שאלה:
כבוד הרבנים החשובים.
את חטאי אני מזכירה היום לפני כעשר שנים הייתי צעירה וטפשה, ומעשה שהיה כך היה.
עברתי ליד בנין כל שהוא וראיתי שנפל מאיזה חבל כביסה איזה בגד כל שהוא (על החול שמתחת לבנין), ולקחתיו ע"מ להשתמש בו ולהחזירו למקומו וכך עשיתי.
כנראה עקב הזמן שחלף הבעלים לא לקחו משם (כנראה ירדו לחפש ולא מצאו), וכך הוא נשאר שם עד שהעלה בוץ ואבק וכיוצ"ב ונשתקע זכרו.
ומזה זמן רב ליבי נוקפני האם אני צריכה לשלם על כך לבעלים.
אם כן איך אדע ממי זה נפל? גם עברו כעשר שנים.
אדגיש כי היה זה פריט לבוש שאין לו שום שווי למכירה כשהוא משומש.
בתודה רבה.
תשובה:
אם היה על הבגד סימן, צריך לשלם, וכיון שלא ידוע מי הבעלים, וכיום הבעלים לא ידעו מי הוא, צריך לתת כסף לאגודה שעוסקת בצרכי רבים, כעזרה למרפא, יד שרה, עזר מציון וכד', כשווי הבגד ההוא כפי שהיה שוויו במצבו ההוא.
אם הבגד לא היה בו סימן, אלא בגד סטנדרטי, וניכר שעזוב שם זמן רב, פטורה מלשלם לגמרי, כי מסתבר שהבעלים התייאשו ממנו, כיון שאין בו סימן.
הגם שמדובר בבגד משומש, מכל מקום כיון שהיה שווה לבעליו, יש לשלם סכום כל שהוא לעוסקים בצרכי ציבור אך לא את שווי הבגד כפי שהוא חדש.
מקורות:
הדין הוא שחפץ שחייב בהשבת אבידה ונטלו על מנת לגוזלו הרי זה גזל, וצריך להשיבו מדין גזל (שו"ע חו"מ סי' רנט ס"א), וכשאינו יודע למי להשיב מבואר בהל' גזילה שצריך לעסוק בצרכי רבים ראה גם כאן,
לגבי חפץ משומש, דנו בזה רבות הפוסקים כמה צריך לשלם אם הזיקו או גזלו, ראה כאן וכאן , ועל כן מן הראוי לשלם חצי משוויות חפץ כזה אם היה משומש במצב שאדם יכול להשתמש בו זמן רב.
א. דין צרכי רבים אינו אמור רק כשאינו יכול לברר ממי גזל, אבל בנידון דידן יכול לברר (בעילום שם) אצל דיירי הבנין. גם אם אינו יודע למי מבעלי הבנין גזל, עליו לתת את הכסף לוועד הבית של הבנין, שיהיה סיכוי יותר גדול שהנגזל יהנה, ולא לארגון חסד אחר.
ב. בשאלה שנשאלה לא היה יאוש וזה גם לא אבידה אלא גזילה, שודאי שבעל הבגדים יבוא לקחת את הבגדים שנפלו.
ג. לגבי בגד משומש עיין עלון המשפט גליון 1.
א. בשאלה צויין שלא היה ידוע למי שייך בגד זה ועכשיו כפי שנראה בשאלה אי אפשר לדעת ממי זה נפל, אכן יש עצה זו שישאלו האם אחד מבעלי הבנין עברו דירה במשך השנים, ואם לא חל שינוי בדיורים אפשר לתת לועד בית, אך מסתבר שבמשך למעלה מעשר שנים שיחולו שינויים בדיורים, ואז לא יעזור אם יתנו לועד בית.
ב. מאחר והשואל שאל שניכר שהיה שם הרבה זמן והיה עם בוץ ולכלוך, א"כ הגם שזה היה בחצר הבית וברשותו לא מועיל יאוש, אך כיון שהיה מקום שרבים הולכים שם, הרי זה נחשב כחצר שאינה משתמרת, וחשוב כהפקר או כיאוש מדעת [תלוי במחל' הרמב"ם והראב"ד לגבי פרה רצה בין הכרמים].
ג. דברי העלון המשפט הם כאן
השאר תגובה