כבוד הרבנים הגאונים שליט"א
שלום רב
אשה מעוברת שסיימה את חודשי עיבורה תוך כדי איבוד דם רב עד כדי חשש של סכנת חיים,
האם מברכת הגומל, או בעלה מברך עבורה, והאם זה זכות או חובה ברכת הגומל.
יש עניין לערוך סעודת הודיה?
בברכת בשורות טובות
תשובה:
אשה שארע לה אירוע של סכנת חיים במהלך הלידה מברכת היא בעצמה ברכת הגומל, ותעמוד בעזרת נשים וכן המנהג, [ורבים נוהגים שהבעל מארגן מנין לתפילת ערבית בביתם כדי שיאמר 'ברכו' ותענה אחריו, ואח"כ אומרת האשה ברכת הגומל].
לגבי סעודת הודיה, אין חיוב לעשות, אולם נהגו במקרה שהאדם היה בסכנת נפשות ממש ונעשה לו נס לערוך סעודת הודיה, וכן אם היה חולי גדול שכמעט ונתייאשו מרפואתו שעושים סעודת הודיה, וסעודה זו היא סעודת מצוה.
מקורות:
בסדר ברכות הנהנין (לבעל שו"ע הרב) פי"ג הביא שאשה יולדת אומרת הגומל, וכן כתבו רבים מהפוסקים, אמנם במשנ"ב (סי' ריט סק"ג) הביא מחלוקת אם המנהג שמברכות בכלל ברכת הגומל, אולם דעת רוב ככל הפוסקים שמברכות, וכן מבואר בחיי אדם ועוד, עי' שו"ת יחוה דעת (ח"ד סי' טו) שהביא דברי הפוסקים בזה שכן עיקר, וכן נהגו רוב העולם, ועי' בירור הלכה (תנינא או"ח סי' ריט) אולם יש שנוהגים שאין מברכות הגומל על לידה אם לא היתה בסכנה מוחשית, אולם בנדון דידן כיון שסבלה מאיבוד דם רב, הרי זה חולי גמור וצריכה לברך ברכת הגומל, שכן עיקר למעשה שנשים חייבות בברכת הגומל [עי' שו"ת יחוה דעת שם, ובספר ברכת ה' (פרק ו' סעיף מ)]
וענין אמירת ברכו ושתענה אחריו, מבואר בדברי התורת חיים (סנהדרין דף צד), והובא באליהו רבא (סי' ריט סק"ה).
ענין סעודת הודיה: עי' משנה ברורה סימן תרע ס"ק ט "וכתב הרש"ל שכל שעושה כדי ליתן שבח למקום או לפרסם הנס או המצוה הכל סעודת מצוה" וכן הביאו שוב בסי' תרצז סק"ב.
השאלה אינה ביולדת אלא במפילה
האם כך הוא הדין גם
ההפלה הסתיימה בניתוח לאחר שהיה איבוד דם רב
אין חילוק בזה בין יולדת למפילה, כיון שהנידון בעיקר הוא הסכנה והצלה ממנה
השאר תגובה