1.האם מותר לבטח חנות העוסקת במסחר סתם יינם.
שורש השאלה דנראה מד' הרמ"א קל"ב וקל"ג והש"ך שם דיש הבדל בין משתכר באסור סתם יינם ובין רוצה בקיומו בסתם יינם בזמנינו. וא"כ יש לדון אם האיסור לבטח הוא מצד רוצ"ב כהמתן ואמכור לך או כמשתכר באסוה"נ כמו להיות תורגמן שזה אסור בסתם יינם אם אין הפסד.
2. האם יש איזה מקום להקל במי שהשאיר יין בבית עם עוזרת במקום שלא מירתת והיין אינו מבושל.
שהרי מדינא אין לחוש עכ"פ במקום הפסד אא"כ שתתה מן הבקבוק בעצמו ודבר זה מאוד לא שכיח עכ"פ בזמנינו דיותר מסתבר שאם שתתה היתה שותה מכוס. ועוד צ"ע האם יש לצרף מה שכתב רמ"א קכ"ד סכ"ד דמגע שלא בכונה מותר כלומר כשלא ידעה שהוא יין וא"כ מה הדין כשלא ידעה שהיין אינו מבושל האם זה צירוף להקל בניד"ד
אשמח לשמוע מכם בכל מילי דמיטב מרדכי קנר
תשובה:
1. יש להחמיר לכתחילה שלא לבטח סתם יינם. אבל בחברת ביטוח של גויים, ורק הסוכן הוא יהודי אפשר להקל.
לגבי ביטוח יין נסך, יש לאסור משום שהוא רוצה בקיומו של היין, כדי שלא יצטרך לשלם את דמי הביטוח אם זה יאבד. אמנם נחלקו הפוסקים אם רוצה בקיומו כדי שלא יהיה לו הפסד, בכלל רוצה בקיומו הוא שאסור, או שרק אם רוצה בקיומו כדי להרויח הוא שאסור. שיש הפוסקים שרק אם רוצה בקיומו כדי להרויח חשוב הוא רוצה בקיומו[1]. אבל יש הסוברים שגם אם רוצה בקיומו כדי שלא יפסיד בכלל רוצה בקיומו הוא ואסור[2].
אבל בביטוח, יש גם רוצה בקיומו של רווח. לפי שעד שיגמרו את ההתקשרות, וחתימת חוזה הביטוח וכו', רוצה הוא בקיום היין נסך, כדי לקבל את דמי הביטוח, ולכן יש לאסור לדעת כולם[3].
ולענין סתם יינם, כיון שעושה כן על מנת להרויח, הרי זה כמשתכר ורוצה בקיומו[4], ויש להחמיר לכתחילה גם בזמן הזה[5]. אבל אם חברת הביטוח היא של גויים, ורק הסוכן הוא יהודי אף אם מקבל אחוזים על כל לקוח שמביא, אפשר להקל[6].
[1] שו"ת חת"ס או"ח סי' קטז ד"ה ולפע"ד.
[2] מקור חיים על שו"ע או"ח סוף סי' תנ.
[3] הר צבי יו"ד סי' קיז. וכן כתב בשו"ת שערי רחמים (פראנקו) ח"ב יו"ד סי' טז, שאסור לבטח יין נסך.
[4] ראה שו"ת הרשב"א ח"א סי' תשטו וסי' תשטז, שבתחילה כתב לאסור משום משתכר באיסורי הנאה, ובסוף כתב לאסור משום שהוא רוצה בקיומו. וצ"ע.
[5] כמבואר בש"ך (יו"ד סי' קלג סק"ד). ואפשר שבמקום הפסד גדול אפשר להקל.
[6] כיון שאינו נהנה ישירות מזה. ראה הר צבי שם.
2. בבקבוק יין פתוח שאינו מבושל, יש להחמיר שלא לשתות את היין.
כיון שאינה מפחדת שתיתפס, חוששים שמא שתתה, וגם בזמנינו יש לחוש לזה שתטעם מהבקבוק.
וגם אם לא ידעה שהיין אינו מבושל, יש להחמיר. לפי שעיקר דין זה שיין מבושל לא נאסר, יש שכתבו שזה דוקא כשהגוי ידע שזה מבושל[1]. אכן יש שהקילו גם כשלא ידע הגוי שהוא מבושל[2]. והטעם שהקילו במבושל הוא משום שלא היה שכיח בזמנם, ולכן לא גזרו על זה. ואף שבזמנינו שכיח הוא, לא גזרו[3]. ולפי זה, ביין שאינו מבושל, כיון שהוא בכלל הגזירה, אין להתיר מדין מבושל[4].
[1] בני דוד (פלאקון, דף ט.). והובא בערך השלחן (סי' קכג ק"ד), ובדרכי תשובה (שם ס"ק יד).
[2] קנין תורה (מהרש"ם, ח"ו סי' סה), וראה עוד ביביע אומר ח"ח יו"ד סי' טו.
[3] יביע אומר שם הביא דברי כל פוסקי זמנינו בזה.
[4] לפי שבזמן הזה ההיתר במבושל, הוא רק משום שלא גזרו, ולא משום סיבה אחרת. ובאינו מבושל הרי כן גזרו.
