אמונת חיים – קונטרס מאמרים על חנוכה

כ"ב כסלו ה'תשע"א

גילוי האור הגנוז מול – “וחשך” – זו יון

מועדי השנה והגאולה מארבע מלכויות

את מועדי השנה אפשר לחלק לשלש חלקים.

א] שלשת הרגלים. ב] הימים הנוראים – שהם מן התורה.

ג] חנוכה, פורים, תשעה באב – שהם מדרבנן.

והנה כאשר נתבונן נמצא שג’ המועדים שהם מדרבנן קשורים לד’ המלכויות – שהם ארבע גלויות שעם ישראל נועד לעבור אותן עוד מראשית הבריאה כמבואר בדברי חז”ל.

על הפסוק בתחילת בראשית – “והארץ היתה תהו ובהו – וחשך על פני תהום” דורשים חז”ל במדרש רבה – תהו – זו בבל, בהו – זו מדי, וחשך – זו יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזרותיה, שהיתה אומרת להם, כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל – “על פני תהום” – זו מלכות הרשעה שאין לה חקר – דהיינו מלכות אדום.

המהר”ל בתחילת ספר “נר מצוה”, מבאר מה ענינן של ד’ המלכויות וגלות עם ישראל תחתיהן – ומדוע נרמזו בתחילת התורה.

במסכת אבות בסוף פרק קנין תורה נאמר – כל מה שברא הקב”ה בעולמו לא ברא אלא לכבודו שנאמר [ישעיהו מג] “כל הנברא בשמי – ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו” – תפקידו של עם ישראל הוא להוציא את התכלית הזו מן הכח אל הפועל – “עם זו יצרתי לי – תהלתי יספרו” – עם ישראל נוצר לעבודה הזו – של גילוי כבוד ה’ בעולם.

[הגר”ש פינקוס מביא בשם אביו זצ”ל, פירוש, שהוא אור חדש על המושג “עול מלכות שמים” – וכך אמר – עול מלכות שמים אין פירושו רק העול המוטל על איש ישראל למלא את חובותיו הפרטיות כלפי שמים. תפקידו של היהודי הוא הרבה יותר מזה – להתנהג כמי שמוטל עליו עול קיומה של מלכות שמים בעולם – ודפח”ח]

ארבע מלכויות עומדות כנגד עם ישראל ויעודו בעולם – ומתנגדות לגילוי כבודו ית’ בעולם.

לאורך ימי הבריאה – עם ישראל עמל למלא את תפקידו – וחלק מעבודתו הוא המלחמה בד’ אומות אלו – כאשר ינוצחו אומות אלו, המונעות גילוי יחודו ית’ – ביום ההוא יהיה ה’ אחד ושמו אחד. ע”כ עיקר דברי המהר”ל שם.

ובהמשך דבריו שם מאריך המהר”ל – לבאר כח הרע הפרטי של כל אחת מאומות אלו – על פי הרמזים בחלומו של דניאל המובא בספר דניאל.

בבל נמשלה בחלום דניאל לאריה – מפני שתכונת המלכות הזו לחפש חשיבות – להיות חשובה מכולם.

מדי נמשלה לדוב שאינו שבע – מפני שתכונתה לחפש כסף ואוהב כסף לא ישבע כסף.

יון נמשלה לנמר שהוא עז – מפני שתכונתה הרצון לכבוש ארצות.

ומלכות אדום כלולה מכולם.

ויתכן שהאומות הללו מכוונות כנגד ג’ המידות של קנאה – תאוה – כבוד.

קנאה – יון – הרצון להתפשט מחוץ למקומה שמזה בא גם הרצון לכבוש ארצות – וכך גם מבואר במהר”ל שמלחמתה של יון בישראל היתה מתוך קנאה בהם שזכו לתורה אלוקית.

תאוה – מדי – הרצון לכסף ככלי למילוי התאוות החמריות.

כבוד – בבל – הרצון לחשיבות.

ואדום כלולה מכולם.

לפי”ז יתכן לרמוז את ענין ארבעת המלכויות – בתפילת עלינו לשבח.

עלינו לשבח לאדון הכל – הפך מדי שאוהבת את האדנות על הממון, לדעת שהשי”ת הוא אדון הכל.

לתת גדולה ליוצר בראשית – הפך בבל שמחפשת חשיבות, לתת את החשיבות למי שברא את הכל, אשר לו החשיבות האמיתית.

שלא עשנו כגויי הארצות – הפך יון שרוצה לכבוש ארצות.

ולא שמנו כמשפחות האדמה – כנגד אדום הכלולה מכולם.

ובספר עלי שור ח”ב. [עמוד תנג] מוסיף לבאר.

הנצחון על כח הרע של אומות אלו, הוא חלק מתהליך הגאולה. וכמו שאמרו חז”ל – אין בין העוה”ז וימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד. [ורמז לדבר בברכה ראשונה של שמונה עשרה ומבי”א גואל לבני בניהם. מבי”א – ר”ת מדי, בבל, יון, אדום.]

בכל תקופה בעם ישראל שבה נסתיימה גלות אחת מארבע מלכויות – עומק הדבר הוא, שבמידה מסויימת בזה התבטל חלק הרע השייך לאותה אומה בפרט – והאירה אז הארה שהיא מעין הגאולה האחרונה שאז יתבטל הרע לגמרי – בזה יש לבאר ענין ג’ המועדים שהם מדרבנן.

בסיום גלות מדי – נקבע המועד של פורים.

בסיום גלות יון – נקבע המועד של חנוכה.

ונראה שגם יום תשעה באב למרות שהוא יום של אבל הוא שייך לצד הנצחון על בבל ואדום – וכפי שיבואר.

בהלכות תשעה באב [סי’ תקנ”ט סעיף ד’] נאמר – אין אומרים תחנון בתשעה באב ואין נופלים על פניהם משום דמיקרי מועד והדבר טעון ביאור – איך למרות שיום תשעה באב הוא יום של אבלות וצער – עם כל זה הוא נקרא מועד.

ובספר “עלי שור” [ח”ב עמוד תיא] מביא בשם המשגיח ר’ ירוחם בביאור הדבר – שתשעה באב הוא מועד של ריחוק – דהיינו עצם ההכרה בכך שאנו רחוקים מהקב”ה היא מדרגה של התיחסות – הידיעה שאנחנו רחוקים.

ואם כן יש לומר, כשם שחנוכה ופורים הם המועדים שנקבעו בסיום גלות יון ומדי – כך תשעה באב הוא המועד שמתיחס לגלויות בבל ואדום [אב – ר”ת אדום – בבל] מפני שבד בבד עם האבל על חורבן בית המקדש, הוא מבטא את הנצחון שלנו עליהם.

בית המקדש הראשון נחרב על ידי בבל – ובית המקדש השני על ידי אדום – ב’ המלכויות הללו רצו בהחריבם את ביהמ”ק לנתק את הקשר של כלל ישראל עם מלכות שמים – האבל של תשעה באב מבטא את העובדה, שלמרות מה שניסו לנתק אותנו מבית המקדש, עדיין הקשר קיים – וגם האבל הוא חלק מהתקוה לבנינו של הבית – ועל כן בתוך האבל של היום הזה מונח נצחון על בבל ואדום.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *