לתרומות לחץ כאן

לשקר בפרטים שאינם ממהות העסקה

במקצועי אני מספק שירותי עריכה. אני נותן מחיר לאנשים לפי קבלנות (כך וכך לעמוד).
לעיתים לקוחות שואלים בתור התעניינות: "כמה זמן לוקח לך לעשות את זה"?
וכאן אני בבעיה. כי אני מספיק הרבה יותר מהר מהמקובל בשוק, ואם הם יגלו שאני מרויח למעלה מ100 ש"ח לשעה זה יישמע להם מופרז והם יחפשו מישהו אחר, אפילו שמבחינת הספק העבודה אני מספיק פי כמה מאחרים…
השאלה: כיון שאני נותן את המחיר בקבלנות ולא לפי שעות, האם מותר לי לנקוב במספר שעות שונה מהאמיתי?
(דוגמא לדבר: מוכר ששואלים אותו "כמה זה עולה לך מהסיטונאי", ויש לו מחירים מאוד זולים – אבל אם הלקוחות ידעו כמה הוא מרויח הם יגידו שהוא מנצל אותם. לכאורה לא אמור להיות אכפת ללקוח "כמה זה עולה למוכר" או "כמה אני מרויח לשעה", כל עוד זה לא על חשבונו…)
תודה.

תשובה:

שלום רב,

אתה צודק שאין איסור גזל לשקר בדברים שאינם נוגעים ישירות ללקוחות ולכדאיות העסקה, ואין בהם רק השפעה פסיכולוגית, אבל הדבר אסור בתכלית משום איסור שקר וגניבת דעת.

אם לקוח שואל אותך 'כמה שעות' אתה יכול להשיב לו תשובה מתחמקת, כמו 'זה לא קבוע' 'משתנה כל פעם' או להתחמק לגמרי מהשאלה, אבל בשום אופן אסור לשקר.

מקורות:

שו"ע חו"מ סי' רכח סעיף ו והלאה, ועיין שו"ת ציץ אליעזר חלק טו סי' יב.

הצטרף לדיון

3 תגובות

  1. מדוע אסור לשקר בזה הרי כתב השערי תשובה "המשקר בספור הדברים אשר שמע ומחליף קצתם במתכוין, ואין לו תועלת בשקריו ולא הפסד לזולתו וכו' וזה החלק התירוהו לקיים מצות" וידוע שלהביא פרנסה לביתו הוי מצווה כמו שכתב הרמ"א באו"ח סימן רמח "יש אומרים כל מקום שאדם הולך לסחורה או לראות פני חבירו חשוב הכל דבר מצוה" וכ"כ בשו"ת אבקת רוכל סימן קפב " כי להרויח פרנסתו הוי לדבר מצוה כמבואר" והרי לדבר מצווה הותר לשקר אם לא גורם הפסד לחבירו ומה שיש לו בזה תועלת אדרבה זהו סיבה לקולא כמו שמבואר ברבינו יונה בשע"ת שם
    בכבוד רב

  2. כמה תשובות בדבר
    א. באות קפ כותב השערי תשובה על החלק החמור שאסור אף לצורך מצווה "הבא בערמה ודברי מרמה למנוע טוב מבעליו, להעביר הטובה אליו… ועיקר ענשו על השקר. אכן יגדל עונש השקר כאשר יסבב ממנו הפסד לזולתו". משמע שהאיסור הוא אף אם אין הפסד.
    גם באות קפא בחלק שמותר לצורך מצווה כתב "ואין לו תועלת בשקריו ולא הפסד לזולתו", משמע שצריך שניהם כדי להתיר.
    גם באות קפד באיסור גניבת דעת, יש הרבה דוגמאות בשו"ע שאין שום הפסד לחבירו.
    ב. בשו"ת ציץ אליעזר שצויין מדובר כשאין שום הפסד לאחרים ואף על פי כן אוסר.
    ג. הטענה שפרנסה היא צורך מצוה, לא מסתברת, שהרי בשערי תשובה משמע שהתועלת היא סיבה לאיסור ולא סיבה להיתר. גם מדובר ב'מצוה' שכרוכה עם חימוד ממון ושאנשים עסוקים בה ברוב שעות היום, ולא ייתכן שעבור מצוה זו יתירו חז"ל לשקר.

  3. מכל המקורות שכת"ר הביא רואים ברור שיש איסור שקר וגניבת דעת אפי' במקרה שאין לשני שום הפסד כי איסור שקר הוא איסור עצמי וגניבת דעת הוא איסור עצמי אך הואיל ומצינו שהותר שקר לצורך קיום מצווה כגון לשבח את הכלה למה לא תהיה הפרנסה קיום מצווה שמחמתו יש להתיר שקר וגניבת דעת, ומה שהפעולות הנעשות לצורך הפרנסה באות מחמת חימוד ממון זה לא מפקיע מזה שם מצווה, ובשע"ת שם מבואר שגדול ענשו של המשקר ללא תועלת יותר מן המשקר לתועלת וז"ל שם: "אבל גדול מאד ענשו בעז פניו ואהבת השקר, ויכבד עונו, כי יאהבהו לבלי תועלת" ועוד שם "אך ימצאו כמעט הנאה בשקרותם וכו'אך אין ענשם כעונש המשקרים ללא דבר, א"כ אין לומר שהתועלת שלו תהיה סיבה לאסור, ואולי אפשר ליישב שהואיל ותחילת דינו של אדם הוא "נשאת ונתת באמונה" אנו למדים מכך שרצון ה' שאדם ישיג פרנסתו בדרך הישרה ובדרך האמת דווקא וכל מה שנצטווה האדם לעמול לפרנסתו היא בדרך הישרה בלבד ולכן פשוט שלא הותר לשקר לשם פרנסה כי בשקר אין מצווה כלל להתפרנס.
    אבקש לקבל את חוו"ד כת"ר לדברים.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל