מנהגי חג השבועות

רבני בית ההוראה
כ"ו אייר ה'תש"ע

ערב חג השבועות

תענית

א. אין מתענים מראש חודש סיון עד ז’ בסיון בארץ ישראל וח’ בסיון בחוץ לארץ ((עי’ שו”ע (סי’ תצד ס”ג) ובמשנ”ב (ס”ק ז).)).

הכנה לחג

הכנת הגוף

ב. יש להסתפר להתרחץ ולגזוז ציפורניים בערב החג, וכן יש חיוב לטבול בערב החג ((נתבאר בהלכות ההכנות ליום טוב כאן.)).

ג. חג השבועות שחל ביום ראשון, והולך לישון בשבת אחר הצהריים, אם אין צורך בדבר, לא יאמר שהולך לישון כדי שיהיה לו כח להיות ער בלילה, ומותר לזרז את בניו ובני ביתו ללכת לישון, כדי שיהיה להם כח ללמוד ((עי’ משנ”ב סי’ רצ סק”ד שלא יאמר נלך לישון כדי שנוכל לעסוק במלאכתינו במוצ”ש כיון שנראה שנח בשביל ימות החול, והוא מספר חסידים (סי’ רסו) וכתב שם שאפילו לצורך מצוה לא יאמר כן שלא יאמר כדי שנוכל לכתוב דברי תורה גם אין לומר שהולך לישון מחמת כן, ובמשנ”ב (סי’ שז סק”א) הביא שנחלקו בזה האחרונים אם גם לדבר מצוה אסור ושיש להחמיר בדבר כשאין צורך בדבר היום, ולפ”ז אם רוצה לזרז את בני ביתו מותר, ועוד שכל מה שאסרו הוא דווקא בדבר שאסור לעשותו בשבת כגון לכתוב, אבל ללמוד ודאי מותר, וכן מפורש בשו”ת באר משה (ח”ו סי’ קה) ושו”ת אז נדברו (ח”ד סי’ מו), אולם כיון שמדברי כמה מהפוסקים (סי’ שז) משמע שעצם האמירה שלא ישן לכבוד שבת יש בזה חסרון, נראה שיש להחמיר בזה כשאין צורך בדבר, וכן מבואר בפשטות בדברי החיי אדם (ח”ב כלל ז ס”י) והערוך השלחן (סי’ רצ סק”א) שאין לומר שהולך לישון בשבת כדי שיהיה לו כח ללמוד, ומבואר שאפילו בלא שעושה מלאכה יש להחמיר שלא לומר כן, [עי’ שו”ת קנה בשם (ח”ב סי’ י) שהאריך בכגון זה].)).

ד. יש להיזהר מאד שלא להקיז דם בערב חג השבועות, ומשום כך אין לערוך ניתוח שאינו דחוף בערב החג ((נתבאר בהלכות ההכנות ליום טוב כאן.)).

אפית חלות

ה. יש להקפיד לאפות ולהפריש חלה בערב יום טוב, ואם מכינים חלות עם חלב, יש להקפיד לכתחילה לעשותם בצורה מיוחדת ((עי’ שו”ע יו”ד סי’ צז.)).

נר נשמה

ו. נהגו להדליק נר נשמה מבעוד יום למי שאין לו אב או אם לעילוי נשמתם, ואם אין לו גם אב וגם אם, נהגו להדליק נר אחד, והבעל מדליק לעילוי נשמת הוריו, והאשה מדליקה בפני עצמה נר לעילוי נשמת הוריה.

ז. שכח להדליק את הנר מבעוד יום, רשאי להדליקו ביום טוב. אך אסור להדליק גפרור לצורך זה, אלא יעביר אש מנר או אש שכבר דלוקים, ויניח את הנר נשמה במקום שאפשר ליהנות ממנו, כגון במטבח או בחדר האוכל, וכן רשאי להדליקו בבית הכנסת ((ביאור הלכה (סי’ תקיד סעיף ה).)).

הכנות בערב חג ליום טוב שני

ח. בני חוץ לארץ החייבים בעשיית שני ימים טובים של גלויות, יכינו את הנצרך להם בערב יום טוב, כגון הבהוב נרות החג, והדבקתם וכיוצא בזה, מדברים שאי אפשר לעשותם ביום טוב.

קישוט הבית

ט. נהגו לקשט את הבתים ובתי הכנסת בפרחים עשבים ועצים לכבוד החג זכר למתן תורה ((שו”ע (סי’ תצד ס”ג).)).

י. יש להכין את הקישוטים מערב החג, ואם ייחד את הפרחים כבר מערב יום טוב מותר לקשט ביום טוב, ובפרט אם העשבים יש בהם ריח טוב ((משנ”ב (סי’ תצד סק”ו).)).

יא. אם חל יום טוב ביום ראשון, יקשטו כבר מערב שבת, ולא יקשטו בשבת, או שיקשטו ביום טוב עצמו ((משנ”ב (שם).)).

יב. נהגו לקשט גם בעצים מסביב לארון קודש ((משנ”ב (סי’ תצד סק”ז), וכן נהגו ברבים מבתי הכנסת והקהילות.)), והבימה, ודעת הגר”א שאין לעשות כן ((כיון שנהגו כן הגויים אסור משום ‘ובחוקתיהם לא תלכו’, והובא במשנ”ב (שם).)), אולם בארץ ישראל נראה שיש להקל ((כיון שאין גויים מצויים בינינו אין ניכר שהוא משום ובחוקתיהם.)).

הדלקת נרות ((דיני הדלקת הנר מבוססים על המתבאר בספר כבוד השבת – הלכות הדלקת נר בשבת ויום טוב, להרה”ג רבי יוסף דוד וינגרטן.))

יג. נהגו להדליק נרות של חג השבועות לאחר שנכנס החג, ויש להזהר מאד שלא להדליק נר בגפרור אלא יקחו מנר או מגז דלוקים, ויזהרו שלא לכבות את הגפרור לאחר הדלקת הנר.

יד. ביום טוב המנהג להדליק שני נרות, [ויש שנהגו להדליק נרות כפי מניין הנרות שמדליקים בכל שבת].

טו. מדליקים נרות ליום טוב ומברכים קודם ההדלקה “ברוך אתה ה’ א-להינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של יום טוב”.

טז. לאחר ברכת ההדלקה, נהגו לברך ברכת “שהחיינו” ((יש שכתבו לברך שהחיינו לאחר הדלקת הנרות, אף על פי שברכת ההדלקה מברכים לפני ההדלקה, עי’ הלכות חג בחג (ספירת העומר ושבועות פ”ח סעיף יג).)).

יז. מי שברכה ברכת שהחיינו בהדלקת הנר, תיזהר שלא תענה אמן על ברכת שהחיינו שאומר המקדש בברכת הקידוש ((משום הפסק בין ברכת הקידוש לשתיה.)).

תפילת ערבית

יח. נהגו לאחר את זמן תפילת ערבית עד זמן שיהיה ודאי לילה ((משנ”ב סי’ תצד סק”א.)), ובמקום הצורך כגון בבתי אבות, בתי חולים וכיוצא בזה יש להקל להתפלל מפלג המנחה כבכל שבת ויום טוב.

יט. מקומות שצאת הכוכבים מאוחר בלילה, יש להקל להתפלל מיד עם השקיעה, ויקפידו לקדש ולאכל לפחות כזית פת לאחר צאת הכוכבים ובמקום הצורך יש להקל כבכל שבת ((שו”ת אול”צ ח”ג פי”ח סי’ ד’, חזו”ע יו”ט עמ’ שה’.)).

כא. נוסח תפילת ערבית כפי שנדפס בסידורים, ואומרים בהזכרת היום “את יום חג השבועות הזה”.

קידוש היום וסעודת חג

כב. יש להקפיד לעשות קידוש דווקא לאחר צאת הכוכבים, וכן לאכול את סעודת החג לאחר זמן צאת הכוכבים ((ויש דיעות שעיקר הקפידא שלא להקדים את הקידוש בליל חג השבועות, אך את התפילה אפשר להקדים, עי’ ט”ז סי’ תצד ובחק יעקב ושאר הפוסקים שם.)).

כג. בשעת הדחק כגון לחולים וכן בבתי אבות וכדו’ יש להקל, ויכולים לקדש אף קודם צאת הכוכבים, ובמידת האפשר יש להשתדל לעשות את הקידוש לאחר שקיעת החמה, וכפי שנתבאר לעיל בדיני תפילת ערבית.

כד. בסעודת החג בליל שבועות, נהגו רוב העולם לאכול כבכל סעודות יום טוב בבשר ודגים ((דרכי תשובה (יו”ד סי’ פט סוף ס”ק יט), וכן מוכח לפי הטעם שכתב המשנ”ב (סי’ תצד ס”ק יב) למנהג שאוכלים מאכלי חלב בשבועות וזה שייך רק בסעודת הבוקר.)), ויש שנהגו לאכל בסעודה זו מאכלי חלב ((שו”ת שיח יצחק (סי’ רלד) ע”ש שהאריך בטעם הדבר.)).

כה. יש לקצר בסעודת ליל החג, כדי שיוכל ללכת במהרה לבית המדרש לעשית תיקון ליל שבועות, ויזהר שלא למלאות כריסו, שלא יכביד עליו ויוכל לעסוק בתורה בשמחה וזריזות ((יסוד ושורש העבודה (שבועות) ועוד.)).

כה. יעלה ויבא

כו. שכח להזכיר יעלה ויבא בברכת המזון, אם נזכר קודם שסיים ברכת ‘בונה ירושלים’ יאמר יעלה ויבא וימשיך את ברכת המזון, ואם נזכר לאחר שאמר ברוך אתה ה’ בונה, יסיים ‘בונה ברחמיו ירושלים אמן’ ויאמר “ברוך אתה ה’ א-להינו מלך העולם אשר נתן ימים טובים לעמו ישראל לששון ולשמחה את יום חג השבועות הזה ברוך אתה ה’ מקדש ישראל והזמנים”.

כז. נזכר לאחר שהתחיל לומר “ברוך” של ברכה רביעית, חוזר לתחילת ברכת המזון, בין האנשים ובין נשים ((שו”ע סי’ קפח ס”ו ובמשנ”ב (שם))).

כח. יש מהספרדים שנהגו שלא חוזרים לברך ברכת המזון אם לא אמרו יעלה ויבא ((כי בא מועד (שבועות עמ’ נ).)).

ליל שבועות

כט. נהגו להיות ערים בליל שבועות, וללמוד כל הלילה, ומנהג האשכנזים לומר את “תיקון ליל שבועות” שנסדר על ידי השל”ה הק’, ומנהג הספרדים לומר סדר “קריאי מועד”, והיודע בטעמי המקרא, ישתדל לומר הפסוקים עם טעמיהם ((של”ה מס’ שבועות.)), ויש שעוסקים בתורה שבעל פה כל הלילה ((חק יעקב (סי’ תצד סק”א) שכן נהגו בבית חמיו.)) וכל לבבות דורש ה’.

ל. משום כך לאחר סעודת ליל החג, ימהר לבית הכנסת לעסוק בתורה כל הלילה ((כף אחת (להחיד”א, סי’ כב אות א), יסוד ושורש העבודה פרק ט.)).

לא. יזהר משיחה בטילה וממסיבת מרעים וכד’ בליל קדוש זה ((פלא יועץ (ערך עצרת), כף החיים (סי’ תצד ס”ק יא), ועוד.)).

לב. יש שהקפידו שלא ללמוד בתורה שבעל פה, אלא עוסקים בתורה שבכתב ודברי הזוהר הק’, אולם אם יש לאדם סדר קבוע ללימוד משניות וכן מי שיש לו שיעור קבוע ללימוד דף היומי וכד’, לא יבטלו בלילה זה ((כף החיים (סי’ תצד סק”ט).)).

לג. מי שאינו יכול להיות ער וללמוד כל הלילה, ילמד לפחות עד חצות, ויקרא לכל הפחות פסוקי התנ”ך שמובאים בספר קריאי מועד ((כתר שם טוב (ג’אגין, ח”ד), כף החיים (ס”ק ח), ואף האומר תיקון ליל שבועות כפי מנהג האשכנזים יקרא לפי סדר מקרא של קריאי מועד, שהוא עיקר הסדר.)).

לד. “ודע כי כל מי שלא ישן בלילה הזאת כלל אפילו רגע אחד, ויהיה עוסק בתורה כל הלילה מובטח לו שישלים שנתו ולא יארע לו שום נזק בשנה ההיא וכו’, ולא עוד אלא שהוראת חיי האדם בשנה ההיא תלויה בענין זה כי אם לא ישן כלל ודאי שלא ימות בשנה ההיא ודי בזה ולכן פשט המנהג הזה בישראל לעסוק בתורה כל ליל חג השבועות” ((משנ”ב (סי’ תצד סק”א), כף החיים (סי’ תצד סק”ו).)).

לה. האנשים הניעורים כל הלילה, ושותים בין זמן לזמן קפה או תה, ואוכלים מיני תרגימא, אם אוכלים דבר הטעון ברכה מעין שלש [דהיינו מיני מזונות ופירות משבעת המינים], אף אם יצאו מדי פעם לחוץ, אין צריכים לחזור ולברך כשממשיכים לאכול, אם לא נעשו רעבים אחרי האכילה הראשונה, אולם על השתיה צריכים לברך, ולכן צריך להזהר שלא להפסיק הרבה בין השתיות, ושלא להסיח דעת מהשתיה, ואם הפסיק ביציאה לחוץ או לבית הכסא או שהסיח דעתו מהשתיה יחזור ויברך ((עי’ שו”ע סי’ קעח סעיף ב, ומג”א סי’ קפד סק”ט, ושו”ת מנחת יצחק (ח”ה סי’ קב), שו”ת ציץ אליעזר (חי”ב סי’ א).)).

לו. אדם שנרדם בליל שבועות על גבי השולחן וכד’, אינו צריך לברך ברכת התורה כשמתעורר, אפילו אם ישן יותר מחצי שעה, אך אם נשכב על ספסל, ונרדם לחצי שעה לפחות, אין לו להמשיך בלימודו בלא שיברך תחילה ברכות התורה ((שינה על גבי השולחן או סטנדר וכד’, דינה כשינת עראי ואינה מחייבת ברכות התורה כמבואר במשנ”ב סי’ מז ס”ק כח. ואמנם בשו”ת מקדש ישראל (שבועות, סי’ כח) כתב שאין בזה שיעור של חצי שעה אלא בצורת השינה, מכל מקום נראה ששינה על ספסל פחות מחצי שעה עדיין מוגדרת כשינת עראי.)).

מצות עונה

לז. יש להקפיד שלא לשמש מיטתו בשני ימים טובים של חג השבועות, אלא אם כן הוא ליל טבילה, או מי שיצרו תקף עליו ((משנ”ב (סי’ תצד סק”א).)).

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *