לכבוד רבני בית ההוראה.
ביום שיש הייתי בים וראיתי כסאות פלסטיק שמונחים על החוף, ואין אדם שעומד לידם, לכן שמתי את חפציי על ארבעה כסאות שם, לאחר זמן הגיע אדם [חרדי] וטען שכסאות אלו מיועדות להשכרה כל אחד בעשר ש"ח, ולפיכך תבע ממני 40 ש"ח, מפאת שלא ידעתי אם הוא צודק שילמתי לחומרא, רציתי לשאול האם אכן הייתי מחויב לשלם לו ע"פ ההלכה.
תודה רבה
תשובה:
בשו"ע חושן משפט סי' שסג סעיף ה מבואר שהמשתמש בחפץ של חבירו שמיועד להשכרה ללא רשות, אם התכוון לשלם דמי שכירות, חייב דמי שכירות, אבל אם התכוון להשתמש בגזילה, אינו חייב דמי שכירות רק מה שהופחת החפץ שערכו כתוצאה מהשימוש.
במקרה שאחד לא התכוון לגזול וגם לא לשלם שכירות, אלא חשב בטעות שמותר לו להשתמש (וכגון שקנה חפץ והשתמש בו ואחר כך מצא בו מום ורוצה לבטל את המקח), נחלקו הפוסקים אם חייב לשלם דמי שכירות (עיין אור שמח הלכות מכירה פרק טז הלכה ח). במקום שיש מחלוקת הפוסקים המוחזק בכסף פטור מלשלם. בנוסף לכך, בשאלה זו נראה לומר שהמשתמש התכוון להשתמש ללא רשות ובגזילה [אם כי נעשה בשוגג, אך מכל מקום נחשב לגזילה], שהרי לא היה לו שום בסיס לחשוב שהכסאות הפקר ובודאי לא התכוון לשלם עבור ארבע כסאות, כך שהוא פטור לכל הדעות.
אם לא הזיז את הכסאות ממקומם, הרי לא נעשה בזה אף לא קניני גזילה, ואינו רק שימוש במקומו, שבמקרה ואינו רגיל לשכור כסאות כשמגיע לים, ובפרט שיש שם מקום להניח את החפצים עליו, הרי דינו שפטור מאחר וזה נחשב כ"גברא דלא עביד למיגר" שנחלקו הפוסקים אם במקרה והדבר עשוי להשכיר ולא התנו על כך מראש אם הוא חייב, במקרה ולא היה מישהו במקום הרי זה נחשב כמי שלא עשוי להשכיר כיון שלא היה ממי לשכור, ובכל מקרה פטור.
גם מי שהשתמש בטעות לפי הפוסקים שחייב לשלם דמי שכירות, אינו חייב לשלם את המחיר שהבעלים דורשים, אלא המחיר שהיה שווה לו לשכור, ובשאלה זו ודאי שלא היה מוכן לשכור ב40 ש"ח.
