כשנשאלת השאלה, מה משמעותו של יום ט"ו בשבט, תתקבל לרוב התשובה: "חג לאילנות" יום בו נוהגים לנטוע עצים בארץ-ישראל, ולאכול פירות מיובשים.
המבינים יותר ישיבו: כי ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילן; יום בו נוהגים לאכול בו מפירות שנשתבחה בהם ארץ-ישראל; נוהגים לברך ביום זה שהחיינו על פרי חדש.
לא מעטים אף יוסיפו ויטעימו, שט"ו בשבט משמש כראש השנה שבו נידונים האילנות, וזוהי טעות, שכן נכתב במפורש במשנה במסכת ראש השנה פרק א' משנה ב': "בארבעה פרקים העולם נדון: בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן" אם כן בחג עצרת – שבועות נדונים פירות האילן ולא בט"ו בשבט.
עניין הנטיעות טוב ונחמד הוא ובמיוחד לאחר השריפה בכרמל, אך כמה חבל שמפספסים את המשמעות ההלכתית היחידה של ט"ו בשבט – והוא ראש השנה למעשרות האילן. כל מהותו של יום זה, הוא יום בו מתחלפת שנה חדשה לגבי מעשרות וערלה.
מעשרות:
נפסק להלכה כי אין תורמים מפירות שנה זו על פירות שנה שעברה, ולא מפירות שנה שעברה על פירות שנה זו – ואם תרם –תרומתו אינה תרומה, שנאמר "עשר תעשר את כל-תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה".- כל יבול על שנתו. כמו כן, בט"ו בשבט מתחלף המעשר ממעשר שני למעשר עני. זו משמעותו של ט"ו בשבט – יום בו מתחלפת שנה לגבי מעשרות.
המעבר בין שנה לשנה מומחש מאד בעץ השסק, עץ השסק הינו העץ היחידי, שחנטתו היא בימים אלו. חלק מפירותיו יחנטו לפני ט"ו בשבט, וחלקם האחר לאחר ט"ו בשבט, וייתכן שכאשר נרכוש את השסק בעונתו – בסביבות פסח – יהיה לנו באותו הסל שסק אחד שחנט בשנה שביעית, ושסק שני שחנט בשנה השמינית – ותהיה בעיה גדולה לעשרו. שהרי לא ניתן להפריש משסק של שנה שעברה על שסק של שנה זו, והרי אין תאריך חנטה על כל שסק…
ערלה ונטע רבעי:
אמנם שנות הערלה מתחילות להימנות מא' בתשרי, אך סיום שלושת שנות הערלה, אינן מסתיימות בא' תשרי אלא בט"ו בשבט, ופרי שחנט בין א' תשרי של השנה הרביעית של העץ לבין ט"ו בשבט, דינו כדין פרי ערלה. רק פרי שחנט לאחר ט"ו בשבט של השנה הרביעית יצא מכלל ערלה.
הטעם לקביעת ט"ו בשבט כראש השנה:
הסיבה שקבעו חכמנו את ט"ו בשבט לראש השנה לאילן היא, כי עד חמישה עשר בשבט כבר עברו רוב ימות הגשמים, ומעתה ואילך הפירות מתחילים להבשיל: כלשון התלמוד: "ועולה השרף ונמצאו הפירות חונטים מעתה" (בבלי, ראש השנה, י"ד ע"א). עובדה זו מהווה נקודת מפנה לגבי פירות האילן.
מי שנה שעברה:
טעם נוסף קשור אף הוא בנתוני הטבע: "עד כאן [עד ט"ו בשבט] חיים האילנות ממי השנה שעברה, מכאן ואילך חיים ממי השנה הבאה" (ירושלמי, ראש השנה פ"א ה"ב).
מנהג ישראל תורה הוא:
אין חלילה לזלזל במנהג אכילת הפירות, על אף שמנהג זה לא הוזכר בגמרא או במדרש, הרי ידוע מה שכתב הרשב"א שאסור לבטל מנהג נשים זקנות שבישראל. ובפרט שמנהג זה, שנהגו בו גדולי ישראל אמיתיים בדורות האחרונים ומקורם במגן אברהם, בספר פרי עץ הדר, והובא בהשלמה לשו"ע הרב. אך כמדומה שמנהג זה הצליח חלילה, כביכול, להאפיל מעט על "עיקרו של יום".
הרמב"ם ידע:
ואכן. מעיון בדברי הרמב"ם (תרומות פ"ה) מוצאים כי הרמב"ם משנה מלשון המשנה, ובמקום לקרוא לט"ו בשבט, "ראש השנה לאילן", כפי גרסתנו במשנה, העדיף לקרוא לט"ו בשבט "ראש השנה למעשרות האילן". ללמדך שאין ראש-השנה זה יום-הדין, אלא תאריך-לוח, לגבי תרומות ומעשרות וערלה.
אולי ידע, הרמב"ם כי יבוא יום, ומרוב אכילת פירות, ונטיעות, מי בכלל יזכור שכל מהותו של יום זה הוא שבו מתחלפת שנת המעשר והערלה. הרמב"ם ידע, כנראה, שיבואו ימים בהם יתמקדו עם ישראל במנהג של אכילת פירות, ונטיעות ויזכרו במעורפל שזהו יום בו מתחלפת שנת המעשר. על כן שינה מלשון המשנה וכתב ראש השנה למעשרות האילן.
יום לימוד מצוות התלויות בארץ:
כדאי לקבוע יום זה, כיום לימוד ועיון במצוות התלויות בארץ, ובפרט לימוד הפרשת תרומות ומעשרות, שזהו דבר הנוגע לכל אחד ואחד. וגם שלא יישכח העניין של הפרשת תרומות ומעשרות מבתינו שכן כולנו נוהגים לרכוש תוצרת חקלאית כשרה ומעושרת. כפי שבדורנו נעלם מחיי היום-יום הלכות מליחה ונשארה רק בספרים, כיוון שכולנו רוכשים בשר מוכשר.
מצוות יישוב הארץ?!
כאן המקום להבהיר כי נהג נטיעת העצים של קק"ל, לא רק שאינו שייך לט"ו בשבט במשמעותו היהודית, אלא שיש החושבים שלכל הפחות יש בנטיעות אלו משום מצוות יישוב ארץ-ישראל. אך טעות בידיהם. זאת כיוון שהמצווה קיימת רק לגבי עצי פרי, לעומת נטיעות קק"ל שהינם של עצי סרק, שאין כל מצווה לנטעם בארץ-ישראל. ולכל הפחות בגני הילדים, המחלקים עציצים בט"ו בשבט, יחלקו עציצים של עצי פרי, ולא של אילנות סרק.
