יין שראהו גוי

ראיית גוי:

רבי מנחם הבבלי כותב בספרו טעמי המצוות: בטעם איסור יין נסך. וזה תוכן דבריו: שלא לשתות יין נסך, שנאמר 'אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם'. טעם מצווה זו: מה זבח [של עבודה זרה] אסור, אף יין אסור, לכן איסור היין הינו אף בכלשהו. ובימי חרפי ראיתי אנשי מעשה שהיו מחמירים על עצמם שאפילו בראיית גוי היין, לא היו רוצים לשתותו אף על פי שלא נגע בו הערל, כיון שנתן עיניו בו אין בו סימן ברכה. ומנהג ותיקין הוא, כיון שהערל רואה גוון היין או ריחו, נתאווה לו במחשבתו, וסתם מחשבת נכרי לעבודה זרה, אם כן, אף על פי שהוא ביד ישראל, כבר ציירו הגוי בשכלו. ואל תתמה על דקדוק החומרה בכל שהוא, שכן כל הנשמר מיין זה, זוכה ליין המשומר בענביו כיוון שיין משמח אלוקים בברכות. ופלא על המקלים, כיון שדימתה התורה יין נסך לעבודה זרה, דכתיב "ולא ידבק בידך מאומה מן החרם – שחלב זבחימו יאכלו אם ישתו יין נסיכם", היינו שבעבודה זרה החמירה תורה מאד ואסרה גם בכלשהו, ושתיית סתם יינם כאופן הנזכר לעיל כמוה כאכילת חלב זבחימו.

דברי הזהר:

המקובל האלוקי רבי נתן שפירא הירושלמי, בספרו מאמר יין המשומר מביא את לשון הזהר: "ועל דא ישראל קדישין בעיין לנטרא דא כל כלא", ופירש את דבריו וזה תוכן דבריו: "שזאת המצווה של יין, צריכין לשמור יותר מכל איסורי "לא תעשה" הכתובין בתורה, מאחר שגם לעילא הוא שמור וגנוז ומכוסה יותר מכל שאר דברים שיש למעלה"

רבי חיים פלאג'י:

הגאון ר' חיים פאלאג'י בספרו רוח חיים כותב "מי שהוא פרנס על הציבור, דעל הרוב נכנסים גויים לפניו, צריך שיזהר הרבה שלא יהיה צלוחית היין על פני הבית, דידוע דהראיה פוגם, וכן מי שעוסק בבדק הבית שבאים גויים פועלים לביתו צריך ליזהר".

השל"ה הקדוש:

השל"ה הקדוש, אחרי שציטט דברי רבי מנחם הבבלי מוסיף: "טעמו וראו הצורך הגדול להתקדש בזה, על כן קדושים תהיו ולהחמיר בכל החומרות, ועל זה נאמר קדש עצמך במותר לך".

להחמיר רק ביין לקידוש?

בספר מקור חיים כתב: "מדת חסידות להקפיד בכוס של ברכה על הסתכלות גוי" היינו שמסייג את איסור הראייה דווקא לכוס של ברכה, ביין המיועד לקידוש או הבדלה וכיוצא בזה,  ומשמע מדבריו שבסתם שתיית יין שאינה כוס של ברכה אין צריך ליזהר מראייה. ועוד  חידוש בדבריו. שלדעת המקובלים וגדולי ישראל שדבריהם צוטטו לעיל, משמע לכאורה, שגם מראיה כלשהי יש ליזהר, ואילו המקור חיים כתב שרק ממדת חסידות יש להקפיד על כך. וכן משמע מהבן איש חי שלאחר שהביא חומרא זו כתב: "אבל מדינא מותר בודאי, ואם הגוי הזה אינו עכו"ם אלא הוא מדת ישמעאל, אפילו חומרא ומדת חסידות ליכא בזה".

כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זיע"א. היה מקפיד מאד על ראיית גוי, עד כדי כך שגם בעת עריכת השולחן הטהור בבית מדרשו היה נוהג לכסות את בקבוק היין בנייר חום אטום מהחשש שמא ייכנס לבית המדרש גוי האחראי על ניקיון בית המדרש וכדומה ויביט ביין.

ראיה באמצעות זכוכית:

אם היין נמצא בבקבוק של זכוכית שקופה כתב בספר יפה ללב: "אם יקנה יין מן השוק, יזהר לכסות אותו אם הכלי הוא מזכוכית לבנה [שקופה] שלא יראנו הגוי בשוק, כי זכוכית לבנה תוכו כברו. וכששולח לקנות על ידי אחר, פן ואולי לא ייתן דעתו ליזהר בזה, ו[לכן] יתן בידו כלי שאינו נראה מה שבתוכו".

ולעומתו בספר 'זכר עשות' חולק עליו, באומרו ש"הפריז על המידה שהיא גזרה שאין רוב הציבור יכולים לעמוד בה". וכן כתב בשו"ת זבחי צדק: "ודע לך שזה הוא מנהג חסידות, ועל כן אין למחות ביד מי שאין נזהרים בזה".