לתרומות לחץ כאן

פתיחת גן פרטי ליד גן קיים

יש לי גן פרטי בבית במשך כשלש שנים, ויש לי שכנה ממול שאמרה שהיא רוצה לפתוח גן שנה הבאה, השאלה שלי האם אני יכול לעכב עליה ע"פ דין תורה או לא, ואם זה תלוי בפרטים

תודה רבה

תשובה:

באופן כללי אינך יכול לעכב.

אם במקרה שיהיו שני גנים באיזור אחד יפסידו שניהם, וכגון שאין מספיק תלמידים עד שההוצאות יהיו יותר מהכנסות, ייתכן שניתן לעכב. אבל הנני מניח שאם גם השכנה ממול היתה סבורה שהמצב כן לא היתה פותחת גן. וממילא אם הינך סבור שהמצב כן עליך לפנות לבית דין או לבורר מוסכם.

הצטרף לדיון

8 תגובות

  1. האם מותר ללמד אדם לטעון טענה בבית דין. האם לא לימדתם את האישה לטעון שאין מספיק ילדים לשני הגנים למרות שייתכן והאמת שונה?

  2. תשובה:
    מענה לשאלות בדיני ממונות מבלי להכיר את השואל ולדעת מהן כוונותיו הוא באמת דבר קשה אשר מצריך התבוננות ושיקול דעת.
    מצד אחד, השואל יכול ללמוד מהשאלה באיזו טענה הוא יכול לזכות בדין, ולשקר.
    מצד שני, הרבה אנשים שיש ביניהם חילוקי דעות בענייני ממונות, מעוניינים לשמוע מראש האם יש בטענתו בסיס כלשהו, והאם עליו לפנות לשני, או שאין שום בסיס לטענה וחבל להעכיר את היחסים עבור טענות שאין מהן שום תועלת. כך בענין התובעים וכך גם בענין הנתבעים. יש הרבה אנשים יראי שמים שאם ישמעו מפי רב שהם חייבים כסף ישלמו ללא שום דין ודברים.
    במשנה באבות פרק א משנה ט כתוב "והוי זהיר בדבריך שמא מתוכם ילמדו לשקר". משנה זו מלמדת שדיין החוקר את בעלי הדין ייזהר שלא ללמד אותם טענות, שמא מתוך כך יבואו לשקר ח"ו. אין ללמוד מכך שאסור להורות בדיני ממונות כלל, ושכל דיני ממונות הופכים למעין 'הלכה ואין מורים כן', ושמא יהיה אף אסור להוציא לאור ספרים וקיצורי דינים בדיני ממונות. חשש זה שרשעים ילמדו לשקר אינו נועל את הדלת בפני כל מי שרוצה לדעת את המעשה אשר יעשה בשלום ובאמת. הכלל בכל התורה כולה הוא "ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בה ורשעים יכשלו בה". משנה זו נאמרה לענין בעלי דינים אשר עומדים כבר ונחקרים לפני הדיין (עיין ברש"י ורבינו יונה שם). ייתכן שיש ללמוד ממשנה זו להזהר אף בבעלי דינים אשר לא ידוע עליהם שהם נמצאים בהליכי דיון, אבל לא ניתן ללמוד ממשנה זו איסור גורף, אלא יש לשקול בכל שאלה מהי מידת החשש שבעלי דינים ילמדו לשקר ביחס לתועלת ללמד תורת ה' לאלו החפצים ללכת בדרכיה, וביחס לתועלת למנוע מחלוקת.
    בשאלה שנשאלה נלקח כמובן בחשבון הסיכון שיש במתן תשובה זו, אבל לאחר מחשבה נראה שיש תועלת בכך, ששכן שיודע שאינו יכול לעכב לפתוח גן לא ידבר כלל עם שכינו על נושא זה, וממילא ישכון השלום ביניהם. הדברים ידועים שהרבה פעמים ויכוח קטן בין שני שכנים יכול לגרום שאחד מהם יצטרך להעתיק את מגוריו לשכונה אחרת. ומאידך החשש שילמוד לשקר במקרה זה הוא מזערי ביותר, עד לא קיים כלל. טענה ששני בעלי הגן לא יוכלו להרוויח איננה טענה שניתן להפריח באויר ללא שום כיסוי, בית דין הרי יחקור אותו כמה ילדים היו לו, מהן ההוצאות וההכנסות, ואם צד אחד ישקר בעובדות אלו, הצד השני יוכל להוכיח את השקר בקלות. כך שלאחר שיקול נראה שעדיף לתת תשובה ברורה.
    אנו תפילה שרבני בית ההוראה לא ייכשלו בלשונם ולא יצא מכשול מתחת ידהם ח"ו, ושיזכו להרבות שלום ואמת בקרב ישראל.

  3. אין להתעלם מדברי הרמ"א "ולא יכתוב שום חכם פסק לאחד מבעלי הדינין בדרך "אם כן", או שיכתוב לו דעתו בלא פסק, כל זמן שלא שמע דברי שניהם".סימן יז סעיף ג
    ומובאים שני נימוקים לאסור- " שמא מתוך דבריו ילמדו לשקר; גם משום שאח"כ יטעון השני בדרך אחר ויצטרך לכתוב להיפך, ואיכא זילותא לחכם ".
    הרמ"א מעלה חשש שבעל הדין ינצל לרעה את חוות הדעת שקיבל. אפשר שהוא ילחץ על הדיינים בטענה שהדין הוכרע כבר על ידי חכם אחר . אפשר שהוא ילמד מחוות הדעת מה כדאי לו לטעון בדין אף שהדבר אינו אמת .
    לכן מורה הרמ"א לנקוט משנה זהירות שלא ישתמשו בדבריו לטעון טענות שקר.
    שו"ת הריב"ש סימן קעט "בריב זה, כבר שאלני עליו ר' מכלוף בן חנין, ולו ידעתי שהוא בעל דבר, לא הייתי משיב לו. כי העונה על ריב ומשיב על דבר בטרם ישמע כל טענות שתי הכתות יחד, אולת היא לו, וכלימה; יען צדיק הראשון בריבו, ובא רעהו וחקרו, ויהיה המשיב צריך לסתור תשובתו הראשונה, ולעזה עליו מדינה. ועוד, כי מתוך תשובת המשיב ילמוד הבעל דבר לטעון טענות שיהיו בעזרו, ונמצא המשיב נעשה כעורכי הדיינין" שני טעמים לאסור- שמא ילמד בעל נדין מתוך התשובה טענות ושמא הפוסק יאלץ לשנות את פסק דינו ויצא עליו לעז.
    אגב, הוראה זו נכונה הן לגבי רב, והן לגבי טוען רבני, הנדרש לנקוט משנה זהירות בבואו לייעץ ללקוח שלו.
    נדגיש כי החשש קיים רק אם אחד מבלי הדין שואל לבדו אולם אם שני בעלי הדין נגשים לרב לשם התייעצות, לא חששו חכמים לבעיה שילמדו טענות שקר .

  4. חשש לעז אינו שייך במקרה שלא מופיע בשאלה שמות הצדדים ופרטים מדויקים, באופן שלא ניתן להוכיח מתוך השאלה והתשובה על מקרה מסוים. וכן כתב הריב"ש עצמו בסי' ה שאם לא ניתן להבין על איזו מקרה התשובה מופנית אין איסור.
    לגבי החשש שילמדו לשקר, אנו משתדלים ביותר שלא לענות במקרה שנראה שהצדדים יגיעו לבית דין.
    ישנם מקרים נוספים אשר מותר להשיב לצד אחד. עיין ספר סדר הדין פרק יג סעיפים ח-יב.

  5. השאלות והתשובות הניתנות באתר יש להם אפקט חיובי מאחר ובעל דין ישקול אם בכלל לתבוע את חברו אם לו כמו כן יבין שהצדק איתו אם לאו
    אני שולל את הטענה שהצדדים ילמדו לשקר , יש לתקן ילמדו לטעון במסגרת מה שההלכה מחייבת או שוללת
    ישר כוח למפעילי האתר

  6. לכאורה במבט ראשון צ"ע כל האיסור. הגמ' הרי מלאה לאורך ולרוחב במיגו דאי בעי למימר. כל בר בי רב דחד יומא יוכל לפתוח את הסוגיה הרלוונטית וללמוד איזה טענות לא מתקבלות ואיזה נחשבות לחלשות אך דווקא בגלל זה המיגו מחזק אותם והם מתקבלות יותר מחמת כך וכן מה הדיין עלול לשאול וכו'

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל