הלכות בשר בחלב – דיני הרחקות פרק א

רבני בית ההוראה
ו' סיון ה'תש"ע

פרק א

המתנה בין אכילת בשר לאכילת גבינה

(יו”ד סימן פ”ט)

אחרי אכילת בשר בהמה חיה ועוף

א         מדין תורה אסור לאכול בשר וחלב שבישלם יחד, וחכמים אסרו לאוכלם יחד אף כשלא נתבשלו באותה קדירה ואף הוסיפו שיש להרחיק בין אכילת הבשר לאכילת הגבינה, וגזרו שכל האוכל בשר  בין של בהמה ובין של חיה או של עוף אסור לו לאכול לאחר מכן גבינה עד שיעברו שש שעות שלימות מסוף זמן אכילת הבשר.

ב          בטעם איסור וגזירה זו נאמרו בזה ב’ טעמים: א’ משום שהבשר גם לאחר אכילתו נמשך טעמו כל השש שעות. (שיטת רש”י). ב’ מפני שהבשר כשאוכלו ולועסו נתקע בין שיניו ועד שש שעות נחשבלא

עדיין הבשר שבין שיניו לבשר. (שיטת הרמב”ם). להלכה נקטו הפוסקים את שני הטעמים לחומרא ואין להקל. (שו”ע סי’ פ”ט ס”א).

לעיסת בשר

ג            ולכן גם הלועס בשר בפיו ולא בלעו אסור לו לאכול גבינה בתוך שש שעות ללעיסת הבשר, (פמ”ג סק”א וגליון מהרש”ק), ויש מקילים בלעיסת בשר שאחרי המתנת שעה מותר לאכול גבינה, (רעק”א ויד יהודה סק”א וקצר סק”ג) ובמקום הצורך יש להקל. (מע”ה סק”ד). אלא שאף במקום הצורך יש להקפיד לקנח ולהדיח ולנקר את שיניו היטב. (ידי”ה קצר סקי”ד ומע”ה שם).

בליעת בשר

ד           כמו כן אם בלע בשר בלא ללועסו, וכן אם כרך הבשר בדבר אחר (נייר וכדו’) ובלעו אסור באכילת גבינה עד אחרי שש שעות.

לעיסת שומן

ה          מעיקר הדין אין צריך להמתין שש שעות אחרי לעיסת שומן או תבשיל בשרי שנעשה בשרי מחמת שומן, אך יש להחמיר ולהמתין ו’ שעות ואין לפרוץ גדר. (פמ”ג מ”ז סק”א). וכשלא בלעו ולא לעסו, אלא פלטו מיד, אפשר להקל ואין צורך להחמיר בדבר. (דר”ת סקכ”ב).

טעימת בשר

ו            הטועם בשר ולא לעסו ולא בלעו אינו צריך להמתין כלל, ונראה שמכל מקום ידיח פיו. (יד יהודה סק”ב ודר”ת סקי”ב וכ”ב). ואם רק טעם בלשונו אין צורך גם בהדחת הפה. (פה”ש סק”כ). ויש מחמירים שידיח את פיו. (בדה”ש סקט”ז).

זמן ההמתנה

ז           מעיקר הדין יש להמתין בין אכילת הבשר לגבינה שש שעות רגילות  ושלימות,  (גן המלך אות קנ”ד), וכן ראוי לכל מי שיש בו ריח תורה לנהוג כן. (שו”ע ס”א וש”ך סק”ח).

ח         [יש שכתבו שמספיק בהמתנה של רביע היום, ויש שכתבו שלעולם יש להמתין שש שעות זמניות ((אף הנוהגים שלא להקל במקום חשש חולי רק שעה [כדלהלן סעיף יד], מכל מקום יכולים להקל בזה במקום חשש חולי לחשב לפי שעות זמניות בחורף שהוא מעט פחות מ-60 דק’ (בן איש חי שנה שניה פרשת שלח אות ח).))].

ט         כתב הרמ”א (ס”א) שהמנהג במדינות אשכנז היה להמתין שעה אחת  בלבד אחרי גמר אכילת הבשר וברכת המזון, אולם סיים שנכון וראוי להחמיר ולהמתין ו’ שעות, וכן הוא המנהג כיום ברוב קהילות האשכנזים, ואין להקל.

י           יש מקומות שנהגו להמתין שלוש שעות  (דר”ת סק”ג) והאר”י זיע”א היה נוהג להמתין יום שלם בין אכילת בשר לגבינה וכן יש שנהגו סלסול בעצמם וממתינים כ”ד שעות שלימות אחרי אכילת בשר (דר”ת סק”ד וסק”ו).

המנהג

יא         המנהג כיום ברוב תפוצות ישראל להמתין ו’ שעות שלימות בין אכילת בשר לאכילת מוצרי חלב, ואין לפרוץ גדר, (פמ”ג מש”ז א ושפ”ד ח), והמיקל בהמתנה זו (שלא במקום הצורך כחולה וכדלהלן) עובר באיסור של “אל תיטוש תורת אמך” (חכמ”א כלל מ’ סי”ג).

ברכת המזון

יב         זמן ההמתנה מחושב לפי סוף זמן אכילת הבשר ואין צורך לחשב את הזמן מברכת המזון, ולכן האוכל בשר אף שבירך ברכת המזון לאחר שעה, ממתין שש שעות מגמר אכילת הבשר. (דגו”מ סק”א).

יג         ויש שכתב שאם ממשיך לאכול שאר מאכלים אחרי הבשר, שעליו להמתין שש שעות, מסוף זמן אכילת שאר הדברים, ואף אם עבר זמן רב מאכילת הבשר, (ערוה”ש סוף ס”ד), ולא נהגו כדבריו אלא ממתינים מסוף זמן אכילת הבשר דווקא.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *