שאלה:
לגבי הדין של הכנה בשבת למוצ"ש או אפ' מיו"ט ראשון לשני בחו"ל – האם יש איסור של אמירה לנכרי? כוונתי האם אני יכול לומר לפועל עכו"ם לשטוף את הכלים או להכין סכו"ם בשבת למוצ"ש?
שמעתי פעם שהאיסור של אמירה לנכרי רק נוגע לעשות דבר שאסור ממש בשבת, ולא על דבר שבעצם מותר רק פוגם בכבוד שבת.
מה הדין למעשה?
תשובה:
יש הבדל בין להכין סכו"ם בשבת למוצאי שבת, שאסור בכל מקרה, משום שזה איסור בורר, שאסור מן התורה כיון שלא נעשה על דעת להשתמש בזה לאלתר, ואין להתיר רק במקרים מסויימים, אך אין זה רק מחמת איסור הכנה משבת או יו"ט לחול.
לבין איסור הכנה משבת לחול, שהגם שאסור לומר לו לעשות דבר שאיסורו רק משום הכנה משבת לחול, אולם במקום צורך גדול או צורך מצוה יש להקל.
מקורות:
בפמ"ג (א"א סי' תקג) כתב להסתפק אם דבר שיש בו רק משום הכנה אם אסור לומר לנכרי, אולם מדברי הפוסקים נראה שהחמירו בזה, עי' משנ"ב סי' תנה ס"ק טו שלא התיר לשאוב מים ע"י עכו"ם רק בבין השמשות, ומשמע שבשבת עצמה אסור, וכן משמע במשנ"ב סי' שיט ס"ק סב שהביא מהפוסקים להקל להוציא שומן מהחלב [באופן שאין בזה משום איסור בורר] ע"י נכרי רק אם יש הפסד והטעם בזה משום איסור הכנה משבת לחול ע"ש.
רק רציתי להאיר שאף שלשון הפמ"ג (הנ"ל) הוא שמסתפק להקל, המהרש"ם (דעת תורה ריש ס' תמ"ד ד"ה וע"ע) כתב דכוונתו הוא שמסתבר להקל. וכן פסק האליה רבא (ס' רנ"ב ס"ק י"ב). ועוד, עיין בשו"ת ערוגת הבשם (גרינואלד – או"ח ס' נ"ה) ןבשו"ת לבושי מרדכי (או"ח קמא סוף ס' מ"ז) שתפסו למעשה בסברא זו בנידוניהם- דע"י נכרי "לית ביה שייכות של איסור" היכא דהדבר עצמו אין בו איסור מצד עצמו. וא"כ האם באמת אמרינן לעזוב שיטותיהם בשביל משמעות של המשנה ברורה?
כל טוב,
יהודה בצלאל שפיץ
נו"נ בכולל הלכה אור לגולה
ירושלים
השאר תגובה