לתרומות מתנות לאביונים לחץ כאן

ערבות- האם נחשב לחלק ממצות הלוואה?

לענין הלוואה מצאנו שכל מי שיש לו יכולת להלוות לחברו מחויב להלוות לו, וכן הוא לשון הרמב"ם בספר המצוות (עשה קצז) שציונו להלוות לעני להרחיב לו ולהקל עניינו. ומצוה זו היא היותר חזקה ויותר מחוייבת מכל מצות צדקה. כי מי שנתבזה וגלה פניו לשאול מידי האנשים אין צרות עניינו סר מעליו כמו המכוסה שירצה להעזר עד שלא יתגלה עניינו ולא יתבזה. והציווי במצוה זו הוא אמרו יתעלה (שמות כב כד) 'אם כסף תלוה את עמי את העני עמך'.

ויש לדון האם מצוה זו דווקא מעשה הלואת הממון בעצמו, או שכיון שאין המלוה רוצה להלוות אלא על ידי הערב, נמצא שהערב גורם לחברו לקבל הלוואה.

וזה פשוט שכל שמסייע לחברו לקבל הלוואה הרי זה דבר גדול ומקיים בזה מצות חסד כפי שכתב החפץ חיים בהקדמתו לאהבת חסד, שחיוב הערבות כלול בכלל הפסוק (דברים כח ט) 'והלכת בדרכיו' שאדם מחויב לעשות כל מיני חסד עם חברו על מנת להידבק בדרכי ד' יתברך. אך אם עניין הערבות נחשב למצוות הלוואה יש לתלות במחלוקת הנתיבות המשפט (סי' עב ס"ק טז) והתומים (שם ס"ק יז), שלדעת הנתיבות המשפט אדם שמשאיל לחברו חפץ כדי שישתמש בו כמשכון אין זה נחשב לו כמצות הלוואה, ולדעת התומים הרי זה נחשב לו כמצות הלוואה, שכתב שבאופן שאין רוצה המלוה להלווות על משכונו של ראובן אלא על משכונו של שמעון, ודאי מקיים שמעון מצוה גמורה שהמציא לעני מעות בהלוואה. נמצאנו למדים שהוא הדין לכל המסייע לחברו להשיג הלוואה לדעת הנתיבות המשפט אין מקיים בזה מצוות הלוואה ולדעת התומים מקיים בזה מצות הלוואה.

ובספר משפט הערב (פ"א אות ג) דן האם מותר להימנע מחתימת ערבות בשל חשש רחוק תולה זאת במחלוקת הנזכרת לעיל שהנה ידוע שאסור לאדם להימנע מלהלוות לחברו מחשש שהשמיטה תשמט חובו שנאמר (דברים טו ט) 'פן יהיה בלבבך דבר בליעל לאמור קרבה שנת השמיטה וגו' ובשו"ת מנחת שלמה (ח"א סי' מז) חידש שמכאן יש ללמוד שאסור לעכב נתינת הלוואה בשל חשש רחוק, ולפי זה הוא הדין כאן שלדעת הנתיבות המשפט שסובר שאין בחתימת הערבות מצוות הלוואה מותר לסרב לחתום בשל חשש, ולדעת התומים אסור.

אכן כתב המנחת שלמה שכל מה שהתורה קראה לו 'בליעל' הוא רק מפני שאסור להמנע מעשות חסד בגלל פחד שוא ומדומה, אבל אם חשש קרוב שהלווה ימנע מלפרוע את החוב, ודאי שאין בזה מצוה, כיון שאין זה אלא מתנה ולא הלוואה.

וכן כתב הרמב"ם (דעות פ"ה הי"ג) משאו ומתנו של תלמיד חכם באמת ובאמונה וכו' ואינו נעשה לא ערב ולא קבלן ולא יבא בהרשאה, וכתב בספר משפט הערב (שם) שדברי הרמב"ם נאמרו באופן שיש חשש קרוב שיגיע לו הפסד שבאופן כזה אין מצוה בדבר, ואדרבה טוב שירחיק מזה.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *