לתרומות מתנות לאביונים לחץ כאן

פרק ו : הוצאות והפסדים

כללים

א. ההוצאות וההפסדים של המלוה מתחלקים לשלשה סוגים:

א', הוצאות שהוציא המלווה עבור ההלוואה – אותם מותר לגבות מהלווה.

ב', הפסדים שנגרמו למלווה מחמת ההלוואה – והדין בהם תלוי, שאם שילם הלווה בזמן אסור לגבותם מהלווה, אך אם נגרמו מחמת שאיחר לשלם, מותר.

ג', מניעת רווחים, דהיינו מה שהמלווה היה יכול להרוויח בכספו כל מיני עסקאות וכדו' אם הכסף היה אצלו, ובגלל ההלוואה הוא לא הרוויח – אותם אסור כלל לגבות מהלווה.

פרטי הדינים יבוארו להלן.

סוג א' – הוצאות

ב. הוצאות

מותר ללווה לשלם למלווה את ההוצאות של ביצוע ההלוואה או הפרעון, ואין בכך משום ריבית.

ג. כמה מיני הוצאות נכללים בהיתר זה:

הוצאות ביצוע ההלוואה, כגון עו"ד לניסוח שטר ההלוואה, דמי ההעברה בבנק לחשבון הלווה וכדו'.

הוצאות ביצוע הגבייה והפרעון, כגון עמלת פקדון הצ'קים של פרעון ההלוואה וכדו'.

הוצאות ביטוח ההלוואה, כגון אם המלווה דורש לבטח את ההלוואה ע"י חברת ביטוח, או ע"י ערבים בתשלום, וכן הוצאות שיעבוד נכס עבור ההלוואה, וכן דמי רישום הערת אזהרה בטאבו, או ברשם המשכונות.

סוג ב' – הפסדים

ד. פרע בזמן

אם הלווה פרע את ההלוואה בזמן, אלא שנגרם הפסד למלווה בזה שלא היה כסף ההלוואה תחת ידו בזמן ההלוואה, אסור לגבותו מהלווה ויש בזה איסור ריבית.

ולכן מלווה שהיה צריך לשלם תשלום מסוים [כגון עבור דירה שקנה וכדו'], ומפני שלא שילם בזמן קיבל קנס, אסור לו לגבות קנס זה מהלווה אם הלווה פרע הלוואתו בזמן, ואע"פ שההפסד נגרם רק מחמת ההלוואה.

ה. איחר בתשלום

לעומת זאת, אם לא פרע הלווה בזמן ועקב כך נגרם נזק ישיר למלווה, מותר ללווה לשלם זאת למלווה ואין בזה משום ריבית.

ולכן באופן הנ"ל אם המלווה לא שילם את המוטל עליו מכיוון שהלווה לא פרע את הלוואתו בזמן, מותר ללווה לשלם את הקנס, ואין בכך משום ריבית.

סוג ג' – מניעת רווח

ו. מניעת רווח ע"י איחור בתשלום

אסור למלווה לגבות מהלווה את הרווחים שהיה יכול להרוויח אם היה משקיע את הכסף שהלווה, ואף באופן שההפסד נגרם עקב אי תשלום הלווה בזמן [כיוון שאין זה נזק ישיר אלא מניעת רווח.

ז. מניעת אפשרות לקניית דירה

ולכן אם בזמן ההלוואה באה לידו הזדמנות לקנות דירה בהנחה משמעותית, ומכיוון שהכסף לא היה בידו לא היה יכול לקנותה, והפסיד רווח גדול, או אפילו אם הלווה לא שילם בזמן ועקב זה לא היה יכול המלווה לקנות את הדירה, אסור לגבותו מהלווה.

פרטי דינים

ח. עמלת משיכת הכסף

אם המלווה צריך לשלם עמלה למשיכת הכסף מהבנק עבור ההלוואה, מותר לו לגבותה מהלווה, בתנאי שהמלווה לא היה משלם עמלה זו לולא ההלוואה [כגון שהיה משתמש בצ'יק, או שהוא לא היה משתמש עכשיו בכסף זה].

אך אם בכל אופן היה המלווה משלם עמלה זו [שכשירצה להשתמש בכסף זה יצטרך גם הוא למשוך אותו מהבנק], יש להחמיר שלא לגבותה מהלווה.

ט. הבאת כסף ההלוואה

אם המלווה צריך להביא את כסף ההלוואה ממקום אחר, על הלווה מוטל לשלם את ההוצאות לכך, וממילא אין בכך משום ריבית, וזאת בתנאי שהמלווה בעצמו אינו מרוויח מכך שהכסף הגיע אליו.

י. אם טובת המלווה כשהכסף כאן

אבל אם המלווה ג"כ מרוויח בזה שהכסף הגיע אליו, וגם ללא ההלוואה היה מביא את הכסף, יש לחלק אם היה לו דרך למלווה להביא אליו את הכסף גם בלי תשלום, כגון שיש לו מי שיכול להביא לו את הכסף בעוד כמה ימים בלא תשלום, מותר ללווה לשלם הוצאה זו, אך אם אין לו דרך להביא את הכסף ללא תשלום, אסור ללווה לשלם הוצאה זו.

יא. הוצאות מכתבי גביה

אם המלווה היה צריך לשלוח ללווה מכתבי תזכורת לפרוע בזמן וכדו', מותר לגבותם מהלווה.

יב. אם המלווה כבר שילמם

כל ההוצאות שמותר לגבותם כדלעיל, אם המלווה כבר שילמם ועתה הוא גובה מהלווה, כדאי לכתוב בפירוש שתוספת זו היא עבור ההוצאות.

יג. הוציא אותם המלווה לצרכיו

כל ההוצאות לביצוע ההלוואה שמותר לגבותן כדלעיל, אם מתחילה לקח המלווה את כספי ההלוואה לצרכו [כי רצה להשתמש בעצמו בכסף], ואח"כ החליט להלוות את הכסף ללווה, אסור לו לגבות הוצאות אלו מהלווה.

טרחה והוצאות בהחזרת הכסף למלוה

יד. הבאת הכסף לידי המלווה

הוצאות הבאת הכסף לידי המלווה אינם מוטלים אלא על הלווה, ואין הוא יכול לטעון שהמלווה יבוא אליו ויקח את הכסף.

ולכן אם המלווה לקח מונית ע"מ לבוא ולקחת את הכסף מהלווה, מותר ללווה לשלם לו את הוצאות הנסיעה, ואין בכך משום ריבית.

טו. עבר הלווה או המלווה לגור למקום רחוק

ואפי' אם הלווה העתיק את דירתו מעירו של המלווה למקום רחוק יותר, מוטל עליו להביא את הכסף לידו של המלווה, ולכן מותר לו לשלם למלווה את הוצאות הבאת הכסף ואין בכך משום ריבית.

אבל אם המלווה העתיק דירתו למקום אחר, אין הלווה חייב להביא את הכסף לעירו של המלווה, ולכן אסור לו לשלם למלווה את הוצאות משלוח הכסף.

טז. טרחה בהחזרת הכסף

אם המלווה רוצה שהלווה יחזיר את הכסף לאדם מסוים או למקום מסוים, והוא טרחה עבור הלווה [שהוא היה מחזירו כאן לידי המלווה] אזי אם הוא סוג טרחה שכל אדם היה טורח עבור חבירו, מותר גם ללווה לטרוח עבור המלווה, אך אסור ללווה לטרוח בזה טירחה גדולה מדי שאינה מקובלת ונהוגה [כגון שיפרע לו בעיר אחרת או במדינה אחרת], ויש בכך איסור ריבית.

יז. המלווה רוצה את הכסף בבנק

ולכן אם המלווה מתנה עם הלווה להביא את כסף הפרעון למקום קרוב או למקום שהיה הלווה מגיע לשם מעצמו, כגון שיכניס את הכסף לחשבונו בבנק בסניף הקרוב לביתו של הלווה וכדו', מותר ללווה לעשות זאת, כיון שהיא טרחה המקובלת ונהוגה בין אנשים. אבל אם הבנק הוא במקום רחוק או שיש שם תור ארוך והיא טירחה עבורו, אסור לו ללווה לטרוח בגלל ההלוואה.

יח. הוצאות החזרת הכסף

וכן אם הדבר כרוך גם בהוצאות, אסור ללווה לשלם אותם.

ולכן אסור ללווה לשלם את עמלת הפקדת הכסף בבנק [שנמצא המלווה מרוויח בגלל ההלוואה], אולם אם קיבל הלווה את הכסף בצ'ק [שאז גם לולא ההלוואה היה הכסף מונח בבנק], מותר ללווה לשלם עמלה זו.

לוקח הלוואה עבור חברו

יט. הוצאות ריבית מחמת ההלוואה

מלווה שהיה צריך לשלם רבית על כסף ההלוואה [כגון שלווה הוא את הכסף מגוי ברבית], אסור לו לגבות כסף זה מהלווה.

ולכן הקונה נכס [דירה או עסק וכדו'] על שם חבירו, אחיו וכדו' [שיש להם תנאים טובים יותר לקבלת הלוואה], ולוקח חבירו משכנתא מבנק של גויים ברבית בעת רכישת הנכס, אם בעל הנכס משלם את הרבית לבנק, עובר על איסור רבית, שהרי מבחינת הבנק הלווה הוא חבירו מי שההלוואה רשומה על שמו, ונמצא שהוא מלווה את הכסף לבעלים האמתיים ע"מ שיחזיר לו כל חודש את הרבית שהוא חייב לבנק.

ולכך חייב זה שהנכס רשום על שמו לעשות היתר עיסקא בינו לבין בעל הנכס.

כ. הוצאות ריבית בהיתר עסקה

ואם המלווה לווה את הכסף בריבית מישראל ע"פ היתר עיסקא [או מבנק שיש לו היתר עיסקא] ע"מ להלוותו ללווה בריבית, לכתחילה צריך הוא לעשות היתר עיסקא נפרד עם הלווה, אך אם לא עשה כן, יש להקל בדיעבד לגבותו מהלווה, אם הוא התכוון ללוותו לפי תנאי היתר עסקה, כגון בשולח חבירו ללוות עבורו מבנק, אזי אם נתכוון שבאותו חיובים שיהיה לחבירו הוא מקבל עליו, מותר, שכן ההיתר עיסקא חל גם עליו, וכמובן שצריך שיהיו לו את כל התנאים הנצרכים להיתר עיסקא. ועיין עוד להלן (פרק יז סעיף ד-ח).

כא. הוצאות שכירות דירה

מלווה שהיה לו כסף לקניית דירה והלווה אותו, ובגלל ההלוואה היה צריך לגור בשכירות במשך זמן מה, אסור לו לגבות הוצאה זו מהלווה אם פרע בזמן.

כב. שבר תוכנית חיסכון

מלווה ששבר תוכנית חיסכון על מנת להלוות לחבירו, ועל ידי כך הפסיד את הרווח שכבר הרוויח עד עכשיו, מותר לגבות זה מהלווה, אבל הריווח שהיה יכול להרוויח מהבנק מכאן והלאה, אסור לו לגבות מהלווה, ויש בזה משום רבית, ואפילו פרע באיחור.

כג. ריבית עקב איחור בתשלום

לווה שלא שילם בזמן ועקב כך הצטרך המלווה ללוות כסף מגוי ברבית [כגון מבנק בבעלות גויים], אסור ללווה לשלם הפסד זה.

כד. ואף אם הצטרך המלווה ללוות ברבית מישראל ע"י היתר עיסקא, נכון להחמיר שלא ישלם לו הלווה את הריבית.

כה. קנס

אך אם חוייב המלווה בקנס עקב איחור התשלום של הלווה [כגון שקנה המלווה דירה ולא עמד בזמני התשלום], מותר לגבות קנס זה מהלווה, כאמור לעיל (סעיף ה).

כו. הוצאות גמ"ח

מותר לגמ"ח לגבות את ההוצאות שיש להם בניהול הגמ"ח [כולל שכר עובדים וכדו'] ואפי' אינם גובים בדיוק לפי ההוצאות שיש להם בהלוואה זו אלא מחלקים את ההוצאות בשווה וגובים בכל הלוואה סכום שוה [ללא קשר לגודל ההלוואה או לזמן ההלוואה], מותר, וכדאי להפריד סכום זה מכל ההלוואה, ולפרש שזה עבור הוצאות ניהול.

דינים שונים

כ. בחוב מחמת קניה

אך אם ההלוואה היא בדרך מקח וממכר [כגון לקוח שחייב כסף למוכר, או מעביד שחייב כסף לעובד], והמלווה היה צריך ללוות ברבית מגוי או ע"פ היתר עיסקא מישראל, יש מתירים שישלם לו הלווה את הריבית.

כח. התנה מראש

ברור שכל דבר שאסור לגבותו מהלווה, אסור גם אם התנה על כך המלווה מתחילה, שאינו מלווה לו אלא אם כן ישלם את הנזק שיגרם על ידי ההלוואה.

כט. גבה את ההוצאות באיסור

אם גבה המלווה את ההוצאות באיסור, ישנם אופנים שהלווה יכול לתבוע אותן ממנו ע"פ בי"ד, וישנם אופנים שאין חיוב למלווה להחזירן אלא אם רוצה לצאת ידי שמים, ראה להלן פרק יט.

ל. היתר עיסקא

אם כתב המלווה בשטר מראש שהלוואה זו הינה לפי תנאי היתר עיסקא [כמבואר להלן בפרק כ], מותר לו לגבות את כל ההוצאות וההפסדים.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל