לתרומות מתנות לאביונים לחץ כאן

שריפת בית המקדש בעשירי

ידועה שיטת הנמוקי יוסף שאין איסור על הדלקת נרות שבת גם למ"ד אשו משום חיציו, משום דאזלינן בחר תחילת המעשה. והקשה בזכרון יהונתן (חו"מ סי' ב' כ"ד) שבתענית כ"ט אמר ר"י שאלמלי הייתי בדור החורבן הייתי קובע צום ט' באב בי' באב, מפני שרובו של היכל נשרף בו, ולהנמוק"י אזלינן בחר תחילת המעשה.

ואולם לק"מ, דגם לד' הנמוק"י שבהדלקה המתמשכת והולכת מתייחסת אל מדליקה, זהו דוקא כשנדלקה כבר, דאז אמרינן דהמעשה התייחס אל הגברא משעה שהדליק, אך ודאי שכל עוד שהאש לא הגיעה אל העצים, אין העצים תבערה. והוי כמו הזורק חץ אל כלי נטילת ידים או לכוס קידוש, שפשוט שכל עוד שהחץ לא הגיע אליו ונטל ידיו בכלי או קידש בכוס, שיצא י"ח. שרק לאחר שנשבר אנו דנים אימתי השובר נחשב ששברו.

וכן הוא בנדו"ד, שבודאי שביהמ"ק נחשב לשרוף רק בשעה שנשרף, היינו ביום העשירי, ורק כלפי הגברא, היינו הרומאים השורפים, נחשב ששרפוהו כבר מיום התשיעי באב. ואנו לא מתענים משום הדלקת הרומאים אלא משום שריפת בית אלוקינו, שרובה התרחשה ביום י' באב. ואולי חכמים שקבעו ליום ט' סברו שישנו ג"כ חסרון בזה שהני רשיעי הדליקו הבערה ביום ט', ואזלינן בתר המעשה.

הכותב:

הרב שמואל ברוך גנוט

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל