ט"ו בשבט – ראש השנה למעשרות האילן

כשנשאלת השאלה, מה משמעותו של יום ט"ו בשבט, תתקבל לרוב התשובה: "חג לאילנות" יום בו נוהגים לנטוע עצים בארץ-ישראל, ולאכול פירות מיובשים.

המבינים יותר ישיבו כי ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילן; יום בו נוהגים לאכול מפירות שנשתבחה בהם ארץ-ישראל וכן נוהגים לברך ביום זה שהחיינו על פרי חדש.

לא מעטים אף יוסיפו ויטעימו, כי ט"ו בשבט משמש כראש השנה שבו נידונים האילנות. אולם תשובה זו בטעות יסודה, שכן נכתב במפורש במשנה במסכת ראש השנה פרק א' משנה ב':  "בארבעה פרקים העולם נדון: בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן" אם כן בחג עצרת – שבועות נדונים פירות האילן ולא בט"ו בשבט.

עניין הנטיעות טוב ונחמד הוא (ובמיוחד לאחר השריפה בכרמל), אך כמה חבל שרובנו מתעלמים מהמשמעות ההלכתית היחידה של ט"ו בשבט – שהוא ראש השנה למעשרות האילן. כל מהותו של יום זה, היא עובדת היותו היום הראשון בשנה חדשה לגבי מעשרות וערלה.

מעשרות:

נפסק להלכה כי אין תורמים מפירות שנה זו על פירות שנה שעברה, ולא מפירות שנה שעברה על פירות שנה זו – ואם תרם –תרומתו אינה תרומה, שנאמר "עשר תעשר את כל-תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה".- כל יבול על שנתו. כמו כן, בט"ו בשבט מתחלף המעשר ממעשר שני למעשר עני. זו משמעותו של ט"ו בשבט – יום בו מתחלפת שנה לגבי מעשרות.

המעבר בין שנה לשנה מומחש מאד בעץ השסק, עץ השסק הינו העץ היחידי, שחנטתו היא בימים אלו. חלק מפירותיו יחנטו לפני ט"ו בשבט, וחלקם האחר לאחר ט"ו בשבט, וייתכן שכאשר נרכוש את השסק בעונתו – בסביבות פסח – יהיה לנו באותו הסל שסק אחד שחנט בשנה שביעית, ושסק שני שחנט בשנה השמינית – ותהיה בעיה גדולה לעשרו. שהרי לא ניתן להפריש משסק של שנה שעברה על שסק של שנה זו, והרי אין תאריך חנטה על כל שסק…

ערלה ונטע רבעי:

אמנם שנות הערלה מתחילות להימנות מא' בתשרי, אך סיום שלוש שנות הערלה, אינו בא' תשרי אלא בט"ו בשבט, ופרי שחנט בין א' תשרי של השנה הרביעית של העץ לבין ט"ו בשבט, דינו כדין פרי ערלה. רק פרי שחנט לאחר ט"ו בשבט של השנה הרביעית יצא מכלל ערלה.

הטעם לקביעת ט"ו בשבט כראש השנה:

הסיבה שקבעו חכמנו את ט"ו בשבט לראש השנה לאילן היא משום שעד חמישה עשר בשבט כבר עברו רוב ימות הגשמים, ומעתה ואילך הפירות מתחילים להבשיל: כלשון התלמוד: "ועולה השרף ונמצאו הפירות חונטים מעתה" (בבלי, ראש השנה, י"ד ע"א). עובדה זו מהווה נקודת מפנה לגבי פירות האילן.

מי שנה שעברה:

טעם נוסף קשור אף הוא בנתוני הטבע: "עד כאן [עד ט"ו בשבט] חיים האילנות ממי השנה שעברה, מכאן ואילך חיים ממי השנה הבאה" (ירושלמי, ראש השנה פ"א ה"ב).

מנהג ישראל דין הוא:

אין לזלזל, חלילה, במנהג אכילת הפירות, אף שמנהג זה לא הוזכר בגמרא או במדרש, הרי ידוע מה שכתב הרשב"א שאסור לבטל מנהג נשים זקנות שבישראל. ובפרט שמנהג זה, שנהגו בו גדולי ישראל אמיתיים בדורות האחרונים ומקורם במגן אברהם, בספר פרי עץ הדר, והובא בהשלמה לשו"ע הרב. אך כמדומה שמנהג זה הצליח, כביכול, להאפיל מעט על "עיקרו של יום".

הרמב"ם ידע:

ואכן, מעיון בדברי הרמב"ם (תרומות פ"ה) נמצא כי הרמב"ם שינה מלשון המשנה, ובמקום לקרוא לט"ו בשבט, "ראש השנה לאילן", כפי גרסתנו במשנה, העדיף לקרוא לט"ו בשבט "ראש השנה למעשרות האילן". ללמדך שאין ראש-השנה זה יום-הדין, אלא תאריך-לוח, לעניין תרומות ומעשרות וערלה.

אולי ידע, הרמב"ם כי יבוא יום, ומרוב אכילת פירות, ונטיעות, תישכח מהותו של יום זה, שבו מתחלפת שנת המעשר והערלה. הרמב"ם ידע, כנראה, שיבואו ימים בהם יתמקדו עם ישראל במנהג של אכילת פירות, ונטיעות ויזכרו במעורפל שזהו יום בו מתחלפת שנת המעשר. על כן שינה מלשון המשנה וכתב ראש השנה למעשרות האילן.

יום לימוד מצוות התלויות בארץ:

עצה טובה היא לקבוע יום זה, כיום לימוד ועיון במצוות התלויות בארץ, ובפרט לימוד הפרשת תרומות ומעשרות, שזהו עניין הנוגע לכל אחד ואחד למעשה. ובפרט בימינו, כשכולם נוהגים לרכוש תוצרת חקלאית כשרה ומעושרת, וקיים חשש שישתכחו ההלכות והדינים של הפרשת תרומות ומעשרות (כשם שבדורנו נעלמו מחיי היום-יום הלכות מליחה ונשארו בספרים בלבד).

נטיעות קק"ל – מצוות יישוב הארץ?

כאן המקום להבהיר כי נוהג נטיעת העצים של קק"ל, לא זו בלבד שאינו שייך לט"ו בשבט במשמעותו היהודית, אלא שאף סברת החושבים כי יש בנטיעות אלו לכל הפחות משום מצוות יישוב ארץ-ישראל בטעות יסודה. זאת משום שמצווה זו נוהגת רק בעצי פרי, לעומת נטיעות קק"ל שהינם של עצי סרק, שאין כל מצווה לנטעם בארץ-ישראל. ולכן, לכל הפחות בגני הילדים, המחלקים עציצים בט"ו בשבט, ישתדלו לחלק עציצים של עצי פרי, ולא של אילנות סרק.