בס"ד
נידון שלפנינו – מקודם מציאות הדברים – ואח"כ השאלות היוצאות למעשה שיש לדון בהם
עשר שותפים לקחו בנין בשותפות – במחיר של כ- 6.4 מליון, כולל ההוצאות – הבנק היה אמור לתת הלוואה ומשכנתא על סך 4.5 מליון — ולבסוף ברגע האחרון חזרו בהם – וסודר אז על ידי אחד מהשותפים שהוא ג"כ מתווך משכנתאות (ויקרא כאן שמו סרסור) הלוואה -מיהודי שותומ"צ (ויקרא שמו כאן מלוה) – לשנה אחת עם ריבית של עשרה אחוז- והסכימו כל השותפים (ויקרא שמם לווים) לקבל ההלוואה הנ"ל – ולשלם ככלות השנה הקרן בתוספת העשרה אחוז שנתוסף ע"ז הכל ביחד. (לא סוכם על תשלומים חודשיים אלא תשלום אחד כנ"ל).
להלוואה זו נעשה שטר הלוואה (חוזה) רגיל כמו בכל הלוואה – וסוכם שהבניין יהיה המשכון (כבמשכנתא רגילה) ולא הוזכר בו כלל ענין היתר עיסקא אלא כחוב רגיל .
מצד השותפים היה אחד שנתנו לו ייפוי כח להיות המנהל ולעסוק בכל מה ששייך לשותפים בשם כולם (ויקרא כאן שמו מתעסק).
גם בשעת לקיחת ההלואה הוסיפו השותפים תשלום נוסף למלווה שכר סרסור ושכר הלוואה בסך 50 אלף לערך .
המלוה רצה להישאר בעילום שם , וע"כ נעשו השטרות בשם "ראובן ה"נאמן" " הוא המלווה , להלווים השותפים.
כמו"כ הלווים הקימו "חברה בע"מ" וההלואה ניתנה להחברה זו, באופן שלא תהיה ערבות אישית של הלווים באופן פרטי. (בלי שעבוד על שאר נכסי הלוה).
הבנין, שחשבו שיביא למעלה מעשרים אחוז רווחים לשנה , נותר, לבסוף, ריק לזמן ארוך של כשנתיים בערך, והעסק לא הניב רווחים.
ההלואה היתה אמורה להיות רק לשנה ללא הארכת זמן.
לבסוף שנה כשהגיע זמן הפרעון ולא היה ללווים מה לשלם , הסכימו רוב השותפים לחדש את ההלוואה ל- 9 חדשים נוספים, בשינוי אחוזי הריבית מ10% ל 11%, כמו"כ הוסיפו שוב תשלום נוסף למלווה שכר סרסור ושכר הלוואה.
כשהגיע הזמן ואין להלוים מה לשלם ,בא המלוה לעשות עיקול על הבנין, דהיינו גבייה , וכבר בערך 9 חדשים שמתעסק עם הבנין לגבותו- ויודע בדיוק מה מצב הבנין אם יש שם רווחים אם לאו.
לבסוף התברר שאחד השותפים הוא קרוב משפחה של המלווה ואשתו היא שותפה בערך של 10% עם המלווה בחברה שנתנה את ההלואה , ובעלה ידע במשך הזמן מהמתרחש שם , וגם משפחתו מסתמא מאמינים לו על מציאות זו שאין כאן רווחים.
לענין היתר עיסקא , מתברר שהלווה או בא כוחו מעולם לא חתם על היתר עיסקא , והמלווה והסרסור טוענים שהם דברו בפירוש עם המתעסק מצד הלווים , שצריכים לעשות היתר עיסקא , או שיהיה עפ"י הית"ע . גם אומרים שיש להם שטר הית"ע שחתם עליו רק המלווה ולא הלווה .
מצד שני המתעסק טוען שמעולם לא דברו על הית"ע – וכשנשאל איך היה בדעתו לעבור על קציצת רבית – טוען שהיה כאן שכחה – ששכחו לעשות או להסכים שיהיה עפ"י הית"ע .
הלווים בעצמם אינם יודעים אם דובר על הית"ע , מכיון שכל ההתעסקות היה מוטל על שלוחם המתעסק.
תשובה:
א. ההיתר עיסקא תקף, כיון שהמלוה יחד עם אחד השותפים סיכמו שהם מעוניינים שיהיה לפי היתר עיסקא. ודבר נחוץ כזה להימנע מחשש איסור ריבית יכול שותף לעשות מבלי להיוועץ בשאר השותפים. עיין שו"ע חו"מ סי' קעח סעיף ג.
ב. הלואה בריבית לחברה בע"מ, המהרש"ג מתיר וכן פסק בשו"ת אגרות משה יו"ד ח"ב סי' סב-סג, ובשו"ת מנחת יצחק ח"ג סי' א אות ב ובשו"ת מנחת שלמה ח"א סי' כח אוסרים. למעשה בית דין שאינו יודע להכריע במחלוקת לא יוכל לחייב את הלווה מספק, אבל בנידון דידן שיש למלוה שעבוד על הנכס, נראה שלא ניתן למנוע ממנו לממש את השעבוד ובפרט שלפי דבריו סוכם על היתר עיסקא.
ג. בכל היתר עיסקא אם הלוה טוען שהפסיד באונס המלוה יכול להשביע אותו בשבועה חמורה על הרווחים ולדרוש עדים על הקרן, גם אם המלוה מאמין ללווה בליבו כל עוד שאינו יודע במאת האחוזים, ללא כל אפשרות אחרת ולו בדרך הדחוקה ביותר, שהלווה הפסיד באונס הוא רשאי לדרוש שבועה בעדים, כיון שבאמת הכוונה היתה שהלווה ישלם אף כשיפסיד, אלא שמצד איסור ריבית לא ניתן לדרוש יותר מעדים על הקרן ושבועה על הרווחים, אבל על מה שניתן לדרוש יכול המלוה לעמוד כקוצו של יוד.
ד. בכל היתר עיסקא שנעשה בעל פה ושלא בפני עדים והלווה טוען שהפסיד באונס הוא יכול לפטור את עצמו בלא שבועה ועדים במיגו שהיה מכחיש את כל ההיתר עיסקא, ומיגו שהיה יכול לכפור בנאמנות עצמה מועיל, כמבואר בקצות סי' עא סק"א. אבל בנידון זה אין ללווה מיגו, משום שאם היה מכחיש את ההיתר עיסקא היה המלוה יכול לגבות על שטר ההלואה עם ריבית וע"פ ההיתר של המהרש"ג.
ה. הואיל וכן נראה שהלווים חייבים לשלם הקרן והריבית, ואינם יכולים להיפטר מהריבית רק אם יישבעו שהפסידו באונס, ואם הלווים רוצים שהמלוה יישא אף במחצית ההפסדים עליו להביא עדים.
