כתבנו ספר תורה והסופר השלים הכל. רוצים לעשות טכס הכנסת ס"ת ולכבד הציבור בכתיבת אותיות, אבל הכל כבר כתוב. האם ניתן להוריד את היריעה האחרונה ולכתוב אותה מחדש?
תשובה:
1. אם כבר תפרו את היריעה לספר תורה ונעשה ספר תורה שלם, אין להוציא את היריעה התפורה כדי להניח שם יריעה אחרת, ואם עדיין לא תפרו את כל היריעות מותר לעשות כן, וכשלא תפרו את כל הספר תורה, מותר להחליף אם היריעה שכתבו כבר אע"פ שעל ידי זה היריעה תלך לגניזה ולכתחילה אין לגונזה, אלא להשאירה לצורך ספר תורה שצריך ליריעה אחרונה.
2. אמנם במקרה והסופר יש לו עוד ספר לכתוב מותר להחליף את היריעה כיון שיגיע לספר תורה אחר ובתנאי כמובן שיודיע שהיריעה האחרונה אין בה אותיות חלולים.
3. במקרה וסיכמו עם הסופר שיניח אותיות חלולות ולא הניח, כיון שיש בזה משום מקח טעות על היריעה האחרונה נראה שמותר לעשות כן, שהרי לא עשה את היריעה שהם רצו, ולא נחשב שנקנה להם.
מקורות:
1. באמרי שפר (כלל טו הערה ו) ונטעי שעשועים ח"א סי' מה) מחמירים אפילו שעדיין לא תפרו, ובשו"ת בית שלמה (יו"ד ח"ב סי' קעג) ושו"ת מנחת אלעזר (ח"א סי' מא) כתבו להקל רק במקום שיש חשש פסול על יריעה זו, אך משום יופי [וכ"ש משום לכבד אנשים בכתיבת האותיות, אפילו שהמעות ילכו לצדקה, אין כל הצדקה ואסור לעשות ], וע"ש במנח"א שבמקרה ויריעה אחת אינה יפה, נחלק עם הגרש"ק מבראדי אם מותר לסלק את היריעה התפורה ומ"מ גם לדעת המהרש"ק אין להקל כאן כיון ששם מדובר משום מצות זה קלי ואנוהו, אך לא כאשר זה ענין צדדי כבנדון דידן), וכן מוכח בדברי המהרש"ם (ח"ד סי' נח) שאחר שכבר תפרו את הספר תורה אין להקל להביא יריעה לידי גניזה.
2. כעי"ז כתב בשו"ת רב פעלים (ח"ד יו"ד סי' לג).
3. עי' שו"ע חו"מ סי' שלג ס"ח במי שאמר לאומן עשה לי כלי פלוני שחייב לקנות ממנו, ויש ב' הסברים שם או משום שנחשב כפועל, או משום שאם לא יקנה יפסד האומן ונחשב כגרמי, ולפי זה ודאי לסוברים שדין "אמר לאומן עשה לי כלי" הוא משום דינא דגרמי, הרי כאן האומן עשה לעצמו, שהרי לא עשה לו את הכלי שסיכמו ואינו חייב לקנות ממנו, ואף להסוברים שנחשב כפועל היינו דווקא באופן שעשה כמו שסיכמו ולא כמו שלא סיכמו, והבעיה היא של הסופר, ואף אם היריעות הינם של הקונה לכא' יכול לתבוע ממנו לעשות לו אחרים כמבואר בשו"ע (שם סי' שו לגבי אמר לו לצבוע לו שחור וצבעו אדום), ואם כי נראה לכא' מד' המנח"א שלא נחית לזה ע"ש שמדובר בסופר שהיה צריך להספיק את הכתיבה ונתן למתלמד לעשות יריעה אחת, וכתב שא"א להחליף את היריעה, אך שם מדובר שהסכימו לכך, ועובדה שקראו בתורה עם היריעה הזו, ולכן יתכן שבגלל זה לא נכנס לנושא של מק"ט, אבל בנדו"ד שעדיין לא קראו בזה יש לומר כמש"נ.
וכן מבואר כמעט מפורש בשו"ת בית שלמה (יו"ד ח"ב סי' קעב) והעתיק לשונו [ולענינו בשו"ת דברי יציב סי' קפב בסופו] וז"ל "כיון דהסופרים המובהקים עכשיו לא נהגו כלל לתלות נראה דבעל הס"ת יכול למחות בו, ע"כ נלענ"ד דישאל רו"מ את בעל הס"ת אם יאמר שכשר בעיניו לתלות הך למעלה יתקן כן ולא יביא יריעה שלימה לידי גניזה, אמנם באם לא נתרצה הבעל הספר בתקון זה אין תקנה רק לסלק היריעה וכבר כתבתי בכמה תשובות דאין חשש בכה"ג וכו' עיי"ש. ובשו"ת דברי יציב (שם) כתב לפי זה "ונראה עוד דכיון שכותב בשכר יכול מי ששכרו לומר דלא ניחא ליה ביריעה כזאת, ויכול לטעון כנגדו שמעל במלאכתו כי שכרו לכתוב עבורו ס"ת מהודרת והכניס לו יריעה שאינה מהודרת שלא בהסכמתו ונגד רצונו, והרשות בידו לדרוש מהסופר להוציאה ולהכניס תחתיה יריעה אחרת מהודרת, ואותה יריעה יצניע הסופר עד שתזדמן לידו איזה ס"ת שאינה מהודרת, או שיכניסנה לס"ת שיכתוב לעצמו אם ירצה. וע"ע בשו"ת דברי יציב (יו"ד סוף סי' קעא) ג"כ כזה.
