האם העלאת המסים על קידוחי גז ונפט מותרת

י"ד כסלו ה'תשע"א

בס”ד י”ד כסלו תשע”א
לכבוד בית דין גבוה להלכה
אני פונה לרב בשאלה .אני אדם פשוט שהאמין לממשלת ישראל ולשריה ולחוקים ולתקנות מס הכנסה שחוקקו על ידה .לפני שנים רבות.חוקים ותקנות מס אלה עודדו אנשים להשקיע בחיפוש נפט וגז בישראל והבטיחו להם שאם ישקיעו יזכו להטבות מס משמעותיות ומשטר מיסוי שיקנה להם רווחיים גבוהים על השקעתם- אם תימצא תגלית .מזה כ15 שנה השקעתי חלק מכספי ועבור אימי האלמנה נצולת שואה -בחיפושי נפט של שותפות “גבעות עולם” המנוהלת ע”י אנשים יראי שמיים ושומרת שבת שהבטיחו לשלם 1/4 מרווחיהם לכשיהיו למוסדות קודש וצדקה!!-יזם שותפות זו זכה לברכת הגאון זצ”ל הרבי מלובביץ על יוזמתו .משך כל אותם שנים ספגנו אני ומשקיעים רבים אחרים הפסדים כבדים(כ70 מליון דולר),אך המשכנו להאמין בברכת הצדיק ובהבטחות הממשלה ולהשקיע.והנה עכשיו כשלראשונה השקעתנו מתחילה בע”ה לתת פרי ונמצאה לראשונה באר מסחרית “מגד 5 “-המתחילה להניב מגד בנחלת יוסף הצדיק ע”פ ברכת התורה הקדושה והרבי זצ”ל ,החליטה ממשלת ישראל להקים ועדה(ועדת ששינסקי) שהחליטה על בסיס נתונים מגמתיים שנערכו ע”י גוי –לקחת ממני וממשקיעים אחרים כמעט את כל פירות השקעתנו ע”י הטלת מס כבד שאין לו אח ורע בשוק ההון וביטול כל ההטבות עליהם הסתמכנו כשהשקענו את כספנו .ההשקעה במניות שכאלה מסוכנת מאוד והסבה לנו שנים ארוכות הפסדים כבדים ,אך סמכנו על בירכתו של הרבי זצ”ל ועל הבטחות והטבות המס מהממשלה.
לו היה המס החדש סביר- שתקנו “כי אין הצר שווה בנזק המלך”,אך משמעות אותן המלצות וועדה שייקחו כ85% מריווחי המשקיע הקטן לקופת המדינה ובמקום לקבל כ40-50% מהרווחים בפרויקט כפי שהיה עד עכשיו על פי משטר המס הקודם ,נקבל במהלך 20 שנות הפרויקט כ11% בלבד מהרווחים !!!-הממשלה מתכונת לעשוק את כל עמלנו!!!כשהיא לא השקיעה דבר ולא הסתכנה באובדן הכסף והפסדו -כמונו . חייבים לציין שגם היום מקבלת המדינה רווח הוגן-54% רווחים הנובעים מהפרויקט במס שמשולם היום ישירות ע”י השותפויות כ34% ו20% מע”מ ובלו על הדלק הנמכר!!! כבוד תורתו מדובר על מאות אלפי בתי אב שהשקיעו באותן השקעות (70% מהבעלות על השותפויות נמצאת ביד הציבור)- והנטילה של הרווח מאותן משפחות תמנע מהן רווחה ובטחון כלכלי לה ייחלו כל ימיהם ומדובר על משפחות בהן קשות יום שהאמינו בברכות הצדיק ובהבטחות הממשלה!!.אודה לכבוד תורתו אם יוכל להשיב לשאלתי :האם מוסרי על פי התורה הקדושה לנהוג באופן שכזה??האם מוסרי וצודק לשנות הסכמי עבר בצורה כל כך דרסטית ולגזול את מרבית הרווח הצפוי רק בגלל שמישהו החליט שאנו נרויח יותר מידי?? –אגב משקיעי גבעות לא הרויחו עד היום דבר!!!.הטענה עליה מבססת הוועדה את המלצותיה היא ש”אוצרות הטבע שיכים לכולם ולא לשותפויות שלא שילמו עבורן דבר ולכן אין צידוק כלכלי להתיר את אותה הטבה שנתנה בעבר “ניכוי אזילה” ולתת ביד אותן שותפויות רווח כה גדול ביד”-האם אין טענה זו דומה לטענת בני לבן הרשע :”ומאת אבינו עשה את כל החייל הגדול הזה??, האמת היא ששום אוצר טבע לא ניתן לזכיינים ע”י המדינה!!!הם קבלו שטח ריק וללא שום ידע מוקדם ואוצר הטבע נתגלה ונוצר כתוצאה מעמלם ,ממונם חריצותם של היזמים ומעל לכל בירכת שמיים!!! ,אחרת הנפט והגז לא היו מתגלים וה”אוצר טבע” לא היה נוצר..ואזכיר שוב מדובר על מצג מיסוי והבטחות שעליהם סמכו המשקיעים כשהשקיעו והסתכנו באבדן כספם.יתרה מזו,אוצרות טבע אחרים שבמדינה:פוספטים,מגנזיום,פצלי שמן ,מים מינרליים ,מכרות תמנע ,מחצבות שיש וסיד וכו”העושים רווח ממחצבי טבע-אינם נדרשים לשלם תמלוגים כלל או תמלוג אפסי בלבד כשביחס לגז ונפט -המדינה רוצה לעשוק כמעט את כל ריווחי המשקיעים!!!כשהחוק המוצע מפלה לרעה את מגזר האנרגיה בלבד.האם אין המצב הזה בה מקנאה ורוע כמו שאומר מאמר הגמרא העוסק בנזקי עכברים רשעים “-ברבות הטובה ירבו אוכליה???אודה מאוד לכבוד תורתו שיורני מה נכון ומוסרי על פי הוראת תורתנו הקדושה .
בברכת התורה
וינברגר דוד

תשובה:

לכבוד דוד

הנושא של המס על קידוחי הגז מציב בפנינו שאלה שאיננה פשוטה כלל ועיקר.

אקדים ואומר שאין לי שום נתונים ויכולת להתעמק בנושא. עם זאת אכתוב מספר דברים. מדובר כאן בדילמה לא פשוטה. מחד, אנשים השקיעו כספים רבים שיתכן והיו יורדים לטמיון משום שהקידוחים לא מעלים דבר. מאידך גיסא מדובר על אוצר טבע, שמטבע הדברים שייך לכל אזרחי מדינת ישראל. המשמעות של השארת המס הנמוך אומרת למעשה, שמספר מצומצם של משפחת ההון בישראל ימשיכו להפיק רווחים מאדמת המדינה השייכת לכל אזרחי המדינה.

הדילמה היא, בין עקרון ההסתמכות, שאומר שאזרח שהסתמך על הבטחה שלטונית לא יתבדה ובין העיקרון של חלוקת העושר בחברה באופן שווה.

אני לא מעורה בפרטים של וועדת ששינסקי אך לפי מה שפורסם, מבחינה משפטית לא הייתה התחייבות של המדינה ששיעורי המס לא יתייקרו. מעבר לכך שיעור המס החדש הוא בשיעורים דומים המקובלים בעולם המערבי בנושא של תגמולי גז ונפט.

אני, כאזרח מן השורה חושב שוועדת ששינסקי גילתה אומץ לב ציבורי יוצא מן הכלל במקומותינו. אתה ודאי יודע שלא קל לוועדה שמורכבת מכלכלנים וממשפטנים שייתכן ובעתיד היו רוצים להשתלב בחברות שמחזיקות בקידוחים, לחוות דעה נגד חברות שכאלו ולהעדיף את האינטרס הציבורי על האינטרס של אותם חברות.

בקשר לפן התורני. בכדי שאוכל לחוות את דעתי מה דעת התורה בזה אני צריך להכיר את התמונה טוב יותר. האם הייתה התחייבות שלא להעלות את שיעורי המס? האם הייתה הבנה שבשתיקה שכזו? האם “הלכת ההשתחררות” חלה יכולה לחול במקרה שכזה. לכל אחת מהשאלות הללו יש השלכה על הניתוח של הנושא מבחינה תורנית.

אני לא מתיימר להקיף את הנושא משום שכפי שהבהרתי אין לי נתונים ואין לי יכולת להיכנס לעובי הקורה. עם זאת, אני אכתוב מספר עקרונות מנחים בקשר לחובה לקיים הסכמים.

באופן עקרוני, אם אכן הייתה הסכמה בחוזה של חברות הגז עם המדינה שלא תהיה עלייה של שיעורי המס הרי שההסכם מחייב ואין להעלות את המס. אך כאמור אני מבין שלא הייתה התחייבות שכזו משום שאם הייתה התחייבות גם מבחינה משפטית זה מחייב.

אין ספק שגם על השלטון חלה החובה לנהוג ביושר כפי שמקובל בין אנשים. וכבר אמרו “דינא דמלכותא דינא” ולא גזלנותא דמלכותא דינא”[1].

לפי החוק קיימת דוקטרינה שנקראת “הלכת השתחררות”. לפיה, השלטון יכול במקרים נדירים להשתחרר מהסכמים בשל נימוקים של טובת הציבור.

מבחינה הלכתית לא מצאתי ביסוס לדוקטרינה שכזו. אדרבה מהפוסקים נראה שעל ציבור חלים חובות יתירים לעמוד בדיבורים וכל עניני הציבור מחייבים אפילו ללא קניין[2]. עוד נראה מדברי הרשב”ש[3] שציבור שעשה עסק ולבסוף התברר שהעסק היה לא כדאי לציבור, באופן שאם היה מדובר בשני יחידים שעשו עסק היה ניתן לבטלו מדיני הונאה, בציבור העסק קיים. עם זאת יתכן שהלכת ההשתחררות תחול גם לפי ההלכה לפי בסיס חוזי. זאת משום, שחזקה על מי שעושה עסקים עם המדינה שהוא מודע להלכת ההשתחררות ולהשלכותיה ולכן אפשר לומר שהוא קיבל את החוק מראש לעניין זה.

בנוגע לאדם פרטי, גם הסכמה שהיא בגדר דיבור בעלמא שאין לא תוקף של קניין גמור חובה לקיים. אדם שלא מקיים את דבריו נחשב ל”מחוסר אמנה” ואין רוח חכמים נוחה הימנו[4]. עם זאת מסופקני אם יש להחיל את הנורמה הזו גם על רשות שלטונית. מחד גיסא, מהרשות שלטונית ניתן וראוי לצפות לעמידה בדיבורה אפילו יותר ממה שניתן לצפות מאדם רגיל. אך מאידך גיסא, ככל שמדובר בהסכמים עם המדינה על מיליארדי שקלים, נראה לי שגם חברות הגז וגם המדינה יודעות שאין משמעות לדיבורים והבנות שלא עוגנו בחוזה.

מעבר לכך הפוסקים[5] נחלקו האם יש חסרון של “מחוסר אמנה” כאשר יש שינוי של ממש במצב הדברים בין שעת הדיבור ביניהם למצב העכשווי. וראוי לדון במקרה שלפנינו שנגלו מרבצי גז עצומים האם מותר למדינה לשנות מדיבורה – בהנחה שהיה דיבור שכזה – או לא.

ראוי להדגיש שהנושא של “מחוסר אמנה” מתייחס אך ורק למצב של “דברים בעלמא” ללא קנין. אך אם אכן היה התייחסות מפורשת לנושא בחוזה בין חברות הגז לבין המדינה, או אז מדובר בקניין וככזה הוא מחייב.

בכל אופן, אני חוזר ומסביר שאין לי מידע על טיב ההסכמים שנעשו בין המדינה לבין חברות הגז ועל כל אינני יכול להיכנס לעובי הקורה בשאלה חשובה זו.

 


[1] בית יוסף חושן משפט שסט

[2] ש”ת הרא”ש כלל ו סימן כא, שו”ע חושן משפט קסג,ו

[3] שו”ת רשב”ש תקסו

[4] שו”ע חושן משפט רד

[5] רמ”א חושן משפט רד,יא

2 תגובות

    וינברגר דוד:

    כבוד תורתו !!
    1. בראשונה אני מודה לכבודו על שהסכים לדון בבעיה מורכבת זו
    2. כמי ששאל את השאלה ,ניראה לי שכבודו לא דק בחלק מנתוני הבעיה כפי שהעליתי ואולי הושפע טרם מכתבי מנתונים כוזבים ומגמתיים שהוצגו בתקשורת:
    1.כבודו כותב “אוצר טבע שמטבע הדברים שייך לכל אזרחי המדינה”-האם זה אכן כך??כפי שציינתי במכתבי “אוצר הטבע” בו אנו דנים ,איננו במובן הפשוט של זהב המונח על הארץ שכל החפץ יכול לבוא וליטול אלא מדובר בזכיון על שטח לעיתים מרוחק עשרות ק”מ בתוך הים הנמצא בתחום המים הכלכליים ,אך לא בבעלות -קרי שטח שהזכות לעשות בו שימוש כלכלי שמורה למדינה ,אך לא זכות הקניין הממשית והמדינה מסרה את זכות זו לחפש למצוא ולהפיק את הנפט /גז אם ימצאו לאותו זכיין ע”פ אותם תנאי שוק שהיו מעוגנים בחוקים ובתקנות באותה עת-לא מובן לי איך בנסיבות אלה קובע כבודו ש”אוצר הטבע שייך למדינה”??והלו היא מסרה זכות זו לזכיין.האם השקעות הכספיות האדירות ,העמל היגע והעבודה בשטח הזכיון-שהשקיע היזם(השותפות בבעלות עשרות אלפי משקיעים)כדי לגלות את האוצר ולהפיקו -(ושהמדינה משך שנים הכירה בהן כהוצאות מוכרות למס הכנסה)!!-לא נותנות לזכיין קניין או לפחות מחזקות קניינו באוצר על פני מי שמסר לו את הזכיון?? המדינה התיאשה מראש ממהסיכוי אחרי מאות קידוחי נפל שעשתה בעצמה והפריטה את הענף ומתוך יאוש זה חוקקה חוקים ותקנות שהעניקו ליזם את אותן הטבות מס ,האם למי שהסכים לקחת הסיכון על עצמו ולהשקיע בנסיבות אלה בהסתמכו על אותם חוקים ותקנות היתה איזה סיבה שלא להסתמך על החוקים והתקנות שתקנה המדינה כדי לעודד משקיעים לקחת סיכון??האם ללא אותן הטבות מס איזה משקיע בעולם היה מסכים לסכן את כספו?? -ללא ספק לאחר התגליות המצב היום שונה וברור שזכותה של המדינה לשנות מכאן והלאה את מדניותה כפי שתחפוץ-אך האם מוסרי לעבר את הדין והחוקים ולהחילם רטרואקטיבית גם על שהשקיע והגיע לתגליות בעבר על סמך מדיניות ומצגי העבר??וכל שכן שתנאי המיסוי החדש הם באופן שהמדינה תגזול 85%!! מרווחי המשקיע הקטן.
    הטבות המס היוו כאמור סיבה ומרכיב עיקרי בהסכמת היזם להשקיע !!-חובה להדגיש שהמדינה לא השקיעה שקל מכספה בפרויקטים אך מנסה לשנות ההסכמים ולקחת 85% מרווחי המשקיע הקטן לידה!!
    2.קביעה נוספת של כבודו מבוססת על שקרים בתקשורת ולא על העובדות כותב כבודו:”המשמעות של השארת המס הנמוך אומרת למעשה שמספר מצומצם של משפחות הון בישראל ימשיכו להפיק הון מאדמת המדינה השיכת לכל אזרחי המדינה”-קביעה זו של כבודו טעות גמורה עובדתית שכן 70% מהשותפויות מוחזקות ע”י מאות אלפי משקיעים קטנים כמוני ובידי הטיקונים נמצא רק מיעוט האחזקה-ולכן מדובר על נזק כספי אדיר עד כדי גזילת רוב כספם של מאות אלפי משקיעים תמימים ולא של מספר קטן של בעלי הון כפי שטענה התקשורת וכבודו מאמין(השותפויות מורכבות מיחידות השתתפות הנסחרות בורסה ומצויות ברובן המכריע בידי מאות אלפי משקיעים קטנים בידי קופות גמל וקרנות פנסיה של כולם!!)-נתון שכבודו יכול לברר בקלות ממבנה אחזקות השותפויות.
    3. אודה מאוד לכבודו אם יועיל על סמך נתונים חדשים אלה לשקול שנית את תשובתו!!
    בברכת התורה
    וינברגר דוד

    הרב מרדכי פוגל:

    לכבוד דוד שלום

    הדגשתי בתשובתי חזור והדגש שאינני בקי ואין לי יכולת בשלב זה להיכנס לעובי הקורה של נושא זה.
    תשובתי לא הייתה הוראת הלכה במובנה הרגיל. כוונתי בתשובתי הייתה רק לעורר היבטים עקרוניים של החובה לעמוד בהסכמים לאדם פרטי ולציבור. כתבת לי בסעיף 3 לשקול שוב את תשובתי. איני מוצא טעם לשקול שוב את תשובתי שכבר הבהרתי שאין לי יכולת להתייחס לנושא כה מורכב בעל השלכות ציבוריות רחבות על פי נתונים שנמסרו לי על ידי צד אחד.
    בהזדמנות זו אוסיף שגם אם לפי כללי ההלכה הפנימיים “הלכת ההשתחררות” לא קיימת, עם זאת, ניתן להחיל אותה לפי הכלל ש”דינא דמלכותא דינא” .
    לסיכום: אם אתה רוצה לתבוע את המדינה לעמוד בהסכם (שקיים לטענתך) איתך, אתה יכול לתבוע את המדינה בבית דין. קרוב לוודאי שהמדינה לא תסכים (או אינה רשאית) להתדיין בפני בית דין ואז פתוחה בפניך הדרך לעתור לבג”צ נגד המדינה. חושבני שעל פי דין תורה הינך רשאי לפנות ישירות לבג”צ מבלי לתבוע בבית דין תחילה מכמה סיבות. א. המדינה כלל הנראה לא תופיע בבית דין ואם כן דינה כסרבן ידוע . ב. אני מניח שבהסכם שלכם עם המדינה ישנה תניית שיפוט שקובעת היכן ידונו במקרה של סכסוך . ג. יש חילוק בין רשות שלטונית שקבעה לעצמה כללי שיפוט לבין סכסוך בין שני אנשים פרטיים.
    בכבוד רב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *