הרב שמואל ברוך גנוט
שאלה:
פוחזים וריקים ריססו ע"ג קירות בעירנו כתובות גרפיטי של "צלבי-קרס", האם מותר לפרסם בעיתון תמונה של צלבי הקרס הללו.
תשובה: א) השו"ע (יו"ד קמ"א א') כתב: כל הצלמים של עבודת כוכבים אסורים, דסתמא לשם אלילים נעשו, והנמצאים בכרכים מותרים, דודאי לנוי נעשו, אלא אם כן עומדין על פתח המדינה. וכתב הרמ"א: אבל אותן צורות שתי וערב שתולין בצוואר לזכרון, לא מעשה צלם ממש. (ומקורו טהור מדברי המרדכי בפרק כל הצלמים בעבודה זרה ובמספר דפוסים של השו"ע הושמטו המילים "צורות שתי וערב" וכנראה ידה הזדונית של הצנזורה היתה במעל).
וכן מצינו בראשונים (בפ"ג דע"ז) שצורות שכאלה נעשות בד"כ לזכרון בעלמא, להזכיר להם את אמונתם השיקרית שאותו האיש יש"ו נצלב ע"י חכמי ישראל (כמובא בריטב"א ובר"ן שם). והפוסקים האריכו עד מאד בדין החזקת מדליות זהב וסמלים, בהם מופיע צורת השתי והערב, אשר ניתנו ע"י המלכות ושריה לאנשים מורמים מעם או אלו שעשו מעשי גבורה (כאותות הגבורה הגבוהים ביותר באנגליה). הסכמת פוסקים רבים היא להתיר החזקת מדלית צלב שכזו, לאור דברי הרמ"א שאינו נעשה לע"ז כי אם לנוי או לזכרון ותו לא. אך ישנם האוסרים זאת בתכלית האיסור.
גם בנושא החזקת תכשיטים עם צורת שתי וערב או לסחור בבולים שיש עליהם צורה שכזו, מצינו פולמוס רחב בספרות ההלכתית, ישנם המחמירים וישנם המקילים. (עיין שו"ת מהר"י אסאד קע"ז, שו"ת הר"א גוטמכר יו"ד מ"ד, שו"ת נהרי אפרסמון יו"ד פ"ד, שו"ת מנחת אלעזר ח"א כ"ז, שו"ת ערוגת הבושם יו"ד ק"ל, שו"ת שואל ומשיב קמא ח"ג ע"א, שו"ת אגרות משה יו"ד ח"א ס"ט ובעוד ספרים רבים).
נמצא שצורת שתי וערב הנעשית לע"ז אסורה וצורה שכזו שאינה עשויה לע"ז כי אם לנוי וזכרון מותרת, ונחלקו הפוסקים מתי והיכן ובאיזה מצבים נעשה הצלב לע"ז ובאיזה לזכרון ונוי בעלמא. ובאגרות משה שם נקיט דאין איסור במכירת בולים עם ציורי כמרים ושתי וערב, וכמש"כ התוס' והרא"ש (בשבת קמ"ט ד"ה ודיוקני) דרק בשויה לעבודת גלולים אסור להסתכל בה, אבל אם נעשה רק לנוי שרי. ועי' תוס' ע"ז (נ, א ד"ה ה"ג) טעמא אחרינא בהיתרא דהסתכלות על מטבע עם שתי וערב, דכיון דהורגלו לראותה ומסתכלים בה בשל צורתה והסכום שבה, שוב ל"ש ביה הפנאה לע"ז. וה"ה לבולים עם צורה זו. וכמו"כ ישנם טעמים נוספים להיתרא, דכיון דאינו הע"ז גופא אלא רק חוק עכו"ם להחזיק סימן זה, אזי אין איסור להסתכל או לסחור בהם. זאת ועוד שהצורה מתלכלכת ומתכערת ע"י חותמת הדואר וזורקים את הבול לאשפה, והוי כמש"כ בע"ז מ"ד לענין דשרי לרחוץ במרחץ של אפרודוטי.
ב) מהו צלב? הרא"ש בסוכה (פ"ג סכ"ו) כתב, בענין נענוע ד' המינים לארבע רוחות השמים, שמנהג בעל העיטור שלא לנענע לד' רוחות השמים, משום שהעושה כן נראה כעושה שתי וערב, וכתב הרא"ש: "כשמוליך ומביא לשתי רוחות ומעלה ומוריד, הוא הנראה כשתי וערב, כי ד' קצוות יש לו, אבל המוליך ומביא לארבע רוחות ומעלה ומוריד, ששה קצוות יש לו", עכ"ל.
הרי לנו דברי הרא"ש שצורת צלב אינה כי אם צורת ארבע קצוות ולא צורות אחרות, וכהצורה הנודעת. וכן הוכיח מדבריו בגיליון מהרש"א (יו"ד קמ"א א'). ומובא בשם הגר"א ז"ל (בשערי רחמים בכתבי מוהר"ח מוולוז'ין) שאף שידוע שמותר לעשות שאין עובדים לה, מ"מ יש להזהר, ומשום כך הורה הגר"א לעשות מסגרות החלונות באלכסון. (ועי' ספר מאורי אור חלק קן- טהור נ"ב, א'). א"כ שתי וערב האסורה אינה אלא צורת ארבע קצוות ישרות, שאינם נעשות כצלב הקרס או כצורות אחרות.
ג) מברור שערכתי הוברר שצלב הקרס (הנקרא גם בשמות "צלב האש", "צלב הברזל" או "צלב החץ") אינו קשור כלל ועיקר לנצרות הארורה, ונפוץ שימושו בקרב עמים שונים למזל וברכה או לסמלי מדינות. במאה השנים האחרונות אימצה גרמניה הנאצית ותנועות פאשיסטיות ידועות לשמצה את הצורה הזו, אך אין לצורה זו קשר לנצרות או לדת כל שהיא.
ד) מציירי צורות זדוניות אלה ככתובת גרפיטי בארצנו ובמקומות אחרים, אינם מתכוונים לצורת השתי וערב או לדת הנצרות, אלא להזכיר את התנועות הפאשיסטיות (וביחוד את הנאצים יש"ו) שהשתמשו בסמל זה, עמם צעדו הקלגסים, בהעלותם את מליוני היהודים לעקידתם על קידוש הית"ש.
נמצא שאין בכיתובים אלה סממן של דת זרה, ואינו נעשה אפילו לזכרון דתם (אשר גם בזה הקלו הפוסקים), וביחוד שרוססו ע"י בני ברית בני יעקב וישראל שלא התכוונו ח"ו לנצרות אלא להפגין מחאה כל שהיא ע"י ציור צורה זו. וכ"ש שמותר לעורכי עיתונים חרדים לפרסם תמונות עם הנ"ל, שבודאי אין כוונתם לע"ז ואין חשש שהקוראים יביטו אחר האלילים, ומסתבר שגם להמחמירים בהסתכלות, עי' שבת קמ"ט ובתוס' שם, זהו דוקא בצורת שתי וערב של סימן הנצרות, אך לא בצורה זו.
