לתרומות לחץ כאן

זכות גרפיקה בכריכת ספר של מי

שאלה:

מחבר ספר ששילם לגרפקאי שיעצב לו כריכה לספר, ולאחר זמן מגיע אדם שראה את כריכת הספר ורוצה לעשות בדיוק אותה כריכה לספר שהוא הולך להוציא, ממי הוא צריך ליטול רשות האם מהגרפקאי שהוא היוצר של הכריכה או ממחבר הספר ששילם לגרפקאי כדי שיעשה את הכריכה. דהיינו למי יש זכויות על יצירה ליוצר או למי ששילם לו כדי שיצור.

תשובה:

מחבר הספר הוא בעל זכות היוצרים, כיון ששילם עבור עבודה זו ויד פועל כיד בעל הבית. זולת אם נקבע בהסכם עם הגרפיקאי אחרת.

מקורות:

 

עיין שו"ת נודע ביהודה תנינא סי' כד. וכך גם להבדיל לפי חוק זכות יוצרים סעיף 5.

הצטרף לדיון

6 תגובות

  1. יש משהו בפסיקה שמוזר לי קצת. בדיני זכויות יוצרים כתוב שזכות היוצרים של כל עבודה שגרפיקאי מוציא מתחת לידו היא של הגרפיקאי ולא של הקונה ופה נפסק אחרת.

    אינני בטוחה ששיך פה הדין של יד פועל כיד בעל הבית היות והלקוח אינו בעל הבית של הגרפיקאי, הוא לא שכר אותו כפועל ואינו משלם עליו מסי מעביד כגון ביטוח לאומי וכולי. הליכה לגרפיקאי אינה שונה מהליכה לעורך דין, או רופא ולא זה ולא זה מתכנים פועל ובעל הבית עד כמה שידוע לי.

    אשמח להערה/הארה בענין.
    אני יכולה להביא ציטוט מדוייק מדיני זכויות היוצרים אם יש צורך.

  2. הכלל ההלכתי 'יד פועל כיד בעל הבית' אינו אמור רק בעובד ומעביד אלא אף בכל מזמין שירות. השם 'בעל הבית' הוא הגדרה למשלם עבור העבודה וללא קשר בשליטה שיש לו על הנותן השירות. המקור שהבאתי משו"ת נודע ביהודה גם מדובר במזמין שירות ולא בעובד ומעביד.
    מבחינת החוק, ציינתי לסעיף 5 לחוק, כוונתי היתה לחוק זכות יוצרים 1911. אני מצטט את לשון החוק בסעיף 5 (1) (א): "שאם היה זה פיתוח, צלום או תמונה והקלישאה או העתקה מקורית אחרת הוזמנו ע"י אדם אחר והוכנו תמורת דבר ערך בהתאם לאותה הזמנה הרי, אם אין הסכם הקובע את ההיפך, יהא האיש שהזמין את הקלישאה או את ההעתקה המקורית האחרת הבעל הראשון של זכות היוצרים;". לאחר שראיתי את תגובתך ביררתי שוב את הנושא ונודע לי שלפי החוק העדכני הדין שונה, בחוק זכות יוצרים ה'תשס"ח-2007 סעיף 35 (א) נאמר: "ביצירה שנוצרה לפי הזמנה, הבעלים הראשון של זכות היוצרים בה, כולה או חלקה, הוא היוצר אלא אם כן הוסכם אחרת בין המזמין והיוצר במפורש או במשתמע".
    עם זאת יש להעיר כמה דברים: א. סעיף זה לחוק חל רק על יצירות שתאריך ט' סיון תשס"ח והלאה, אבל על יצירות שמלפני תאריך זה חל החוק הקודם. ב. מבחינת דין תורה חוק זה לא ישנה את הדין עד שיכנס היטב למודעות הציבור והמנהג ישתנה כתוצאה מכך. ג. בהזמנת עיצוב לכריכת ספר ייתכן שאף לפי החוק החדש, זכות היוצרים היא למזמין, מאחר שכן 'משתמע' מההסכם (לא סביר שגריפקאי יוכל להשתמש בעיצוב שהוזמן לשם מטרה שיווקית למזמינים נוספים).

  3. תימה גדול לי על הרב המשיב.

    ראשית, שהרי הנוב"י עצמו כתב בתחילה שאם נתפשרו על סך ידוע בלי פירוט התשלום למסדרי האותיות וכו', "בטלה טענת ראובן ויכול שמעון לומר מתחלה אדעתא דהכי נתפשרתי לפי שידעתי שאוכל להיות נהנה גם אני מהסידור". וידוע שהגרפיקאים כולם מתפשרים על סך ידוע, ולא מפרטים תשלום עבור כל אלמנט מהיצירה.

    שנית, בתוך עמי אנכי יושב, וידוע לי שהמנהג הפשוט שהגרפיקה נשארת אצל הגרפיקאי, וכל שינוי מחייב תשלום נוסף, אלא שמותנה בין הצדדים שהעיצוב ישמש רק למזמין העבודה.

  4. בתגובה לתשובה השניה –
    בפירוש לא ניתן למעצב להשתמש בעבודה זהה לשני לקוחות, אך עדיין לפי החוק הזכויות על העבודה שייכות לו כיוצר הבלעדי שלה.
    על פי מה ששמעתי בשיעור בנושא מפי עו"ד יר"ש המתמחה בזכויות יוצרים
    כמעצבת זה חשוב לי משום שהלקוח עלול לפגוע בשמי הטוב ע"י עריכת שינויים לא מקצועיים בעבודה שהוכנה עבורו (מבוסס על מקרים אמיתיים)
    וכן פגיעה בפרנסה שלי, כאשר לקוח מקבל עבודה אחת וממנה הוא יכול ליצור גרסאות נוספות בלי לפנות אלי ולשלם על השינויים. אם כך יש להעלות מאוד את מחירי הבסיס של העבודות כדי שיהיה משתלם לגרפיקאים.

  5. בענין החוק, כתבתי בתגובה שאכן לפי החוק החדש הזכויות הן של הגרפיקאית, וציינתי מספר הסתייגויות.
    אסור ללקוח לעשות שינויים בגרפיקה ולפרסם את העבודה על שם הגרפיקאית, מצד איסור לשון הרע. (דוגמא כעין זה בשו"ת דברי מלכיאל ח"ג סי' קנז)
    בכל מקרה אם סוכם מראש מי יהיה הבעלים על הגרפיקה, הכל כפי שסוכם, הן על פי התורה והן -להבדיל- על פי החוק. ולדעתי כך גם ראוי לנהוג כדי למנוע ויכוחים מיותרים.

  6. לענין מה שכתב הרב גרשון חנוך ולדנברג בדברי הנודע ביהודה, אם סוכם סכום מסוים על הוצאת ספר, ודאי שהמזמין אינו זכאי בזכויות של העיצוב, שילם עבור ספר וקיבל ספר. הנידון הוא אם הזמין גרפיקה ושילם עליה, לדעתי נראה שזה דומה למקרה של הנודע ביהודה אם שילם עבור סידור האותיות בנפרד, שהרי גם בסידור אותיות לא דרש הנוב"י שישלם לפי מספר האותיות, וגם אם ישלם לפי מספר עמודים הדין יהיה שווה. וכן בנידון דידן, זה שאינו משלם עבור כל אלמנט אינו הוכחה, שהגרפיקה אינו שלו.
    לענין מה שכתב הרב ולדנברג מהמנהג, אינני רואה הוכחה ממנהג זה אלא שהגרפיקאי אינו חייב לתת למזמין את כל מה שעשה, רק קובץ תמונה סופית. אבל אם המזמין רוצה לעשות שינוי, ויכול לעשות את זה בעצמו, האם המנהג הוא שהוא מבקש רשות מהגרפיקאי?

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל