האם ישנו ענין הלכתי להדליק בשמן זית למאכל, ולא למאור?
הרב שמואל ברוך גנוט
א] שבת כ"ג א': אמר ריב"ל כל השמנים כולן יפין לנר ושמן זית מן המובחר. אמר אביי
דריב"ל מהדר אמשחא דזיתא, אמר האי צליל נהורא טפי, עכ"ד הגמ'. הרי לנו שראוי להדליק בשמן זית מפני ששמן זה ניחון בתכונות אור וצלילות יתר, ואכן חזינן שאביי העיד שבתחילה סבר רבה ששמן שומשמין טוב וצלול יותר ולכן הדליק בו, ורק לאחר שריב"ל העיד ששמן זית נחשב לשמן צלול יותר, עבר להדליק בשמן זית.
והב"י (תרעג, א) כתב שקי"ל שאפשר להדליק בכל הפתילות והשמנים, וכתב וז"ל: והרוקח כתב דשמן זית מצוה מן המובחר, וגם המרדכי כתב שמהר"ם היה רגיל להדליק בשמן זית. וכתב בדרכי משה: וכן נהג מהרי"ל. והמנהג הפשוט להדליק בשעוה, וכן כתב במנהגים דשעוה מצוה מן המובחר כמו בשמן זית. וכתב מהר"א מפראג וטעמא כי בודאי צליל נהוריה טפי מכל השמנים, ובכל בו כתב דיש מדליקין בנרות של שעוה ור"ף היה מצריך נרות ארוכות, אמנם מצוה מן המובחר בשמן זית, שבו היה הנס, עכ"ל. והשו"ע כ' דכל השמנים והפתילות כשרים לנר חנוכה, למרות שהשמנים אינם נמשכים אחר הפתילה והאור אינו יפה, וכ' הרמ"א דמ"מ מצוה מהמובחר להדליק בשמן זית (מרדכי וכל בו ומהרי"ל). ואם אין שמן זית מצוי, מצוה בשמנים שאורן זך ונקי, ונוהגין במדינות אלו להדליק בנר של שעוה כי אורן צלול כמו שמן, עכ"ל. והמשנ"ב הביא בשם מהר"י ברונא (סי' ל"ט) דמ"מ מצוה בשל שמן טפי מנרות של שעוה, דע"י השמן נעשה הנס. ובשעה"צ (ס"ק ד') כתב: "והנה דעת מהר"ל מפראג בספרו נר מצוה שלא להדליק כלל בנר שעוה וחלב, אלא דוקא בשמן, מפני שהנס נעשה בשמן, אבל אין נוהגין כוותיה, מחצה"ש", עכ"ל.
ב] וז"ל המהר"ל מפראג (נר מצוה, עמוד כ"ד בדפוסים הישנים, ד"ה אמר יהודה): "מה שרוב העולם נוהגין לעשות נר של שעוה להדליק בו, חוץ מן אותם המדקדקים להדליק בשמן זית, מפני שהוא זכר לנס שנעשה בבית המקדש. כי לפי הנראה שהוא פסול לנר חנוכה לגמרי, דלא נקרא נר כלל, רק זה נקרא נר שנותנין השמן בכלי ומניחים שם הפתילה, שזה נקרא נר, לא כאשר כורכין השעוה על הפתילה, וכן חלב שכורכין על הפתילה לאו נר הוא רק אבוקה, ואבוקה נראה דפסול לנר חנוכה, מדאמר שם (שבת כג,ב) אמר רבא מילא קערה שמן והקיפה פתילות, כפה עליה כלי עשאה כמין מדורה ואפי' לאחד נמי אינו עולה. ועל כרחך היינו טעמא מפני שהנס נעשה בנר וזה לאו נר הוא, רק מדורה, כיון שהקיפוה פתילות הרבה אין זה נר כלל. וכן דבר זה כאשר כורך שעוה על הפתילה, לאו נר הוא, רק אבוקה הוא ואין אבוקה הוא נר, כדאמרי' במדרש (ילקו"ש ח"ב תקס"ג) "אמר רבא למה הצדיקים דומים לפני השכינה כנר בפני האבוקה" וכו'. ובהמשך ביאר ההבדל בין נר לאבוקה, "שהנר אינו שולט בכולו, שהרי הכלי עצמו נקרא ג"כ נר בכל מקום ובו אינו שולט האור הדולק, רק שולט בשמן ומושך השמן אליו וכו', אבל אבוקה א"צ לזה, רק מיד הוא שולט בכל השמן וכו'", עי"ש.
והנה היעב"ץ ז"ל הקשה במור וקציעה וז"ל: "ויש פוסלים נר שעוה לנר חנוכה מטעמא דבעינן דומיא דמעשה שהיה בשמן דמנורה, דהשמן היה בשמן זית. אך לפי"ז היה ראוי לפסול כל השמנים חוץ משמן זית שבו היה הנס, דהא כל שאר השמנים שמנו חכמים נמי פסלו למנורה וחכמים הכשירום לנר חנוכה. ומיהו עכ"פ נראה שצריך השעוה להיות מהותך כשמדליקין בו, דאם כורכו סביב הפתילה אין שם שמן עליו כלל וכו', דבודאי כל מה דאפשר למיעבד דוגמת הנס עבדינן, עכ"ל. ומצוה ליישב ד' המהר"ל ז"ל.
ואשר צ"ל בזה דהן אמנם דהנס היה בשמן זית זך, מ"מ הנס לא היה אלא במה שכמות המספקת באופן טבעי ליום א' נעשה בו נס ודלק ח' ימים, ותו לא מידי, וע"כ לזה עבדינן זכר להדלקתנו האידנא. ואין בהנס שום שייכות להיותו עשוי מזית והיותו זך, דפרטים אלו כלל לא נגעו בגופיה דנס. ואמנם לפי"ז גם הצורך להדליק בשמן ולא בכל חומר בעירה אחר אין בו תוספת עשיית זכר לנס, דהא אף מה שהתנוסס הנס בשמן דוקא, אי"ז אלא פרט בקיום הנס ואינו שייך לגופיה דנס. ומ"מ ס"ל למהר"ל ז"ל דמכיון וחלוק שמן משעוה בעצם מהותו ואופני דליקתו, ע"כ בעי' שידליק דוקא בשמן, דבשעוה ואבוקה אינם דוגמת הנס כלל וא"כ לא עבדינן בזה זכר לנס.
ג] ואם כנים דברינו אזי הני ראשונים הנ"ל דס"ל דבעי' להדליק בשמן זית דוקא, כיון שבו נעשה הנס, כוונתם היא דבזמנם היו ב' סוגי הבערה צלולים ויפים, שמן זית ונר שעוה, (וכדמשמעות לשונם), ואיכא העדפה להדלקת השמן מבין שניהם, כיון דב"שמן" נעשה הנס, אך אין כוונתם לזה ש"שמן זית" הוא, דלפימשנ"ת היותו עשוי מזית הוא פרט שאינו מגופיה דהנס. ומה שנקטו "שמן זית" דוקא, היינו מפני שאורו של שמן הזית צלול ודולק יפה טפי משאר השמנים, ואכן כשיימצא שמן שאורו צלול ויפה כשמן זית, אזי אין שום מניעה להעדיף את שמן הזית על פניו, וכדמשמעות הש"ס דשמן זית עדיף כיון דצליל נהורא טפי.
ד] ונמצא מכל זה דהענין להדליק בדבר שהיה בו הנס, הוא דוקא בהחלק שבו נעשה גוף הנס ולא בפרטיו, שאינם קשורים לעצם הנס. ומשו"ה צריך להדליק בשמן, ולאו דוקא בשמן זית. והא דמצינו דאיכא ענין להדליק בשמן זית דוקא, הוא מטעמא אחרינא, דצליל נהורא טפי. ובאופן שכל סוג שמן שהוא ידמה בצלילותו לשמן זית, אין לשמן הזית שום עדיפות הלכתית על פניו. ומד' המהר"ל למדנו ששעווה וכיוצ"ב דומה לאבוקה, ונפסלה כיון שאינה דומה לנר, והנס נעשה בנר דוקא. ואמנם מסקנת הפוסקים דלא כהמהר"ל, וכמש"כ השעה"צ.
ה] והנה כ' הראשונים ז"ל דראוי שפרסום הנס יהיה דומיא דנס המנורה, וכמש"כ רש"י (שבת כב,ב ד"ה אי) ד"אי המצוה של חנוכה תלויה בהדלקתה, מדליקין, כדאשכחן במנורה". והר"ן (הו"ד בב"י שם) כ': "אסור להשתמש לאורה, פי' כל תשמישין, ואפי' תשמיש מצוה, דכיון דע"י נס שנעשה במנורה תיקנוה, עשאוה כמנורה שאין משתמשין בה כלל". והרשב"א (שבת כא,ב) כ' ע"ד הש"ס דאסור להשתמש לאורה ד"טעמא דמילתא משום דע"י נס שנעשה במנורה תקנו, והלכך עשאוה כמנורה שאסור להשתמש לאורה", וחזי' דס"ל דמדמינן הדלקת נ"ח להדלקת המנורה.
וצ"ע אמאי מדמינן זל"ז דוקא בהאי דינא דאסור להשתמש לאורה, והלא מצינו כו"כ הלכתא גבירתא בדיני הדלקת המנורה, שכל השמנים והפתילות הפסולים לשבת פסולים במקדש ודבעי' חצי לוג שמן ועוד כהנה, כמובא ברמב"ם פ"ג מתמידין ומוספין. וא"כ אמאי מדמינן ב' ההדלקות דוקא לענין השתמשות לאורה.
ושוב שמחתי באומרים לי שבהגהות על חדושי הר"ן (להר"י סקלאר, מוסד ה' קוק) הביא שהקשה כן מהרי"ץ חיות, והרב המגיה שם פי' עפ"ד בשבת כ"ב ב' דכל תכלית המנורה אינה לאורה, אלא דהיא עדות לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל, וע"כ תיקנו שגם הדלקת נ"ח תהיה באופן שלא יוצרכו לאורה ולא ישתמשו בה כשאר ההדלקות. [וידידי הרה"ג רש"א מילגרום שיחי' הוסיף דהנה הראשונים בשבת שם הביאו ג' טעמים לדין שאין להשתמש בנר חנוכה. שלא יהיה ביזוי מצוה, שיהיה לצרכה, ודומיא דמנורה. ופי' דבזה מבואר לישנא ד"הנרות הללו", ד"הנרות הללו קדש הם", זהו מטעמא דלא יהיה ביה ביזוי מצוה, "ואין לנו רשות להשתמש בהם" – כדי שיהיה מיוחד לצרכה, "אלא לראותם בלבד", לראותם ולא שנראה על ידם, וכבמנורה, ודפח"ח].
ו] ואם כנים דברינו אזי פשוט שלא מצינו צורך להידמות לשמן המקדש לענין שיהיה השמן זך וראוי למאכל, וגם הא דבעי' שמן זית נתבאר בס"ד דמדין צלילות שמן הזית הוא, והדימוי להנס יתקיים בהדלקה בשמן ותו לא.
ואמנם מצאנו בכת"י רבי יצחק סגי נהור בן הראב"ד ז"ל, שהעידו מעתיקיו נ"ע שהדברים נמסרו לו מאליהו הנביא זכור לטוב (והודפס בס' הזכרון להגר"י הוטנר, מהדורת מכון ירושלים), שכתב: "דע כי אעפ"י שאמרו רז"ל כל השמנים והפתילות כשרים לנר חנוכה. עכ"ז רצוי לחזר אחר שמן זית זך, שבשמן זית נעשה הנס, והיותר זך הרי"ז משובח. והשמן זית אעפ"י שלא יהיה זך כ"כ טוב יותר משאר שמנים", עכ"ל. הרי לנו שלדבריו ז"ל ראוי להדר ולהדליק בשמן זית זך ביותר. ואמנם בסידור האריז"ל (בסדר כוונת חנוכה) נראה שהביא לדברים אלו ובכ"ז נטה מהם, דכתב: "כתבו המקובלים דמצוה מהמובחר להדר דוקא אחר שמן זית להדליק ולא בנר שעוה ולא בשאר שמנים, כי הנס היה בשמן". הרי שנקיט דבעי' "שמן זית" ולא הקפיד להוסיף דבעי' שיהיה זך ושאי זכיכותו עדיף על שאר השמנים. ועדיין יש לדחוק כן גם בד' הר"י בן הראב"ד דחשיבות שמן הזית היא מצד דצליל נהורא טפי, דבזה דמיא להנס, והמעיין יבחר.
