לתרומות מתנות לאביונים לחץ כאן

דיני ערב יום טוב וההכנות ליום טוב

הנושאים

תחנון וא-ל ארך אפים, כיבוס, תספורת, זמן התספורת, נטילת ציפורניים, רחיצה וטבילה, הכנת מאכלי יום טוב, סעודה ואכילה בערב יום טוב, סעודה שלישית בשבת כשחל יום טוב ביום ראשון, הפרשת חלה, עשית מלאכה, הקזת דם, ניתוח, צדקה, החזקת הרבנים ותלמידי חכמים, בגדי יום טוב, הכנת בית הכנסת, הדלקת נרות, ברכת ההדלקה.

ערב יום טוב והכנה ליום טוב

תחנון וא-ל ארך אפים

א.               אין אומרים תחנון בערב יום טוב ואף לא בשחרית של אותו יום ((שו"ע (סי' קלא ס"ו וס"ז).)), אולם אומרים למנצח וא-ל ארך אפים ((שו"ע (שם ס"א) ומשנ"ב (שם ס"ק לה).)), ויש שנהגו שלא לומר למנצח וא-ל ארך אפים ((כף החיים (שם ס"ק לז), ובסידור הרב כתב לומר אא"א ולא לומר למנצח, וראה בזה בארוכה בהערות לסידור רבינו הזקן (ברוקלין תשסד עמ' קמה הערה 362).)).

ב.                בערב יום הכיפורים וערב פסח אין אומרים למנצח וא-ל ארך אפים ((שו"ע (שם).)).

כיבוס

ג.                  מצוה לכבד את יום טוב בכסות נקיה ((משנ"ב (סי' תקכט סק"ג).)), ולכן יש לכבס את בגדיו קודם יום טוב, אולם רשאי לכבס אף כמה ימים קודם יום טוב ((בפמ"ג נסתפק אם צריך בערב יום טוב ממש דומיא דגילוח, ונתבאר במק"א שיש לחלק בין גילוח לכביסה והגם ששניהם טעם אחד נאמר בהם שלא יכנס כשהוא מנוול במועד, מ"מ יש עדין חילוק שגילוח הוא ניוול הגוף ואולי חמור יותר מכיבוס אינו ניוול כ"כ, ומשום כך גבי גילוח נקט השו"ע "מצוה לגלח בערב יום טוב" ואילו גבי כיבוס כתב רק "אסור לכבס במועד" ומוכח מזה שחילק בלשונו ביניהם שהגם שוודאי מצוה לכבס קודם המועד מ"מ אין זה כאותה מצוה של גילוח, שכיבוס אם זה מכובס יום או יומיים קודם החג אינו מתלכלך יותר אם לא נשתמש בו לפני החג וק"ל.)), ובלבד שידאג שכמות הבגדים תספיק לו לכל החג. ומותר  לכבס בערב יום טוב אף לאחר חצות היום ((כמו גילוח בסי' תקל"א ס"א ובמ"ב שם.)).

תספורת

ד.                מצוה לספר ולגלח שערות ראשו (וזקנו, להנוהג לגלחם ((עי' משנ"ב (סי' תקלא סק"ג) שהוסיף על לשון השו"ע (שם ס"ג) "אין מגלחין במועד- והוא הדין סיפור הראש אלא שדרכן היה לגלח" וקצת משמע מדבריו שהשו"ע מדבר מענין גילוח הזקן, אך באמת עיקר כוונת המשנ"ב היא שאין לחלק בין סיפור במספריים לבין גילוח בתער, ושניהם מדובר על שער הראש, והחילוק רק אם נשאר שערות כבמספריים או שלא נשארים כלל שערות, [ועי' שעה"צ סק"ב שמוכח כן מדבריו], ועי' שו"ת רמב"נ קנצלבויגן זצ"ל סי' ב' שביאר כן כוונת המשנה ואלו מגלחין שהרי בזמן חז"ל לא נהגו בגילוח הזקן (עי' ספר תספורת הזקן לר"ס שיפר שהאריך בזה וע"ש במה שכתב לבאר טעם המתירים לגלח הזקן במספריים בארוכה מראשונים ואחרונים ע"ש ועי' ס' הדר פנים זקן).))) בערב יום טוב ((שו"ע (סי' תקל"א ס"א), ועי' מש"כ להלן ובהערה שם בחילוק לשון השו"ע בין כיבוס לגילוח.)), ואין חילוק בין ערב פסח וסוכות לערב שבועות ((פשוט שאין חילוק בין הרגלים, וסתם אמרו חז"ל 'שלא יכנס לרגל כשהוא מנוול'.)).

.

זמן התספורת

ה.               לכתחילה יש להסתפר בערב יום טוב עצמו ((מלשון השו"ע מוכח שעיקר החיוב הוא בערב יום טוב דווקא, ועי' פמ"ג (א"א סק"א) שנסתפק מאמתי נחשב שהוא ניוול אם גילח קודם הרגל, וכתב שאפשר שאם גילח בתוך ל' יום לא שייך ניוול, ובשעה"צ (סק"א) משמע שסובר ששיעור שיער של שלושים יום הוא כמו כהני המשמרות שגילחו לגמרי וע"כ משערים כמה שער יש לו ממצב של גילוח גמור עד ל' יום, ונמצא שאם הסתפר במספרים שאז מיד אחר כמה ימים יש שערות בני ל' יום שצריך שוב לגלח, ולכא' צ"ב דאדם הרגיל לספר שערותיו תמיד באופן שנשאר שערות יותר מגודל שערות בני ל' יום כיצד יעשה וכנראה שבזמנו לא נהגו להשאיר שערות כ"כ גדולות ולמעשה נהגו להקל בזה ועיין.)), ויש להשתדל לעשות זאת קודם חצות היום ((עי' שעה"צ (סק"ב).)), ואם אינו יכול להסתפר בערב יום טוב או שחושש שמא לא יהיה בידו, יכול להסתפר לפני כן ((עי' משנ"ב (סי' רס סק"ה).)).

ו.                  במקרה ולא הספיק להתגלח קודם חצות ((וכן אם זמנו דחוק קודם חצות. (שעה"צ שם).)), בכל הערבי ימים טובים [מלבד ערב פסח, וכדלהלן], מותר להתגלח גם אחר חצות היום, ויש להעדיף ולהקדים קודם זמן מנחה קטנה, ובדיעבד מותר להתגלח כל היום ((שער הציון (שם) ע"פ דעת הרמ"א והאחרונים בסי' רנ"א.)).

ז.                 ערב פסח לאחר חצות אסור להתגלח, בין על ידי עצמו ובין על ידי ישראל חבירו בין בחינם ובין בשכר, ומותר להסתפר על ידי ספר נכרי בין בחינם ובין בשכר גם אחרי חצות ((משנ"ב (סי' תס"ח סק"ה).)). וכן המותרים בגילוח בחול המועד מותרים להסתפר בערב פסח אחר חצות היום ((משנ"ב (שם סק"ז).)).

נטילת ציפורניים

ח.               מצוה ליטול ציפורניו בערב יום טוב ((לבוש (סי' תקלב ס"א), שו"ע הרב (סי' תקכט ס"ב), מטה אפרים (סי' תרכה סעיף יג), ונראה שאף השו"ע שמתיר לגלח צפרניו בחול המועד, מודה שיש מצוה לגלחם בערב יום טוב אלא שסובר שלא גזרו על הציפורניים שלא ליטלם [כשיטת הראשונים הסוברים כן], וכן מבואר בריטב"א (מו"ק יז:) שעצם השארת הצפרניים יש בזה משום ניוול, אלא שלסברת המקיל ליטול בחול המועד הוא משום כיון שהוא ניוול ממש לכן לא גזרו שלא מסתבר שישאירם למועד, וא"כ כל שכן שיש מצוה וחיוב ליטלם בערב יום טוב.)), וטוב לנטלם קודם חצות היום, ואם שכח ליטלם קודם חצות, מותר לנטלם כל היום ואף בערב פסח ((מטה אפרים (שם), ומשנ"ב (סי' תסח סק"ה).)), ואף כשחל יום טוב ביום שישי, יש ליטול את הציפורניים ביום חמישי ((עי' משנ"ב (סי' רס סק"ה).)).

ט.               לכתחילה יקפיד ליטול ציפורניו קודם שטובל לטהר את עצמו לכבוד הרגל ((מטה אפרים (שם).)).

י.                  הנוהגים להחמיר שלא ליטול ציפורני הרגלים והידיים ביום אחד, ידאגו ליטול את ציפורני הרגלים יום לפני ערב יום טוב, ואת ציפורני הידיים בערב יום טוב עצמו ((מטה אפרים (שם), ועי' אריכות בזה בקצה המטה (שם ס"ק יג) שהביא הדיעות בזה אם יש להקפיד על נטילת ציפורניים של הידיים והרגלים ביום אחד, ומש"כ השע"ת (סי' רס) בשם האר"י, ושנחלקו בזה הדיעות בדעת האריז"ל, ושהמנהג היה להקפיד בזה, ושכן כתב בסידור רבי שבתי שיש להקפיד בזה.)), ואם שכח ליטלם ביום שלפני ערב יום טוב רשאי לגזוז בין את ציפורני הידיים ובין את ציפורני הרגלים בערב יום טוב, ובפרט אם מקפיד לטבול בערב יום טוב ((קצה המטה (שם).)).

יא.            יש שכתבו שאין חשש מליטול ציפורני ידיו ורגליו בערב חג השבועות, אף כשעושה כן ביום אחד ((ליקוטי מהרי"ח (סדר מנהגי חג השבועות ד"ה ערב שבועות, דף מה.))).

רחיצה וטבילה

יב.             מצוה על כל אחד ואחת להתרחץ בערב יום טוב לכבוד יו"ט, ובמקום האפשר יש להשתדל לעשות זאת סמוך לערב, כדי שילבש מיד את בגדי יום טוב, אך אם על ידי כך יוכל לבוא לידי חילול יו"ט, עדיף לרחוץ מוקדם ((שו"ע (סי' רסב ס"ג) ומשנ"ב (ס"ק יא-יב), משנ"ב (סי' רס סק"א).)).

יג.                לכתחילה ירחץ כל גופו במים חמים, ואם אי אפשר לו לרחוץ כל גופו, כגון שהוא תשוש או שיש לו מיחוש, או שאינו יכול לרחוץ כל גופו במים חמים בדוקא, יקפיד לרחוץ לפחות פניו ידיו ורגליו במים חמים, וירחצם קודם פניו ואחר כך ידיו ואחר כך רגליו, אם אין לו מים חמים ירחץ גופו במים קרים, ולכל הפחות פניו ידיו ורגליו ((מטה אפרים (שם סעיף יד, וס"ק כג) וכעי"ז במשנ"ב סי' רס סק"ה), ועי' עוד אזהרות והנהגות בזה בכף החיים (ס' רס סק"א-ג).)).

יד.             מצוה לטהר עצמו קודם הרגל, ואף בזמן הזה יש לעשות כן ((משנה ברורה (סי' קכח ס"ק קסה), ובחיי אדם (כלל עט ס"א), כתב הטעם בזה זכר למקדש שהיה חיוב מן הדין לטהר עצמו ברגל.)), ואף מי שאינו רגיל בטבילה, חייב להקפיד בזה וכן נהגו, ואם מצטער בטבילה, יקפיד לכתחילה לשפוך על כל גופו תשעה קבין של מים בשפיכה בלא הפסק, ויכול לחלקם לשלשה כלים ולא יותר, ויזהר לשפוך או שישפכו עליו הכלי השני תוך כדי שפיכת הכלי הראשון וכל כלי השלישי תוך כדי שפיכת כלי השני ((מטה אפרים (שם, וסי' תרו סעיפים יג-יד), וראה בפמ"ג (סי' קכח א"א סק"ע) שכתב שאף בזמן הזה יש חיוב לטהר עצמו לרגל, אולם בשע"ת (סי' תקכט סק"ד) הביא מהשאג"א שאין חיוב זה בזמן הזה, ועי' מה שהאריך בזה בשו"ת ציץ אליעזר (ח"כ סי' כב).)), ואם אי אפשר לו לעשות כן, לפחות ישפוך על עצמו בלי הפסק מים במקלחת ((שכן דעת כמה מגדולי הדור שנחשב כשפיכת ט' קבין, עי' טהרת יו"ט (חט"ז עמ' רסה) שהביא בזה הרבה דעות מהפוסקים להקל בזה, וכן הביא בשו"ת עטרת פז (ח"א יו"ד סי' יד אות יג) מספרים וסופרים להקל, אולם מאחר וכמה מאחרוני בתראי כתבו שאין להקל בזה לכתחילה לכן עדיף לעשות זאת על ידי שפיכת כלים, ובמקום הצורך די במקלחת [ושיעור ט' קבין הוא כ-12.5 ליטר לשיעור הגרא"ח נאה, וכ-22 ליטר לשיעור החזו"א].)).

טו.            יש להשתדל לטבול דווקא לאחר חצות היום ((משנ"ב (סי' תעא ס"ק כב).)), ובמקום הצורך לא יקדים לפני שעה חמישית ((משנ"ב (סי' תקפא ס"ק כו) לגבי טבילה בערב ראש השנה, והוא מדברי החיי אדם, ובחיי"א (כלל קלח ס"ה וכלל קמד ס"ו) מבואר שלכתחילה יש לעשות דווקא אחר חצות,  ומקור הענין מדברי האריז"ל (שער הכוונות דרושי סדר שבת דרוש א ד"ה ואחר קריאת הפרשה) ע"ש, עי' מנחת שבת (סי' עב ס"ק מה), וטהרת יו"ט (ח"כ על סי' שכו אות ו עמ' קכד) שו"ת ישראל והזמנים (ח"א סי' כב, ושו"ת נשמת שבת סי' קעח ואילך) שהאריכו בזה, בשו"ת עמק הלכה (למהר"י בוימל סי' כה) כתב להקל במקום הצורך כבר מהבוקר, וכן ראיתי את הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שהיה נוהג לטבול כל ערב שבת הרבה זמן קודם חצות, ואולי מפני שלא רצה להטריח את האנשים לצאת מהמקוה מפני כבודו.)).

טז.            אבל בתוך שלשים לאבלותו, ונהג אבילות של שבעה ימים שלמים קודם הרגל, רשאי לרחוץ בחמין כבר מחצות היום, ואם עדיין לא סיים את ימי השבעה ((אף על פי שהרגל מבטל את האבילות, ואינו צריך להשלים את האבילות לאחר הרגל.)), ואף כשחל יום השביעי בערב יום טוב, גם כן רשאי לרחוץ בחמין בערב יום טוב אך יעשה זאת רק סמוך לערב ((שו"ע (סי' תקמח ס"ח) ומשנ"ב (ס"ק מב), ובערב פסח מותר כבר מחצות היום ע"ש.)).

הצטרף לדיון

8 תגובות

  1. רק לציין שמה שכבודכם כתבו בסימן כג, ש"רבים נוהגים להתפלל תפילת מנחה לאחר זמן מנחה קטנה, ולאכל אחריה סעודה שלישית ויש להקפיד לאכל פחות מרגילות קביעות סעודה שבכל יום (עי' כה"ח (סי' תקכט ס"ק טז) שכן המנהג" – בכף החיים עצמו הוא לא מתייחס לתפילה במנחה קטנה ואכילה אחרי מנחה קטנה, אלא רק כתב "ומיהו המנהג לעשותה אף לכתחילה אחר תפלת מנחה…" אם כבודכם יכולים לברר אם כוונתם דוקא למנחה קטנה, או שמא בשבת אפשר לכתחילה להתפלל מנחה גדולה?

  2. הכוונה היתה שמי שנוהג להחמיר תמיד דןוקא מנחה קטנה גם בשבת זו יעשה כך. בקהילות החסידים מאוד הקפידו על כך…

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל