, נחשב ע”פ התורה כגזל לכל דבר. וכמובן שאין אדם שומר תורה רוצה שכך יעשה בעיזבונו.

א.      השינויים הבולטים בין חוקי התורה לחוק המדינה הם: א. ע”פ חוקי התורה הבן יורש ולא הבת. ב. ע”פ חוקי התורה הבעל יורש את אשתו ברכוש הקיים בפועל, אבל לא בזכויות שאינם קיימים בזמן הפטירה, כמו הלוואות או פיקדונות בנקים [לדעת רוב הפוסקים] וכדו’. ואילו אשה כלל אינה יורשת את הבעל. אבל זוכה לאחר פטירת הבעל בזכויות שונות כמו מזונות ומדור וכו’. וע”פ חוק המדינה קיימת ירושה הדדית. ג. ע”פ חוקי התורה היורשים הם רק קרובים ביולוגיים ולא מאומצים, ואילו ע”פ חוקי המדינה גם מאומצים יורשים.

ב.       גם בנושא הצוואה יש שוני מהותי בין חוקי התורה לחוקי המדינה. ע”פ חוק המדינה הדבר העיקרי הוא “רצון המנוח”, ודי שבית המשפט ישתכנע שזה היה רצונו. ע”פ חוקי התורה אין די לשכנע שזה היה “רצון המנוח”, אלא צריכים גם “גמירות דעת” לביצוע המתנה, וזה מתבטא רק בקנין כשר ע”פ ההלכה.

ג.        גם ע”פ חוקי התורה יש יוצא מן הכלל שאינו צריך קנין רגיל. וזה “מתנת שכיב מרע” כאשר האדם מוטל על ערש דווי. ומיראתו מהקרב ובא, הוא מחלק את כל נכסיו. במצב קשה זה חז”ל מצאו לנכון להקל מהמנוח את דרישת הקנינים, ודי בדיבורו בלבד. וזאת מחמת שעתו הטרופה בלאו הכי.

ד.       אם רוצה האדם שבן או בת זוגו ירשו את כל נכסיו או חלקם, או שגם הבנות יטלו חלק בירושה יש דרך לעשות כן גם ע”פ חוקי התורה. על פי הרוב הדבר גם מומלץ, כדי למנוע מראש מחלוקות ואיבה. ובלבד שיערוך צוואה הלכתית כשרה. וזאת מלבד הצוואה האזרחית שיערוך קודם כתיבת צוואה זו. ואז יכול הוא להיות בטוח כי גם לאחר אריכות ימיו ושנותיו יתחלקו הנכסים כרצונו גם ע”פ חוקי התורה. לא יהיו מחלוקות וגם לא יהיה גזל. ובלבד שיקפיד מאד שלא יהיו שינויים בתכלית הצוואות.

ה.      בכל מקרה ראוי מאד להנחיל לבנים לבדם חלק מסוים ומכובד, כמו ספרי הקודש וכלי כסף של מצווה כמו גביעים וחנוכיה. כדי לקיים לפחות בזה דין “ירושה דאורייתא”. [ירושה כרצון התורה] בהנחלת הנכסים כדין התורה יש תועלת לנשמה בעולם העליון, משום שבניו שהניח בעולם הזה, ממשיכים את עבודת ה’ במקומו. והם חוליה נוספת בשרשרת הדורות הארוכה. [עי’ שו”ע ורמ”א חו”מ סי’ רנ”ב ס”א וסי’ רפ”ב ס”א ובאגודת אזוב בהקדמה לאלון בכות]

ו.        כדאי מאד לסייג את הצוואה באפשרות של חזרה ושינוי. ובודאי שלא כדאי לרשום ולתת את הנכסים עוד בחיים. כי מי יודע אם לא יצטרך להם המוריש עוד בחייו. ואז אפשר שיהיה מן הצועקים ואינם נענים.

ז.        המוריש יכול לחלק את נכסיו כרצונו לפי חלוקת אחוזים או ליחד נכסים או מטלטלים. ועדיף ליחד על מנת למנוע מראש כל מחלוקת.

ח.      באפשרות המצווה לתת נכסיו או חלקם לפלוני, ולהתנות כי לאחר מות אותו פלוני, יינתן מה שנותר מאותה מתנה לאדם אחר. וכמו כן יכול לתת גם למוטב שלישי אחר השני כנ”ל. עי’ שו”ע חו”מ סי’ רמ”ח ס”א וס”ג.

ט.      יש לחתום בשטר הצוואה זה בפני זה המוריש ושני עדים כשרים ע”פ התורה. כלומר: גדולים בשנים, שומרי מצוות, שאינם ממוטבי הצוואה, ולא קרובי משפחה למצווה או למוטבים.

י.        רצוי מאוד למסור את הצוואה המקורית לידי העדים.

יא.    אם הצוואה מודפסת ביותר מעמוד אחד יש לציין בצוואה את מספר העמודים, והמצווה והעדים יחתמו על כל דף.

יב.     כאמור לעיל ע”פ חוקי התורה אין די ב”רצון המנוח”, וחובה להקנות למוטבים בקנין המבטא גמירות דעת מוחלטת. אולם הואיל ואין האדם רוצה למסור נכסיו בעודו בחיים אלא לאחר אריכות ימיו, ואז הנפטר אינו נמצא עוד בעולם הזה, ואינו יכול להקנות מאומה. מצאו לכך רבותינו הפוסקים דרכים כשרות ע”פ ההלכה. א. “קנין מהיום ולאחר מיתה”. כלומר ה”גוף” [לדוגמא: דירה] ניתן כבר מהיום, ואולם אין לכך כל משמעות מעשית בחיי המוריש, כי ה”פירות” [כלומר זכות הדיור וזכות ההשכרה וכו’] ניתנים רק “לאחר מיתה”. וגם ממתנת ה”גוף” יכול המצווה לחזור בו עד שעה אחת קודם מיתה. כך שהוא יכול לנהוג בנכסיו מנהג בעלים לכל דבר כל ימי חייו. ב. ישנם חלקים בעיזבון שלא ניתן להקנותם “מהיום”. וזאת מהסיבה הפשוטה ש”היום” אינם עדיין רכוש המצווה. והדוגמא הכי פשוטה נכסים שעדיין לא רכש, והוא עתיד לרכוש במהלך החיים לאחר כתיבת הצוואה, או הלוואות שחייבים לו ואינם ברשותו בפועל. (עי’ שו”ע חו”מ סי’ רי”א ס”א “דבר שאינו ברשותו של מקנה אינו נקנה. והרי הוא כדבר שלא בא לעולם”. ועי’ בשו”ע חו”מ סי’ ר”ט ס”ד) הדרך הראויה לנהוג בה בכדי שיעשה רצונו גם בחלק זה, היא “קנין חכמי ספרד”. כלומר התחייבות כספית של המצווה למוטבים, בסכום כספי גבוה פי כמה מאותו נכס או אותו סכום שהוא מייעד לתת למוטבים, כאשר יש סייג להתחייבות, כי אם נתינת אותו נכס או אותו סכום למוטבים תפקע ההתחייבות כלא הייתה. ההתחייבות באה למעשה להבטיח את קיום הצוואה המקורית. כך שכל ימי חייו הוא נוהג מנהג בעלים לכל דבר, ורק בבוא היום חייב להתבצע רצונו במלואו.

יג.      כדאי שדיין מוסמך ילווה את כל תהליך מילוי פרטי הצוואה. ורצוי מאד לאשר את שטר הצוואה מחיים בבית הדין הרבני.

דוגמא לשטר צוואה

אני החתום מטה……………………………………………………………………………………(*) מצווה בזאת מתוך דעה צלולה וללא שום כפיה (1) כדלהלן:

א.      הצוואה מתייחסת לכל הרכוש שיהיה ברשותי שעה אחת קודם פטירתי. מקרקעין, מטלטלים, פיקדונות, חובות שחייבים לי, וזכויות שלי מכל סוג, לרבות מה שיגיע לאחר פטירתי. (2) וזאת לאחר תשלום כל חובותיי והוצאות קבורה וכו’. ובזאת הנני מבטל כל צוואה שונה שעשיתי. (3)

ב.       רצוני שהצוואה תתקיים ע”פ חוקי התורה.

הצוואה:…………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………….(**) (4)

ג.        שאר הנכסים שלא פורטו לעיל [וכמו ספרים וכלי כסף] יתחלקו ע”פ דין תורה.

ד.       אני מודה בהודאה גמורה דלא כהשטאה ודלא כהשבעה (5) כי הקניתי הנ”ל למוטבים הנ”ל במתנת בריא גלויה ומפורסמת, (6) (7) שתחול מהיום ולאחר מיתה. (8) באם לא אחזור בי עד שעה אחת קודם מיתה. (9) כל פרט הקניתי בפני עצמו בקנין המועיל ביותר, ובאופן המועיל ביותר. (10)

ה.      אני מודה בהודאה גמורה דלא כהשטאה ודלא כהשבעה (11) שאני חייב (12) לכל אחד מהמוטבים הנ”ל סך…………………………………………………….ש”ח (13) והם חוב עלי ועל יורשי אחרי. ואולם התניתי איתם כי לא יחול החוב (14) אלא שעה אחת קודם פטירתי. ובתנאי שיעמדו בתנאים הנ”ל. כן התניתי כי באם יסכימו היורשים והמוטבים לתת למוטבים הנ”ל את המפורט בצוואה כשהוא נקי מכל שעבוד מצידם או בגינם, (15) או באם אחזור בי מצוואה זו, הרי אני והיורשים והמוטבים שהסכימו כנ”ל פטורים מחובות אלו, כי רק על דעת כן התחייבתי.

ו.        כל התנאים הנ”ל כחומר כל תנאים העשויים כתיקון חז”ל וכתנאי בני גד ובני ראובן. (16)

ז.        בכל ספק שיהיה תהיה יד המוטבים על העליונה לקיים הצוואה, ואני מקבל ע”ע דעת הפוסקים המקיימים שטר זה, ואפילו פוסק יחיד. (17)

ח.      הצוואה תחול מיד לאחר חתימתי, גם אם תישאר תחת ידי. (18)

ט.      הואיל ואין אדם יודע יומו, נעשתה הצוואה היום בפני עדים כשרים החת”מ. וכך אמרתי להם: היו עלי עדים על כל האמור לעיל, וזכו בשטר זה עבור כל המוטבים הנ”ל. (19) וקנו ממני בקגא”ס במנא דכשר למיקני ביה (20) עבור הנ”ל בקנין ובאופן המועיל ביותר, כנעשה בפני בי”ד חשוב. (21) דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרא. בביטול כל מודעא וכו’ ובפיסול כל עדי מודעא וכו’. (22) וע”ז באה”ח יום…………………………………נאום………………………………

אנו החת”מ מאשרים שהמצווה הנ”ל בהיותו בדעה צלולה ומרצונו החופשי חתם בפנינו על הצוואה הנ”ל. ואמר לנו היו עלי עדים על כל הנ”ל. וזכינו בשטר זה וקנינו בקגא”ס עבור כל המוטבים הנ”ל. ואנו חותמים שמנו בפני המצווה הנ”ל. איננו קרובים למצווה ואין לנו או לקרובינו כל טובת הנאה בצוואה זו. (23) באה”ח היום………………………………………………                                        נאום…………………………………………. -עד

נאום…………………………………………. -עד

(*) יש למלא שם מצווה מלא כתובת מלאה ומס’ ת. ז

(**) יש למלא שמות מוטבים מלאים כתובות מלאות ומס’ ת. ז. וכן שמות כל המוסדות וכל פרטיהם.

ביאורים והערות

(1) כי מתנה שניתנה בכפיה אינה מתנה. שו”ע חו”מ סי’ רמ”ב  ס”א.

(2) כן ראיתי בשטר צוואה שניסח  הגרמ”מ שפרן שליט”א. וזאת כדי שהצוואה תחול על כספים שאינם ברשות המוריש שעה קודם מיתתו. וכמו פיצויים או זכויות יוצרים.

(3) הנוסח בא לשלול ביטול צוואה אזרחית קודמת שתכליתה דומה, והיא תוצג בבית משפט או בפני הרשם באם יהיה צורך.

(4) אם רוצה המצווה להתנות הזכייה בתנאים כל שהם, ירשום כאן כי הזכייה מותנית בתנאים אלו ואלו, והזכייה תוגבל כרצונו. ועי’ בשו”ע חו”ח סי’ רמ”א ס”ט.

(5) הנוסח בא לשלול כל טענה על רצינות הצוואה. עי’ שו”ע חו”מ סי’ פ”א ס”א וסי”ד.

(6) הנוסח בא לשלול פגם “מתנה נסתרת”. עי’ שו”ע חו”מ סי’ רמ”ב סעי’ ג-ה. ועי’ ב”י (שם) בשם הרא”ש שמתנה נסתרת זה פגם ב”נפש חפצה”. ולדעת  הרמב”ם (הל’ זכיה פ”ו הל’ א’) החשש משום הערמה וקנוניא.

(7) בעל המוריש את כל נכסיו לאשתו עליו להוסיף פה “ולא בתורת אפוטרופסות”. שו”ע אבהע”ז סי’ ק”ז ס”א.

(8) הדבר בא להבטיח שיוכל המצווה לנהוג בנכסיו מנהג בעלים כל ימי חייו, ואיש לא יוכל למחות בידו. ועי’ שו”ע חו”מ סי’ רנ”ז ס”ו.

(9) וחזרה כוללת גם מכירה או מתנה או צוואה שונה. ועי’ בשו”ע חו”מ סי’ רנ”ז ס”ז ובפ”ת (שם בס”ק ה’) בשם שו”ת נודע ביהודה.

(10) הנוסח בא להבטיח כי גם אם יש פגם באחד הקנינים, לא יפסל קנין אחר. למרות שכרגיל דבר זה יוצר חסרון של “קני את וחמור”, כלומר אם מקנה כאחד למי שהוא בר קנין ולמי שאינו בר קנין, שיש דעות שהכל נפסל. עי’ רמ”א סי’ ר”ג ס”ט ועוד. והואיל והמצווה מקנה כל פרט בפני עצמו באופן המועיל ביותר, הקנין הכשר מנותק מהפסול.

(11) ההודאה באה להבטיח את קיום הצוואה גם בנכסים שאינם ברשותו כיום. עי’ רמ”א חו”מ סי’ רנ”ז ס”ז.

(12) כי כל אדם יכול להתחייב לאחר באופן חד צדדי. עי’ שו”ע חו”מ סי’ מ’ ס”א.

(13) יש למלא כאן סכום הגדול פי כמה מערכה הכספי של חלק הירושה המקביל, כדי שהצוואה תקוים ללא ספק. וזאת כ”קנין חכמי ספרד” בשו”ע חו”מ סי’ ר”ז סט”ז.

(14) עי’ בשו”ת חתם סופר חו”מ סי’ קמ”ו שכן עדיף לכתוב כדי להבטיח תשלום חובותיו.

(15) הנוסח בא להבטיח שהיורשים או המוטבים יסירו את השעבודים לטובתם, או לטובת צד ג’, במידה והשעבוד בגינם.

(16) הנוסח בא כדי שתנאיו יחייבו ללא פקפוק. ועי’ שו”ע חו”מ סי’ רמ”א סי”ב.

(17) הנוסח בא לחייב את קיום הצוואה גם במקום ספק או מחלוקת.

(18) כן ראיתי בשטר צוואה שניסח הגרמ”מ שפרן שליט”א. וזאת כדי שהצוואה תחול, גם באם לא תימסר לעדים. אם כי עדיף מאוד למסור את הצוואה בפועל לעדים.

(19) כי יכולים העדים לזכות מיד לטובת המוטבים. עי’ שו”ע חו”מ סי’ רמ”ג ס”א.

(20) על העדים למסור למצווה מטפחת, עט כתיבה, או כל כלי דומה שהוא בעל ערך, כדי למסור למצווה שיגביהו, ובזאת הוא מקנה ומזכה למוטבים את הנ”ל. (יש המהדרים לקנות בבגד דווקא, וכגון מטפחת, כובע, או אבנט וכדו’. עי’ בהגהות רע”א לשו”ע חו”מ סי’ קצ”ה ס”ג בשם הזוהר הקדוש (פרשת חוקת).

(21) הנוסח מסייע לחיזוק הצוואה בגמירות דעת שלימה, ממש כאילו נעשה בפני בי”ד חשוב, ולכן אין מקום לטענת “אסמכתא” המבטאת חוסר גמירות דעת. ועי’ שו”ע חו”מ סי’ ר”ז סעיפים י”ד-ט”ו.

(22) הנוסח בא לשלול טענה עתידית כאילו המצווה מסר “מודעא” על אונס וכו’. עי’ שו”ע חו”מ סי’ ר”ה ס”א ואילך.

(23) עי’ בפ”ת חו”מ סי’ ל”ג ס”ק ו’ בשם שו”ת חתם סופר. וע”ע בקצות החושן ס”ק ג’ ובנתיבות המשפט ס”ק ב’, כי אע”פ שאין צריכים בצוואה לעדי קיום (שו”ע חו”מ סי’ רמ”א ס”א), אבל צריכים לעדי ראיה שהצוואה נעשתה כדין.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים