לתרומות לחץ כאן

פרק ד: ריבית דברים ושאר טובות

ריבית דברים

 

א. לברך או לשבח

 

אסור ללווה לברך או לשבח את המלווה בשביל ההלוואה, ואפי' אינו אומר לו בפירוש שמברכו בשביל ההלוואה, אסור.

 

ב. לשכנע את המלווה להלוות

 

ואף כשרוצה לשכנע את המלווה שילווהו לא יעשה זאת בדברי שבח או ברכה, אלא יבקש לו בדברי תחנונים.

ג. 'תודה', 'יישר כח' וכדו'

 

טוב להמנע מלומר 'תודה' או 'יישר כח' על ההלוואה, ומ"מ יכול לומר 'תודה' או 'יישר כח' על הטירחה.

 

ד. הקדמת שלום

 

אסור ללווה להקדים שלום למלווה אם לא היה רגיל קודם לכן, ומ"מ אם הקדים לו המלווה שלום, מותר להשיב לו, כיוון שאינו משיב בשביל ההלוואה אלא בשביל שהקדים לו.

 

ה. מילות נימוס המקובלות בפגישה

אולם מילות נימוס המקובלות בפגישה בין אנשים מכרים, כגון 'בוקר טוב', 'לילה טוב', 'תהיה בריא', מותר לומר לו, כיון שאומר לו את זה עבור עצם הפגישה עמו ולא עבור ההלוואה, וגם אם היה נפגש עמו ולא היה מלווה לו היה אומר לו.

 

ו. מילים המקובלות בין מכרים

 

וכן מי שעומד ליד חברו בתפילה או שהוא שכנו לספסל הלימודים וכדו', ולא הכירו עד עכשיו, ועתה בגלל ההלוואה הוא מכירו, מותר לומר לו מילות נימוס המקובלות בין חברים המכירים זה את זה, לפי שגם אם היה מבקש ממנו הלוואה והיו מדברים ביניהם ובסוף לא היה לו כסף להלוות לו, גם היו אומרים מילים אלה זה לזה.

 

ז. ברכה בספר

 

אסור למדפיס ספר להכניס בספרו ברכה למי שהלווהו כסף.

 

ח. האופנים המותרים

אך בשני אופנים התירו איסור ריבית דברים, דהיינו לברכו או לשבחו, וכדלהלן:

א. שלא בגלל ההלוואה: כל שגם בלא ההלוואה היה הלווה משבח או מברך את המלווה, מותר, בתנאי שלא יוסיף יותר מזה.

ב. שלא בשעת ההלוואה: מותר לשבח או לברך את המלווה זמן מה אחר פרעון ההלוואה, או זמן מה קודם קבלת ההלוואה, לפי שבריבית דברים לא אסרו ריבית מוקדמת ומאוחרת, ואינה אסורה אלא בשעת ההלוואה או בשעת הפרעון, אבל אם אומר לו בפירוש שמברכו בגלל ההלוואה, אסור גם אחר הפרעון.

ט. המקדים שלום לכל אדם

 

ולכן אדם הרגיל להקדים שלום לכל מכריו, מותר לו להקדים שלום גם למלווה. וכן עובד משרד שתפקידו לקבל את הפונים בסבר פנים יפות, מותר לו לקבל כך גם את המלווה.

גבאי שאומר מי שברך

י.

וכן גבאי ביהכ"נ שתפקידו לברך ברכת 'מי שברך' לעולים לתורה, מותר לו לברך גם את מי שהלווה לו כסף כשהוא עולה לתורה, כיוון שאין הברכה בגלל ההלוואה.

 

עשיית טובה למלווה

 

 

יא. טירחה עבור המלווה

אסור ללווה לעשות כל טירחה או טובה למלווה אם לא היה עושה זאת בלא ההלוואה, וכ"ש שאסור למלווה להתנות את ההלוואה רק אם יעשה לו טובה זו.

ולכן מלווה שמבקש מהלווה שילך לקנות לו משהו, או שיעשה עבורו שליחות כל שהיא, אם הלווה עושה את זה בגלל שהלוהו אסור, אלא א"כ ישלם לו מחיר מלא על זה.

 

יב. האופן המותר

 

מותר לעשות טובה באופן שהלווה היה עושה זאת למלווה אף בלא ההלוואה [אם אינו דבר שבפרהסיא], בתנאי שלא יוסיף יותר.

יג. הזמנת עבודה אצל המלווה

מלווה שהוא בעל מלאכה, כגון חשמלאי וכדו', אסור לו להתנות עם הלווה שיזמין אותו לכשיצטרך, ואפי' אם אינו משלם לו יותר מהמחיר הרגיל, שכן המלווה נהנה מכך שמזמין אותו.

 

יד. ואם הלווה רוצה מעצמו להזמין את המלווה, אם הוא מזמין דווקא אותו רק בגלל שהלווהו אסור, ואם אין הסיבה לכך בגלל ההלוואה, מותר.

 

טו. למכור למלווה

 

מלווה שמתנה את ההלוואה בתנאי שימכור לו הלווה את דירתו או כל דבר אחר, אפי' אם המלווה משלם לו מחיר מלא, אסור משום ריבית, כיוון שנהנה מכך שהלווה מוכר לו את הדירה.

 

טז. ואם הלווה רוצה מעצמו למכור את דירתו למלווה, מותר לו כל שאינו עושה זאת בגלל שהלווהו.

יז. לקנות מהמלווה

 

מלווה שיש לו חנות ומתנה עם הלווה שיקנה אצלו לכשיצטרך, אסור משום ריבית, ואפי' אם אין הלווה משלם על המוצר יותר מהמחיר הרגיל, נהנה המלווה שקונה דווקא אצלו.

 

יח. ואם הלווה רוצה מעצמו לקנות אצל המלווה, מותר כל שאינו עושה זאת בגלל שהלווהו.

יט. כיבודים

אסור לכבד את המלווה בכיבוד, כגון בעלייה או בסנדקאות וכדו', ואפי' אם אינו עושה את זה בשביל ההלוואה, כיון שהוא דבר שבפרהסיא, וכמו שיתבאר להלן פרק ה.

 

כ. סידור מקום עבודה

 

מלווה שמבקש מהלווה שישתדל עבורו שיקבלו אותו למשרה כל שהיא וכדו', אם הלווה עושה את זה בגלל ההלוואה, אסור.

 

כא. החזרת אבידה

 

לווה שמצא את אבידתו של המלווה, מותר לו לטרוח ולהחזיר לו אותה.

 

כב. טרחה בשבילו ובשביל המלווה

 

ואם הלווה טורח בשבילו ובשביל המלווה בשווה, דהיינו שהיא טובה לשניהם, אין המלווה צריך לשלם על זה מחיר מלא, אלא יכול לשלם לו שכר מועט בלבד.

ולכן מלווה ולווה הגרים בבנין משותף והלווה הולך לסדר רשיונות בניה לשניהם, אם המלווה משלם לו שכר מועט על זה, מותר.

כג. אופן האסור – בציווי המלווה

אף באופנים המותרים ואינו עושה זה בשביל ההלוואה, מ"מ אם המלווה ציווה על הלווה בלשון ציווי שיעשה לו טובה מסויימת, אף אם אין בה כל טירחה, כגון שיודיע לו כשיבוא איש פלוני, אסור אף אם אין כוונתו כלל משום ריבית, שכיוון שהמלווה אומר לו בלשון ציווי, נראה שהלווה נכנע לו בשביל ההלוואה, ורק אם מבקש זאת בדרך בקשה מותר.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל