שאלה:
כבוד הדיינים
שלום.
עורך דין ייצג קונה שקנה ממני דירה. עורך הדין יצר קשר איתי בקשר לעסקה במקום לפנות לעורך הדין שלי למרות שהוא ידע שיש לי עורך דין. אני מרגיש מרומה משום שלא ידעתי לעמוד על שלי. עורך הדין שלי אומר שעורך הדין השני עבר על כללי האתיקה ואפשר להתלונן עליו ללשכת עורכי הדין שעלולה לקנוס אותו או להשעות אותו מלהיות עורך דין. האם מותר להתלונן עליו ללשכה.
בכבוד רב
חיים
תשובה:
אין איסור מצד ערכאות, מסירה וכדומה, אבל יכול להיות איסור לשון הרע. ולכן יש להקפיד בכל התנאים שכתב החפץ חיים באסורי לשון הרע כלל י: שאין בזה כוונה לנקמה, ושהוא באמת עשה נזק בכוונה, ויש מקום אמיתי לחוש שאם לא ילשינו עליו יעשה כן לאחרים. וכן אסור להגזים אלא לספר דברים כהווייתן. ואם ניתן להניח שאם יתרה בעורך דין שאם יעשה כן פעם נוספת ילשין עליו, יהיה בזה מספיק איום על העורך דין וימנע לעשות דבר כזה שנית, יתרה בו ולא ילשין בפועל.
שלום
איני מבין כיצד פסק זה מסתדר עם פסק אחר באתר זה. כתשובה לשאלה האם מותר להתלונן על אי סימון מחירים נפסק לאיסור ואילו כאן נפסק שאין שום בעיה להתלונן (חוץ מענין לשון הרע)
תודה
תשובה:
לענין אי סימון מחירים לא נפסק לאיסור, אלא הובא שיש גם אוסרים.
הסיבה לחילוק ביניהם, בעוד בסימון מחירים הרשות כופה את האדם כיצד להתנהג, ללא כפיה זו הרבה בעלי חנויות היו מעדיפים שלא לסמן מחירים, והלקוחות לא היו נמנעים מלקנות על אף שיודעים שבעל החנות אינו שומר חוק. השאלה היא אם התורה מכירה בסמכות המדינה לתקן תקנות ולקנוס את העובר עליהן, ישנם גישות שונות בענין והעדפנו להימנע מלהכריע ביניהם.
לענין 'לשכת עורכי הדין', עורך הדין זקוק לכעין 'תעודת כשרות' מלשכת עורכי הדין המותנית בתנאים שונים, אחרת לא יהיו לו לקוחות. אין שום חיוב ללשכת עורכי הדין להעניק 'הכשר' זה למי שאינו עומד בתנאים, יהיו אשר יהיו. אף שהחוק מונע ממי שאינו עורך דין מלייצג בבית משפט, אין זה נחשב לכפיה בכוח משתי סיבות. 1. גם אם החוק היה נותן לאדם שאינו עורך דין לייצג, היו עורכי הדין מעדיפים לקבל 'הכשר' מלשכת עורכי הדין כדי שיהיו להם לקוחות. 2. בתי המשפט הם מוסד של המדינה, קביעה למי מותר לייצג איננה כפיה.
לכבוד הרבנים שלום
אני לא מסכים עם החילוק ואני חושב שאתם צריכים להיות זהירים לפני שאתם מתירים לאדם להתלונן לפני לשכת עורכי הדין שעלולה לגרום נזק רב לעורך הדין.
ראשית, מעבר לכך שעורך דין שלא רשום בלשכה מנוע מלהופיע בבית משפט, הוא גם אסור לעסוק בכל ענין שעורכי דין עוסקים בו. לרבות, ניסוח חוזים, רישום מקרקעין ועוד נושאים רבים המפורטים בחוק לשכת עורכי הדין. אם היה מדובר בגוף וולנטרי, דוגמת איגוד המוסכים, הרי שהייתי מסכים עם הפסק שלכם משום שאם אדם רוצה להיות חבר באיגוד עליו להוכיח רמה מסוימת משום שזוהי כל המשמעות של להיות חבר באיגוד. לעומת זאת במקרה שלא עורך דין, לעורך הדין אין ברירה והוא היה שש לוותר על תשלום של 1500 מדי שנה ומהכפיפות ללשכת עורכי הדין. גם אם יש עורכי דין שהיו בכל אופן מצטרפים ללשכה גם ללא הכרח אין זה מחייב את כולם.
גם אדם שפותח מכולת נהנה מכך שיש לו מכולת שיש לה רשיון עסק ממדינה דמוקרטית שמפקחת על מסחר הוגן ועל רמת תברואה נאותה. עם זאת, יש לשקול האם העובדה שיש לבעל המכולת הנאה מכך שיש לו רשיון, מתירה להתלונן נגדו לרשויות. לטעמי ההבדל בין בעל מכולת לעורך דין הוא מינורי ואינו מחלק להלכה.
לדעתי, מבחינה הלכתית השאלה שעומדת על הפרק היא האם למדינה יש סמכות להסדיר את ענייני המסחר או שאין לה. את סמכותה היא יכולה לקנות או מכוח דינא דמלכותא דינא או מכוח תקנת הקהילות.
בהנחה שאין למדינה סמכות, לדעתי אסור להתלונן על עורך הדין וגם על בעל המכולת. החילוק שחילקת אינו מוצק מספיק לחלק להלכה בשאלה שכרוכה באיסור גזל.
בכבוד רב
מרדכי פוגל
תשובה:
א. לא התרנו באופן גורף להתלונן על עורך דין, כתבנו שיש צורך שיתקיימו כל התנאים שכתב החפץ בלשון הרע לצורך. ההבדל בין איסור לשון הרע לאיסור מסירה וערכאות הוא רק בכך שבאיסור לשון הרע ההיתר הוא לאחר שהמספר שוכנע שנתקיימו כל התנאים, מה שאין כן באיסור מסירה וערכאות, יש להקדים ולתבוע את העורך דין בבית דין, ורק אם אינו ציית דינא ניתן לקבל היתר מבית דין להתלונן.
ב. עדיין אני סבור שכל עורך דין זקוק ל'הכשר' של לשכת עורכי הדין, לפחות בתקופה הראשונה שהוא בונה את הקריירה, ואינו נרשם ללשכה רק בשל אילוצי החוק.
לכבוד הרב המשיב שליט"א
כידוע לכבודו אין דרכי להתווכח. מכל מקום לא אמנע מלהביע את דעתי בקשר למה שכתבת שעורך דין זקוק לפחות בשנים הראשונות לעיסוקו להכשר מהלשכה. אני חושב שאין ספק שבמצב החוקי הקיים קיים במדינת ישראל עורך דין חייב את אישור הלשכה ולולי אישורה לא יהיו לו לקוחות. השאלה הנשאלת היא שאלה היפותטית. מה היה אילו החוק לא היה מחייב עורך דין להיות חבר לשכה. האם גם אז כל או לפחות רוב עורכי הדין היו בוחרים להיות חברים בלשכה שמגבילה אותם בצורה די רצינית. מסופקני. מדוע אין לשכת המהנדסים ולה כללי אתיקה מחייבים משלה. מדוע למהנדסים מספיק לעבור מבחן וזהו בכדי להכשיר עצמם לעסוק בהנדסה. מדוע לעיסוק במדעי המחשב שעלול להיות גורלי לחיי אדם אין מגבלות של לשכות דוגמת לשכת עורכי הדין. נקודה למחשבה. תהיה התשובה אשר תהיה מסופקני אם היא מחייבת להלכה.
בכבוד רב ובהערכה
מרדכי פוגל
השאר תגובה