הלכות בדיקת חמץ

רבני בית ההוראה
ז' ניסן ה'תש"ע

פרק ראשון

חובת הבדיקה

איסור השארת החמץ מן התורה ומדרבנן

איסור בל יראה ובל ימצא

א. אסור מן התורה שימצא בחג הפסח, חמץ שלו בביתו ((‘ביתו’ נקרא מקום שהוא גר ומשתמש שם, ו’רשותו’ נקרא מקום שאינו שלו אלא יש לו רשות להניח שם חפציו, וכמבואר בשו”ע הרב (תמ קו”א סק”א) ודעת השו”ע הרב שם שאם הכניס שלא מדעת חבירו אין עובר עליו מי שהחמץ ברשותו אך חייב לבדוק אחריו משום גזירת חכמים לבדוק ולבער כל חמץ שנמצא בביתו כדי שלא יבוא לאכלו, ואילו הט”ז סובר דבכה”ג אף מי שנמצא החמץ ברשותו עובר עליו אפילו אינו יודע שנמצא ברשותו וחייב לבדוק אחריו [ואם בודק אחריו ואינו מוצאו אע”פ שאינו יכול לבטלו כיון שהוא חמץ של ישראל אחר מ”מ שוב אינו עובר עליו בב”י וב”י כמבואר במשנ”ב סי’ תלד סק”ו כיון שבדיקת חמץ המחויבת מן התורה היא לבדוק כמה שיכול ושוב אם בדק כהוגן אפילו לא מצא אינו עובר בב”י וב”י] וכדעת הט”ז כן היא שיטת המקו”ח וכמבואר בביאור הלכה (סי’ תמ ס”ד ד”ה עובר), ולפ”ז מי שיודע שאחר הכניס בחצירו חמץ אפילו הוא טמון ואינו ניכר צריך לחפש אחריו, ולכן חדרי מדרגות בבתים משותפים שאפילו יודע שהוא לא הכניס שם חמץ מ”מ חייב לבדוק כיון שודאי יש כאלו שהכניסו שם חמץ ובפרט במקום שיש שם תינוקות.)) או ברשותו, ואף אסור שיהיה חמץ שלו ברשות חבירו, וכן חמץ שאינו שלו כשהוא תחת אחריותו. וכל המשאיר חמץ עובר בשני לאוין ‘בל יראה’ ו’בל ימצא’.

ב. אף מעט חמץ אסור להשאיר במודע בפסח, ולכן חמץ אפילו הוא בגודל של פחות מכזית וידוע לו היכן הוא נמצא צריך לבערו.

ג. אלא אם כן חמץ זה [שהוא פחות מכזית] דבוק בכלי או בכותלי הבית שאז אינו חייב לבערו, אם ביטל את החמץ, ואם לא ביטל את החמץ ועברה שעה שישית חייב לבער.

ד. אולם ישראל קדושים הם, ומנקים היטב את ביתם באופן שלא ישאר אפילו פחות מכזית, ומבערים הכל קודם הפסח.

ה. אין חילוק בכל זה אם הוא רואה את החמץ או אינו רואהו, שכל המשאיר חמץ בפסח אפילו כשטמון בבור עובר עליו.

מצות השבתת החמץ מן התורה ומדרבנן

ו. חוץ מאיסור השארת החמץ ומי שאינו מבערו עובר עליו בשתי לאוין, אף מצות עשה מן התורה יש להשבית החמץ קודם זמן איסור אכילתו, שנאמר ‘אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם’ וקיבלו חז”ל ש’ראשון’ שנאמר בפסוק היינו להשבית את החמץ כבר מחצות היום י”ד בניסן.

ז. ואף על פי שמן התורה די או בבדיקת החמץ והוצאתו מרשותו, או בביטולו להחשיבו כעפרא דארעא ולהפקירו, מכל מקום חייבו חכמים גם לבדוק את החמץ וגם לבטלו.

מצות הבדיקה על בעל הבית

ח. מצוה שכל אחד יבדוק בביתו הוא, אולם אם אינו יכול יכול לבקש מאדם אחר שיבדוק בעבורו, ולכתחילה יש להקפיד לעשות זאת רק על ידי אדם גדול ובר מצוות, ובמקרה שצריך לבדוק על ידי שליח, עדיף שישלם לחבירו בעבור פעולת הבדיקה.

בדיקה על ידי חברת נקיון

ט. מי שאין לו אפשרות כלל לבדוק בעצמו, כגון שהוא חולה ומרותק למיטתו, או שיש לו בית במקום מרוחק ולא בדקו קודם שעזבו, יכול לשכור חברת נקיון שידועה בטיב נקיונה, ושתנקה את ביתו, וחוץ מזה יבטל הוא בעצמו את החמץ גם בליל הבדיקה כפי הנוסח שאומרים בליל בדיקת חמץ, וכן למחרת בשעת ביעור חמץ ישתדל שיהיה לו חמץ ולשורפו ולבטל את כל החמץ ((הצורך שיהיה לו חמץ לשורפו הוא כדי לזכור לעשות את הביטול, וכן שיעשה את מצות ביעור החמץ ממש בעצמו.)) ואם אינו יכול לשרוף חמץ כגון חולה וכדו’ יבטל את החמץ בליל בדיקת חמץ וביום י”ד בניסן בזמן שריפת חמץ, כפי הנוסח שאומרים.

עדיפות בדיקה בעצמו לפני י”ד מאשר בשליח בליל י”ד

י. אדם שיוצא מביתו קודם ליל י”ד בניסן, ולא יהיה בביתו בזמן הבדיקה, עדיף שיבדוק קודם שיוצא, ולא ישלח אדם אחר לבדוק בליל י”ד ניסן, אולם אם יוצא יום או יומיים קודם הפסח, וממנה שליח שבטוח בו שיבדוק בליל י”ד יכול למנות שליח, וידאג בליל הבדיקה לבדוק ע”י הטלפון וכדו’ אם השליח קיים את הבדיקה”.

אלמנה וגרושה

יא. אשה אלמנה או גרושה שגרה בבית בפני עצמה, חייבת היא בעצמה לבדוק את החמץ או לבקש מאדם אחר לבדוק בעבורה, והיא תאמר את נוסח ‘כל חמירא’, ואם יש לה ילדים רשאית לבקש מילדיה לבדוק במקומה.

חובת הבדיקה ביוצא מביתו לפני פסח

יב. ביארנו את ההלכות בזה במאמר שלשים יום קודם החג.

פרק שני

זמני הבדיקה

זמן הבדיקה מעיקר הדין

א. אור לארבעה עשר בניסן ((ואין להקדים את הבדיקה אפילו לאור י”ג, אלא דווקא באור לארבעה עשר שכך הוא תקנת הבדיקה. אלא אם כן במקום הדחק בהיתר של רב.)), מיד בתחילת הלילה, בודקים אם יש חמץ בחורין ובסדקין שבבית, בכל המקומות שדרך להכניס שם חמץ [וכפי שיתבאר פרטי הדינים אלו מקומות חייבים בבדיקה להלן].

ב. יש להקפיד מאד לבדוק סמוך מיד לצאת הכוכבים.

תפילת ערבית

ג. אדם הרגיל להתפלל תפילת ערבית בציבור, יתפלל תחילה בבית הכנסת, ומיד לאחר התפילה ילך לביתו לבדוק ((הפוסקים כתבו הטעם משום שטורח לקבצם שנית, ונראה שהטעם בזה כיון שבזמנם היה השמש הולך לבתי העיר לדפוק על הדלתות לקבץ, ולתפילת מנחה היו באים לבד קודם צאת הכוכבים להתפלל ונשארו עד אחר תפילת ערבית, וכיון שלא היה להם שעונים המורים את השעות אם לא היו מתפללים בזמן היה צריך השמש ללכת מבית לבית להביא את הציבור והוא טורח גדול לקבצם וגם הרבה היו יכולים להשתמט מלבוא, ולפי זה בזמננו בערים הגדולות שיש בכל שכונה כמה וכמה בתי כנסת וכמה מנינים בזמנים שונים ולכל אחד יש לו מורה שעות ויש לאדם מנין קבוע מאוחר שכך הוא רגילותו יש מקום לומר שצריך לבדוק ואח”כ להתפלל, אולם למעשה נראה שאין לעשות כן שכיון שיש חשש שמא ימשך בבדיקתו ושוב יעבור הזמן ולא יזכור להתפלל, וכן נהגו שמתפללים ערבית בזמן צאת הכוכבים אפילו הרגילים להתפלל מאוחר.)).

המתפלל ביחידות

ד. אדם שאין מנין בבית הכנסת אצלם לתפילת ערבית, ומחמת כן רגיל להתפלל תפילת ערבית ביחידות בביתו, יבדוק את ביתו תחילה, ואחרי כן יתפלל.

ה. וכשרגיל להתפלל בביתו, יבדוק קודם התפילה אף אם רגיל להתפלל תמיד מיד בצאת הכוכבים.

ו. במקרה וחושש שאם יבדוק תחילה ישכח להתפלל אחרי הבדיקה, יבקש מאדם אחר שיתחיל לבדוק, ולבנתיים יתפלל תפילת ערבית, ולאחר התפילה יוכל להמשיך בבדיקת החמץ, ואם עדיין לא יצא מהבית ועסק בדברים אחרים יכול להמשיך לבדוק על סמך ברכת השליח, וכפי שיתבאר להלן פרטי הדינים בזה.

רגיל להתפלל בציבור ונאנס

ז. אדם הרגיל להתפלל בציבור, ונאנס ולא היה סיפק בידו להתפלל מיד בצאת הכוכבים בציבור, ובא לביתו, אם יש לו מי שיכול להתחיל לבדוק בשעה שהוא יעמוד בתפילה, עדיף בכך, אך אם אין מי שיוכל לבדוק בעבורו, יתפלל תחילה ולאחר מכן יבדוק את החמץ.

ח. יש אומרים שבכל מקרה יתפלל תחילה ואחר כך יבדוק שתדיר [-תפילה] ושאינו תדיר [-בדיקת חמץ] תדיר קודם, ודעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד.

עשיית מלאכה

ט. אסור להתחיל להתעסק במלאכה עד שיבדוק ומיד שיגיע זמן הבדיקה אסור בכך, ובמקומות שמתפללים תפילת ערבית קצת זמן לאחר צאת הכוכבים ממש, אסור להתעסק במלאכה מחצי שעה קודם לכן ((שהנוהגים להתפלל מיד עם צאת הכוכבים דהיינו כ-20 דק’ לאחר שקיעה”ח כנהוג ברוב המקומות בארץ ישראל, אין איסור בעשית מלאכה קודם שקיעת החמה שהדבר ניכר שהוא עדיין יום וכל מה שכתבו הפוסקים להקפיד על חצי שעה קודם הוא במקומות שנהגו להתפלל כשיטת ר”ת 72 דק’ לאחר שקיעה”ח וכמבואר בשו”ע (סי’ רלב ס”א), וכ”כ הגרשז”א שהוא כגון הנוהגים להתפלל 30 או 40 דק’ לאחר השקיעה, וכן המחמירין כדעת ר”ת שזמן צאה”כ הוא יש להקפיד כן.)).

י. גם אם יש מי שיזכיר לו את עשית הבדיקה, אין להתעכב ולהתעסק במלאכה אחרת, אפילו מלאכה קלה, אלא מיד בצאת הכוכבים ילך לבדוק, אך חצי שעה קודם הבדיקה יכול לעשות מלאכה, ובלבד שיבקש מחבירו שיזכירנו בשעת צאת הכוכבים ללכת לבדוק.

אכילה

יא. קודם הבדיקה, אסור לאכול פת שמברכים עליה המוציא, בשיעור של יותר מכביצה פת, ולכן המתענים כשחל ערב פסח להיות בשבת ונהגו להתענות תענית בכורים ביום חמישי, יכול לטעום מעט קודם הבדיקה וליטול ידיו לאכול עד כביצה פת [שהוא שיעור של כ-30 גרם ((השיעור הוא לפי נפח, והיינו שיעור של 50 סמ”ק, וזה בערך שיעור של 30 גרם ותלוי לפי כמות צפיפות המאכל.))].

יב. בעל הבית שלא יוכל לבדוק אם לא יאכל יותר משיעור של כביצה פת לפני הבדיקה, יבקש מחבירו שיתחיל לבדוק בברכה, ובעל הבית יסיים את הבדיקה לאחר שיאכל.

יג. לכשיגיע זמן הבדיקה אין לשהות אף לא באכילה מרובה של פירות, אלא ישתדל לבדוק מיד.

לימוד

יד. אין להתחיל ללמוד בזמן בדיקת חמץ, ואפילו מי שיש לו זמן קבוע ללמוד בשעה זו לא ילמד עד שיבדוק.

התחיל מבעוד יום

טו. גם מי שהתחיל ללמוד או להתעסק במלאכה בהיתר מבעוד יום קודם חצי שעה לבדיקה, לכשיגיע זמן הבדיקה יפסיק מלימודו או ממלאכתו, וכל שכן שמי שהתחיל ללמוד או להתעסק במלאכה בזמן הבדיקה שצריך להפסיק מיד ולבדוק את החמץ.

טז. שיעור הלכה קבוע המתקיים בבית הכנסת לאחר תפילת ערבית אין צורך לבטלו ויכולים למסור את השיעור ולאחר מכן ילכו השומעים לביתם לבדוק את החמץ ((אך שיעור בגמ’ ופלפול אין לקיים בליל בדיקת חמץ אחר ערבית.)).

אונן

יז. מי שמת לו מת ר”ל, והוא ‘אונן’, יקנה את חמצו לאדם אחר, ואותו אחד יבדוק בברכה, ואם לא הקנה לו את החמץ, צ”ע אם יכול השני לברך על בדיקת החמץ.

פרק שלישי

דיני ברכת הבדיקה

קודם הברכה

א. קודם שמתחיל לברך ולבדוק יטול את ידיו ((אין זה חיוב מן הדין אלא משום נקיות, ולכן אם ידיו נקיות אינו צריך לנוטלם, אולם המהרש”ל (הובא בב”ח סי’ תלב ס”א) הביא טעם נוסף ליטול ידיו שכיון שבדיקת חמץ בא לטהרת הרגל והיא מצוה חשובה ראוי להחמיר ולעשות בנקיון וכתב שם שלכן אם אפשר שיטיל מים וישפשף שאז חייב ליטול בגלל זה עדיף, והובא במחצה”ש (תלב סק”א).)).

ב. מאחר וצריך לברך את הברכה “עובר לעשייתן” דהיינו שיברך ומיד יתחיל לבדוק, לכן יש להדליק את הנר שבודקים עמו את החמץ לפני הברכה, ואם נכבה הנר לאחר שבירך ידליקנו שוב ואין בזה הפסק.

ברכת הבדיקה

נוסח הברכה

ג. קודם שיתחיל לבדוק יאמר “הֲרֵינִי מוּכָן וּמְזוּמָן לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֵׂה שֶׁל בְּדִיקַת חָמֵץ לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ עַל יְדֵי הַהוּא טָמִיר וְנֶעֱלָם בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל, וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ”

ד. לאחר מכן יברך “בָּרוּךְ אַתָּה ה’ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל בִּיעוּר חָמֵץ”.

ה. אסור לדבר בין הברכה לבדיקה, ואם דיבר בדברים שאינם מצורכי הבדיקה, צריך לחזור ולברך שוב.

נזכר באמצע הבדיקה שלא בירך

ו. התחיל לבדוק ולא בירך קודם לכן, ונזכר באמצע הבדיקה שלא בירך, יברך כשנזכר. אך אם נזכר רק לאחר שגמר את כל בדיקת הבית, יש אומרים שיברך למחרת קודם שישרוף את החמץ, ויש אומרים שיברך בשעת שריפת חמץ בלא שם [ויאמר “ברוך אתה מלך העולם אשר … על ביעור חמץ”], והמברך את הברכה עם שם ומלכות אין מוחין בידו.

שלא להפסיק עד גמר הבדיקה

ז. יש להזהר שלא להסיח דעת ולא לדבר בדיבורים שאין בהם משום צורך הבדיקה, עד לאחר שיבדוק כל המקומות הטעונים בדיקה. אלא שבדיעבד אם דיבר באמצע הבדיקה אינו צריך לחזור ולברך.

הסיח דעתו באמצע הבדיקה

ח. מי שבאמצע הבדיקה הוצרך להתעסק בדברים אחרים, ושהה בהתעסקותו עם עסק זה זמן רב, כשחוזר ובודק צריך לחזור ולברך.

הבודק ע”י שליח

ט. מי שבודק את ביתו על ידי שליח, השליח מברך, וגם אם בעל הבית נמצא שם כשהשליח בודק, השליח יברך ולא בעל הבית.

הבודק כמה בתים

י. מי שיש לו כמה מקומות שצריך לבדוק אותם מן החמץ אפילו אם המקומות מרוחקים זה מזה, יברך קודם שמתחיל לבדוק במקום הראשון ועל סמך ברכה זו יבדוק את כל הבתים.

הבודק ביתו ומכוניתו

יא. אדם שצריך לבדוק את ביתו ומכוניתו, אין לו להפסיק ולהסיח את דעתו לפני שבודק את המכונית, אך אם הסיח דעתו קודם שבדק את הרכב, אינו מברך על בדיקת המכונית ((שלא תיקנו ברכה על בדיקת חמץ בכלים אלא על בדיקת חמץ בבתים. כמבואר בח”י (תלו ס”ק י”ז) והביאוהו הפוסקים.)).

ברכה על בדיקה קודם יום י”ד

יב. אדם שיש לו הרבה מקומות ונכסים שצריכים בדיקה, יתחיל בבדיקת המקומות שאינו משתמש עמהם בקביעות קודם יום י”ד, וישאיר את בדיקת ביתו לליל י”ד. אולם על בדיקת המקומות שבודק קודם ליל י”ד אינו מברך.

ברכה בבדיקת כמה אנשים בית אחד

יג. מי שקשה עליו בדיקת ביתו, יכול לבקש מאנשים אחרים שיעזרו לו בבדיקה, ובעל הבית יברך ברכת הבדיקה בנוכחותם, ולאחר הברכה יתחיל בעל הבית לבדוק מעט, והשאר כל אחד ילך לבדוק במקומו, ואין צריכים לברך שוב.

יד. אדם שביקש מחבירו שיתחיל לבדוק והתחיל שלוחו לבדוק ובירך [כדלעיל], ושמע בעל הבית את הברכה, ולאחר שהתחיל השליח לבדוק רוצה בעל הבית להמשיך בבדיקה אינו חוזר ומברך, אלא אם כן הסיח דעתו ממעשה הבדיקה.

טו. משום כך אם ביקש מחבירו לבדוק והלך להתפלל או להתעסק עם צרכים אחרים, ושוב חזר בעל הבית ורוצה להמשיך בבדיקת החמץ, מכיון שהסיח דעתו ממעשה הבדיקה יברך שנית.

טז. אולם אם רק יצא למקום אחר ולא נתעסק בדברים אחרים ולא שהה יותר משעה או שעתיים מחוץ לבית, כשחוזר לביתו אינו חוזר ומברך.

יז. בעל הבית שהתחיל לבדוק ובאמצע הבדיקה הוצרך להפסיק בבדיקתו, יבקש מאחר לבדוק ואותו אחר לא יברך פעם שנית.

פרק רביעי

מקומות החייבים בבדיקה

כיבוד הבית קודם הבדיקה

א. אף על פי שמעיקר הדין אין חיוב לחזור ולחפש אחר פירורים וחתיכות קטנות שגודלם הוא פחות מכזית חמץ, אבל כבר נהגו כל ישראל שמכבדים את ביתם ומוציאים ממנו מכל מקום שאפשר אפילו חתיכות קטנות ופירורים, וקדוש יאמר להם.

ב. יש לכבד את הבית ולטאטא אותו היטב קודם הבדיקה.

ג. נהגו ישראל לנקות היטב את ביתם כליהם וחצרותיהם בכל מיני נקיות, ויש מהם שאינם אלא לזהירות וזריזות בלבד, אך אין לזלזל בזה.

ד. מקומות שמעיקר הדין פטורים מן הבדיקה, (וכפי שיתבאר בהמשך), אין חובה לנקותם [גם לא מן הזהירות].

ה. נהגו לשטוף שטיפה יסודית את הבית ביום י”ג קודם הבדיקה, אך אין זה מעכב את הבדיקה, ובלבד שיבדוק היטב היטב אם לא עשה כן.

ו. אף על פי שכבדו וניקו היטב את כל הבית, אין זה פוטר מחובת בדיקה בזמנה בליל י”ד וחייבים בבדיקת החמץ בליל י”ד, שאין השטיפה והכיבוד שביום י”ג מועיל כבדיקה, וחייבים לבדוק בליל י”ד כדין ותקנת חכמים.

גדר המקומות שחייבים בבדיקה

ז. כל ((בתקנת חכמים לבדוק את החמץ מצינו שלש הגדרות, כפי המבואר בארוכה בדברי הראשונים והפוסקים, א. מקום שיש בו חמץ והוא הנקרא חמץ ידוע, [וכן מקום שאוכלים שם כל השנה ומאכסנים בהם את דברי החמץ שהוא ג”כ בגדר חמץ ידוע אם לא ניקה ובדק את המקום ההוא]. ב. מקום שיש חשש סביר שנכנס לשם חמץ אך אינו בודאי, וזה נקרא חמץ שאינו ידוע, ואף מקום זה הוא בכלל תקנת חכמים של מקום שמכניסים בו חמץ שחייב בבדיקה [וכתבו הפוסקים שאין הכוונה דווקא מקום שמכניסים אלא שיש הסתברות שנכנס לשם חמץ], וע”ז אמרו בגמ’ “בדיקת חמץ על הספק נתקנה” וקודם הבדיקה נחשב כ”חזקת אינו בדוק” ויש בזה כמה נפ”מ בדבר ואכמ”ל. ג. מקום שאין מכניסין בו חמץ שאין בזה כלל חיוב בדיקה ואפילו אם ארע שבטעות הכניס ולא זכר זאת בליל בדיקת חמץ אינו עובר בב”י וב”י, רק משעה שימצא את החמץ ולכן חייבו חז”ל ביטול בשעת הבדיקה משום אותו חמץ, כן העלו הפוסקים. וע”פ ג’ הגדרות אלו נתבארו בעז”ה ההלכות להלן.)) מקום שרגילים להכניס שם חמץ במהלך ימות השנה, כחדרי אכילה, חדרי שינה וכיוצא בזה, חייבים בבדיקה.

ח. אף מקומות שיש חשש סביר שבאמצע הסעודה הלך לשם עם דברי מאכל יש לבדוק אותם.

ט. מקומות שמן הסתם לא הניח שם חמץ, ואין סיבה שנכנס לשם חמץ, אינו חייב בבדיקה.

י. במקומות שמסתובבים שם ילדים קטנים, צריך לבדוק אם לא הכניסו חמץ אף במקומות אלו שאין להניח שהוא עצמו הביא לשם חמץ, אך זה דווקא במקום שעלולים הילדים להניח שם כבמגירות וכד’, אבל מקומות גבוהים אין צריכים בדיקה.

מקומות שניקו אותם היטב

יא. ומאחר ובזמנינו רבים הם המקומות בבית ומרובים הם כלי הבית והארונות שמניחים או עלולים להניח שם חמץ במהלך ימות השנה, ולבודקם בלילה אחד בליל י”ד כמעט אין הדבר אפשרי, משום כך יש לנקות היטב את כל הארונות והמקומות שבבית קודם חג הפסח, ולבדוק באור יום או לאור תאורה כפנס או עם אור החשמל ושיאיר לתוך אותם מקומות. וכן נהגו.

בדק החמץ קודם ליל י”ד

יב. גם באופן שכבר בדק ממש קודם ליל י”ד, אם לא השאיר מקום שלא בדק אותו צריך לבדוק בליל י”ד אותם המקומות שכבר בדק קודם לכן, אבל אם השאיר לפחות מקום אחד בביתו שלא בדקו אינו צריך לבדוק רק את אותו המקום.

מכירת והשכרת מקומות לנכרי לפוטרם מבדיקה

יג. מקום שיש שם טורח גדול לבודקם, יש לסגור את המקום ולהשכירו לנכרי. אך יש מקומות שא”א להשכיר לנכרי וכפי שיתבאר בהמשך ויש לבודקם כדין.

מכירת י”ג ומכירת י”ד

יד. כל מקום בביתו שכבר מכרו לנכרי את החמץ שנמצא בו, ואפילו עדיין לא נמכר החמץ שם, אלא עומד למוכרו הוא או שלוחו למחרת, פטור מבדיקה כבר בליל בדיקת חמץ, [ויש מחמירין בדבר ונקרא “מכירת יג”, אך למעשה גדולי עולם נהגו להקל בזה], וכן המנהג.

טו. אולם אין למכור את כל ביתו לנכרי, כדי להיפטר לגמרי מבדיקת חמץ. והמוכר או משכיר כל ביתו לנכרי ומגיע למקום שפטור ממנו מבדיקה [כגון שמתארח אצל הוריו ומכריו וכדו’] חייב לבדוק את ביתו וחמצו, כיון שהנכרי לא נכנס לבית.

טז. במקום הדחק, יש להקל להשכיר את כל ביתו חוץ מזוית אחת ולבדוק אותה זוית בברכה.

פירוט חלק מהמקומות החייבים והפטורים

יז. ((הדבר ברור שאי אפשר לפרט כל המקומות בזה וגם בשו”ע לא הובאו הדברים רק דרך כלל, ומן הכלל ילמוד על הפרט, ולא נקטנו אלא דברים המצויים ונמצאים כמעט בכל בית, והמשכיל יקיש דבר הדומה לחבירו.))חדרי הבית והעליות כולם צריכים בדיקה כיון שהרבה פעמים אדם מסתובב עם חמצו בין אם זה פת או שאר דברי חמץ.

יח. כמו כן מגירות שהילדים משתמשים בהם, חייבים בבדיקה, וכן הילקוטים ותיקי האוכל.

יט. ארונות ספרים חייבים בבדיקה, אלא אם כן הספרים עומדים צמודים אחד ליד השני באופן שאין חשש שיהיה ביניהם חמץ, אך על גבי מדפי הספרים יש חיוב לבדוק, וכן ארונות שתחת מדפי הספרים חייבים בבדיקה או שיסגרם וימכור את מקומם לנכרי.

כ. הספרים עצמם, נהגו להקל שאינם חייבים בבדיקה, אולם ספרים שמשתמשים בהם תדיר על השולחן כזמירות של שבת וסידורים, יש להצניעם ולמכור את החמץ שבהם לנכרי, ואין להשתמש בהם כל הפסח.

כא. בגדים שיש בהם כיסים יש לבודקם בליל י”ד, ובפרט הכיסים בבגדים שמשתמשים בהם בימים שקודם הפסח, והעצה לכך לכבס את הבגדים כשהכיסים בהם יהיו כלפי חוץ, ושוב אין טעונים בדיקה.

כב. וכן נהגו להבריש ולנקות את הכיסים במקום מואר כבחצר או מרפסת פתוחה, ובשעת הדחק מועיל גם כשמנקים אותם מול מקור תאורה המאיר על הכיס.

כג. ארונות שמכניסים בהם כלי סעודה כצלחות וכוסות וכדו’ חייבים בבדיקה.

כד. התנורים והמקררים וכן מתחת למיטות כשיש מקום פנוי מתחתם, או באופן שיש שם מגירה שמניחים שם חפצים חייבים בבדיקה.

כה. כלים שמניחים שם את משחקי הילדים חייבים בבדיקה, ועל כן יש לנקותם היטב קודם הפסח, או שיסגרם וימכור את החמץ שבתוכם לנכרי.

כו. ‘הסקה’ [“ראדיוטרים” הקבועים בקיר] שבתוך הבית, חייב בבדיקה, ויש להקפיד על כך מאוד.

בדיקת חמץ במכונית

כז. מכונית חייבת בבדיקה בחורים ובסדקים, ויש מקילים לבדוק את רכבם ביום י”ד באור היום ועם פנס חשמלי, ויש להם על מה שיסמוכו, אך אם יודע שלא ישתמש ברכב עם דברי חמץ עדיף לבודקו קודם יום י”ד ולכתחילה יש לעשות זאת בליל י”ד, ומכל מקום אין לסמוך על שירותי הנקיון שעושים בתחנות הדלק וכדו’, אלא א”כ עשו נקיון אצל אדם היודע על איסור חמץ ((חובת בדיקת הרכב היא מעיקר הדין, ויש להזהר בזה הרבה שיש ברכבים הרבה מקומות של חורין וסדקין כידוע, וע”י נקיון רגיל לא מועיל, והרבה מדקדקים לנקות עם ‘שואב אבק’ ויש בזה מעלה גדולה, ואמנם, יש מקילין לעשות כן דווקא ביום י”ד, והטעם כיון שאחר הבדיקה הרבה פעמים עדיין משתמשים עם הרכב בקנית דברי חמץ ולא מועילה הבדיקה שעשו קודם לכן.)).

כח. אדם שאין לו בית ודר בליל י”ד במכונית, כגון שהשכיר את כל ביתו לנכרי, ולא יהיה בבית משלו רק ביום י”ד [שנוסע למקום הבראה ונופש לחג הפסח וכד’],יבדוק את הרכב בלא ברכה.

מקומות הפטורים מבדיקה

כט. ארונות בגדים, וארונות כלים שמאחסנים שם כלי אכילה גדולים, שאין דרך להוציאם בשעת הסעודה, פטורים בבדיקה.

ל. מכונת כביסה וכד’ וכן ארונות של כלי עבודה פטורים מבדיקה.

לא. כמו כן מקום שמאחסנים שם לכל השנה דברים [מחסן “בוידם” וכד’] שאין דרך בני אדם ללכת לשם בשעת הסעודה, פטורים מבדיקה. אולם אם מאחסנים שם בקבוקי יין ושתיה וכד’ חייבים בבדיקה.

לב. נקב שמוציא את מי השטיפה מחוץ לבית, אינו חייב בבדיקה, כיון שאפילו אם היה שם חמץ כבר נתעפש ונתקלקל.

חצרות ומרפסות וגגות

לג. חצר ומרפסת פתוחה שרגילים להיות שם צפורים וחתולים וכד’, פטורים מבדיקה אם לא ידוע לו שיש שם חמץ, אך אם יודע שיש שם חמץ צריך להוציא משם את החמץ.

לד. מרפסת שבקומה גבוהה ויש שם הרבה חפצים, ולא ברור אם יש שם בעלי חיים שמסתובבים שם, חייבת בבדיקה.

לה. כמו כן גג פתוח, פטור מבדיקה, ואף כשמשתמשים בגג למגורים בזמן חג הסוכות. אבל גג שנמצא תחת רעפים וכד’ ויש חשש שנכנסו לשם באמצע סעודה, חייב בבדיקה.

חדרי מדרגות

לו. חדרי מדרגות הנמצאים בבתים משותפים, כיון שהוא מקום שמכניסים בהם חמץ, שדרך בני אדם להעביר שם את מוצרי החמץ שלהם והרבה פעמים מכניסים בארונות שבאותם מקומות חמץ, חייבים בבדיקה, אולם במקומות שאי אפשר להגיע אליהם כחורים עמוקים וכד’ פטורים מן הבדיקה.

לז. ומאחר שבדרך כלל חדרי המדרגות הם רכוש של כל אחד מדיירי הבית, יש להשכיר מקומות אלו לנכרי ולסוגרם, אבל ארונות שבחדרי המדרגות שמשתמשים בהם במהלך החג, אי אפשר להשכירם לנכרי, וחייבים בבדיקה. ואף בתים שיש בהם כמה חדרי מדרגות, כל אחד מחברי הבית אפילו הוא עצמו אינו משתמש באותו חדר מדרגות של החלק השני של הבנין חייב לדאוג לבדיקת חמץ שבחלק השני.

לח. ומכיון שכל חדר המדרגות הוא רכוש משותף יש לכל אחד מהשכנים לדאוג שיבדקו את כל הארונות שבחדר מדרגות ואין לסמוך שמן הסתם יבדקם אחד מהשכנים, אלא אם כן הודיעו שכל אחד אחראי על שטח מסוים לבודקו, ובמקרה זה יש לסמוך שמן הסתם בדק את אותו המקום.

לט. במקומות אלו כשקשה לבדוק שם עם נר יוכל לבדוק עם פנס חשמלי וכן נהגו.

מ. חדרי מדרגות שמחוץ לבניין, אם הוא חלק מהרכוש המשותף והוא מקום לא מקורה ופרוץ פטור מבדיקה, אלא אם כן ברור שיש שם חמץ שצריך להוציאו ולבערו.

מא. חדרי מדרגות שמחוץ לבניין, ואינם חלק מהרכוש המשותף אינם חייבים בבדיקה, וכן שבילים שבין הבתים אם אינם רכוש של אדם מסוים פטורים מן הבדיקה, ואף לכתחילה יכול להוציא לשם חמץ קודם יום י”ד, ושוב פטור מלבערו.

חדר הסקה ואשפה ומקלטים

מב. בתים משותפים שיש בהם חדר הסקה מרכזי, חייב בבדיקה, וחובת הבדיקה היא על כל השכנים, וימנו שליח שיבדוק שם.

מג. כמו כן מקלטים שמשתמשים בהם במשך השנה לצורכי השכנים ומאחסנים שם בקבוקי יין וכדומה, או שיש ילדים שמשתמשים שם בזמני החולין שלהם, חייב בבדיקה.

מד. חדר אשפה שבבתים משותפים חייב בבדיקה, ויש למנות שליח שיבדוק שם את החמץ.

מה. אולם חדר אשפה עירוני שאינו רכוש של בנין ובית מסוים פטור מבדיקה, ובפרט אם המקום פרוץ ומסתובבים שם בעלי חיים.

מו. כמו כן מתקני אשפה שברחובות העיר פטורים מבדיקה, אבל מתקנים וכלים אלו כשהם בתוך חצרות הבתים חייבים לבער משם את החמץ.

מז. כלי לפינוי אשפה השייך לבניין או בית מסוים אפילו אם נמצא ברחובה של עיר, והניח בו חמץ, והממונים מטעם העירייה אינם אוספים את האשפה למקום הפקר רק לאחר זמן איסורו, יש להחמיר לפגום את החמץ ע”י שפיכת חומר חריף [אקונומיקה וכד’] לתוך הכלי ולפגום את החמץ לגמרי ((יש שרצו לדמות דין זה להשלכת חמץ לבית הכסא, אכן לא דמיא כלל, דהרי ראינו רבים מדלת העם שמחטטים באשפה ומוציאים משם שיירי מזון ובגדים, אבל חמץ הנשלך לבית הכסא לא יהיה אף לא אחד שיעשה כן ולכן אין לדמות לדין השלכה לבית הכסא, ולכן לא נחשב אלא כחמץ מטונף קצת שאם נמצא עדיין ברשותו חייב לבערו, וכיון שכלי האשפה שייך לבנין הו”ל כחצירו ולא נפקע מרשותו אלא משום שהפקיר ואינו רוצה להשתמש בו וכבר כתב המשנ”ב (תלג ס”ק כ”ח) דבנמצא בחצירו אפילו הפקירו צריך לבערו אם עדיין שם לאחר זמן איסורו, ומשום כך כתבו בשו”ת מנח”י (ח”ד סי’ נו) ובשו”ת באר משה (ח”א סי’ מא) שבה”ל (ח”א סי’ קלז) שיש להניח דבר הפוגם כנפט וכד’ ולכן כתבנו בפנים להניח חומר הפוגם שלהניח נפט וכד’ הוא חשש קצת של סכנת שריפה. ואמנם בשו”ת אג”מ (או”ח ח”ג סי’ נז) כתב דבמקומו שאף אחד אינו מחטט באשפות יש לדון שנחשב כחמץ שנטנף אבל למעשה החליט גם הוא לאסור להשליך שם חמץ אם ישאר שם עד לאחר זמן איסורו, והחמיר שם להוציא את החמץ ולשורפו, אך למעשה אפשר לנהוג כמבואר במנח”י ובא”מ ושבה”ל הנ”ל. [ואמנם בשו”ת באר משה הקיל אם הכלי אשפה מונח ברה”ר, אך יעו”ש באג”מ שחולק על דברים אלו ודבריו ברורים ואין להקל בזה, וע”ע מדברי הבא”מ בזה בח”ג ח”ג סי’ עד וח”ה סי’ קיב].)).

כלי אשפה משותף שמניח בו נכרי חמץ בפסח

מח. במקרה והכלי משותף ליהודי ונכרי והנכרי מניח בפסח את החמץ בכלי, ואינו יכול כל פעם להניח שם חומרים חריפים, יכלול במכירת החמץ שעושה בערב פסח גם את כלי האשפה, ויש מפקפקין בדבר אם משתמש במשך החג בכלי האשפה, ולכן אם אפשר לא להשתמש בכלי האשפה במהלך ימי החג, עדיף, אך אם הדבר גורם לכבוד הבריות מחמת הסירחון וכד’, המיקל בזה ומוכר את כלי האשפה, יש לו על מי לסמוך.

כלים של גמ”ח בביתו

מט. אדם שיש לו גמ”ח בביתו לכל מיני חפצים ונמצאים בחדר או במקום מסוים חייב לבדוק את אותם מקומות, אבל אם הגמ”ח נמצא במחסן וכד’ מחוץ לביתו פטור מביתו.

מוסדות משרדים, חנויות

נ. בעלי המוסד והמשרד והחנות, חייבים לבדוק את מקומות אלו מן החמץ, ואפילו במקום שהמשתמשים בחדרים אלו אינם בעלי המקומות אלא תלמידים פועלים או שכירים.

נא. ומשום שהדבר יש בו טירחא גדולה, יש להקפיד לנקות את מקומות אלו ע”י פועלים העושים מלאכתם נאמנה, ויש לעבור אחריהם שאכן ניקו היטב את המקום.

נב. מקומות אלו אם המשתמשים בהם אינם הבעלים עצמם, חמורים הם מסתם ביתו של אדם, מאחר והחמץ שישנו שם אינו של בעל הבית ואין בעל הבית זוכה בחמץ זה והרי אינו יכול לא למוכרו ולא להפקירו.

נג. ומשום כך יש להקפיד במקומות אלו להניח מימי הפורים ואילך מודעה במקום בולט “שכל המכניס חמץ למקום זה הוא על דעת בעל הבית, ונותן רשות לבעל הבית להפקירו או למוכרו בערב פסח” ואז יוכל בעל הבית לעשות בחמץ כחפצו, וכן יוכל למוכרו לנכרי.

פנימיות

נד. בחורים וכד’ הנמצאים בפנימיה שבמוסד שלהם, ויוצאים מהמוסד בחג הפסח, וחוזרים לבית הוריהם וכיוצא בזה, אם יוצאים קודם יום י”ד פטורים מלבדוק את חדריהם שהתגוררו שם כל השנה, ואפילו אם יש להם רשות להישאר במוסד בפסח, אך יודיעו לבעל המוסד שהם יצאו כדי שבעלי המוסד יבדקו את החמץ, אולם יש להם להיזהר היטב לבטל את החמץ ביום י”ד.

נה. אלו שנשארים במוסד במהלך חג הפסח אפילו חוזרים לזמן קצר, חובת בדיקת החמץ חלה עליהם ויבדקו כדין הבדיקה בנר ובברכה בליל י”ד.

נו. ארונות פרטיים שמשתמש בהם הבחור במהלך השנה, ויש לו מפתח מיוחד, חייב הבחור לבדוק את הארון ויבדקנו קודם שיצא מהמוסד ואף אם עושה כן בליל י”ד אין לו לברך על בדיקה זו.

נז. בדיקת החמץ בשעה שהבחור יוצא מהפנימייה פוטרת את בעלי המוסד מבדיקת החדר בליל י”ד, ולכן מן הראוי שכל אחד מהשוהים בפנימייה קודם שיצאו שיבדקו את החמץ.

נח. אך כל זה דווקא אם לא היו אחרים ששהו באותם חדרים או במקומות אלו ואפילו פועלים וכד’ והשתמשו בבניין עם חמץ שבמקרה זה כל הבניין חייב שוב בבדיקה.

חברות אחסנה

נט. חברות אחסנה, שיש להם אחריות על חפצים המאוחסנים אצלם, אם הפקידו בידם חמץ הרי בעלי החברה עוברים באיסור חמץ, ומאחר ואינם יכולים למכור את החמץ הזה, צריכים לחייבים להקנות לנכרי את כל החברה, ושוב אין זה תחת אחריות בעלי החברה. ובדיעבד יש תקנה אם יחזור ויפקיד את החמץ ביד נכרי דהיינו שימכור או ישכיר את הבית שהחמץ מונח בו לגוי והגוי יקבל עליו אחריות שיש לבעלי החברה על החמץ ואם יש עליהם אחריות אף על אונס יקבל אחריות זו גם עליו, ומשום כך יש להוסיף בחוזה קבלת השכירות והאחריות, שבנוגע לחמץ קודם הפסח ביד בעלי החברה למכור את החמץ לנכרי, ושוב אין עוברים על כך לא בעלי החמץ ולא בעלי המחסן.

ס. במקרה שאין בעלי החברה יודעים אם יש שם חמץ, אין צריכים למכור לנכרי, ואין עוברים בבל יראה ובל ימצא.

חברות ביטוח

סא. חברות המבטחות את נכסי לקוחותיהם, ויש ביניהם נכרים שיש להם חמץ בביתם וכיו”ב, אין בעלי החברה עוברים באיסור חמץ, ואין צריכים למכור את מניות ובעלות החברה לנכרי לפני פסח.

דיני שוכר ומשכיר בבדיקת חמץ

סב. אדם ששכר דירה מחברו שנשתמשו בה במהלך ימות השנה בחמץ, אם נכנס השוכר לבית קודם יום י”ד, חלה חובת בדיקת חמץ על השוכר. ואין חילוק אם המשכיר היה דר בבית או שהיה שם שוכר אחר.

סג. אם סיכמו מראש שהבית יהיה נקי ובדוק מן החמץ, והמשכיר נמצא בעיר או שיש אפשרות לשואלו אם בדק את הבית, אינו צריך לשאול אותו או את אחד מבני ביתו וסומך על המשכיר שמן הסתם בדק את הבית כדין.

סד. השוכר בית מחברו ביום י”ד או ששכר כבר קודם לכן ולא קיבל את המפתח מבעל הבית רק בליל י”ד או למחרת ביום, חובת בדיקת החמץ בליל בדיקת חמץ חלה על המשכיר, ואם נכנס השוכר לבית אפילו בליל י”ד ואינו יודע אם הבית נבדק כדין בליל י”ד, אם יש אפשרות קלה לשאול את המשכיר [כגון שהוא באותה העיר והגישה אליו קלה, או שיכול להתקשר אליו בטלפון וכדו’] ישאלנו או את אחד מבני ביתו אפילו הקטנים שהגיעו לחינוך.

סה. אם אין אחד מבני הבית של בעל הבית נמצא והשוכר אינו יודע אם הוא בדוק, אם לא ניכר אם בדקו או לא בדקו, הבית פטור מבדיקה, והשוכר מבטל את החמץ ודיו, אך אם ניכר שהבית לא נבדק ויש בו חמץ ממש חייב השוכר לבדוק את הבית.

סו. במקרה שסוכם מראש שהדירה נשכרת בשביל שהות בחג הפסח בתנאי שתהיה בדוקה ונמצאת שאינה בדוקה, אין להחליט שהמקח מקח טעות ללא שאלת דיין מובהק, כיון שהדבר תלוי בכל מקרה לגופו.

סז. שכר את הדירה מיום י”ד אבל קיבל את המפתח כבר קודם לכן, חלה החובה של בדיקת החמץ בין על השוכר ובין על המשכיר, ויסכמו ביניהם מי יבדוק את החמץ.

שכירות חדר בבית

סח. השוכר חדר בביתו של חברו, אם הוא חדר מיוחד בתוך הבית, ששוב אין בעל הבית נכנס בו, נחשב כשוכר דירה לעצמו, וחובת הבדיקה תלויה במה שנתבאר לעיל.

חובת הבדיקה באכסניא ובית מלון של יהודי

סט. אכסניא של יהודים שמשכירים בו חדרים או דירות נופש לבני אדם, ויצאו השוכרים קודם פסח ועדיין לא נכנסו שוכרים חדשים, חובת הבדיקה היא על בעל הבית.

ע. נקיון הדירה ע”י פועלי הניקיון הרגילים של מקומות אלו אין בה כדי לצאת ידי חובת בדיקה, במקרה ובעל הבית אין באפשרותו לעשות בדיקה כדין, צריך לשכור אנשים שיעשו בעבורו בדיקה לאחר שינוקו החדרים.

עא. אם לא עשה בדיקה כדין, אסור להשכיר את החדרים ליהודים, אלא אם כן הודיע לשוכרים שהבית אינו בדוק, והשוכרים קודם שיכנסו צריכים לעשות בדיקה.

עב. במקרה ובעל הבית אינו שומר תורה ומצוות, אינו נאמן לומר שהבית נבדק כדין, ולכן השוכר דירה או חדרי נופש אצל מי שאינו שומר תורה ומצוות חייב לבדוק את חדרו ודירתו אפילו הגיע אל המקום בימי הפסח.

עג. גם במקומות שיש שם הכשר על המקום, אין לסמוך על כך שגם בדקו את החמץ בחדרים, [כיון שבדרך כלל ההכשר אינו אלא על כשרות המאכלים ולא על כשרות החדרים], אלא אם כן הממונים על הכשרות מודיעים שמכשירים גם את החדרים מחמץ בבדיקת חמץ כדין.

עד. השוכר חדר באכסניא קודם ליל י”ד חובת הבדיקה חלה על השוכר ובודק עם ברכה ((כדין שכירות בתים רגילה, ואמנם בשו”ת שבה”ל (ח”י סי’ סח) העיר שם השואל שהרי ביד בעל הבית מלון להעביר אותו מחדרו לחדר אחר, ואולם בעל השבה”ל כתב שם דכיון דהוא כעת תחת אחריותו של השוכר דינו כשכירות וחייב בבדיקה בברכה.)).

בית מלון יהודי שיש שירותי חדרים של חמץ

עה. בית מלון של יהודים שאינם שומרים תורה ומצוות, ומניחים בחדר ששוכר במקרר דברי חמץ ולאחר שיוצא השוכר מהחדר בודקים את הנשאר במקרר ואם חסר ממנו דבר חייב השוכר לשלם דמי החמץ, צריך להודיע מראש לבעלי המלון שיטלו משם את החמץ, כיון שחמץ זה חייב בביעור מן התורה ואסור להשהותו בחדרו כלל, ולא יועיל אם יסגור את המקרר ויניח שם מחיצה לחמץ.

שכירות חדר במלון של נכרי

עו. השוכר חדר באכסניא של נכרים, באמצע הפסח חייב בבדיקה קודם שיתחיל להשתמש בחדרו, ואם כבר קיים מצות בדיקת חמץ בערב פסח בביתו או באכסניא אחרת ובירך על בדיקה זו לא יברך על בדיקת החדר הזה ששכר בתוך הפסח, אך אם לא היה במקום שהיה עליו חיוב בדיקה כגון שנתארח אצל ישראל אחר בזמן בדיקת חמץ וכן מי שסמוך על שולחן אביו והיה אצלו בערב פסח, ושוב נסע למקום שיש לו שם חדר מיוחד שצריך לבודקו יברך על בדיקה זו ((בדין ברכה באמצע ימי הפסח אם לא בדק קודם הפסח חייב לברך על בדיקה זו ואפילו אם ביטל את חמיצו קודם הפסח, וכמבואר במשנ”ב (תלה סק”ה), ושם הביא מחל’ הפוסקים בבדק בברכה קודם הפסח ונתחייב שוב בבדיקה בתוך הפסח אם חייב שוב לברך וכדעת המג”א (תמה סק”א) וכדעתו פסקו הח”י והמקו”ח והשו”ע הרב, אולם הא”ר והדבר משה (הובא בברכ”י סק”א) והפמ”ג וחק יוסף והמהרא”ל צונץ במגן האלף צדדו שלא יברך וסיים השעה”צ (ס”ק י”ב) דספק ברכות להקל.)).

עז. אך כל זה אם האכסניא אינה ברמה גבוהה, אך בית מלון בעל רמה גבוהה ומקפידים היטב על ניקיון, יש להקל שאינו צריך לקיים בדיקת חמץ בחדרים ((יש חילוק בין שני סוגי בתי מלון, יש בתי מלון עם רמה בינונית ומטה וכן “צימרים” בתי הארחה וכד’, ויש בעלי רמה גבוהה, ובשני המקומות מנקים אחרי השוכרים את הדירות, אך החילוק בין הנקיון הוא גדול שבבתי מלון מהסוג הפחות אין הנקיון גמור, ואילו בבתי המלון מהסוג השני מקפידים מאוד על הנקיון, וע”כ השוכר חדר בתוך הפסח בבית מלון מהסוג הראשון חייב בבדיקה, אבל השוכר חדר בבית מלון מהסוג היקר יותר פטור מבדיקה, ואמנם בבית מלון יהודי אין חילוק בזה כיון שלא קיימו בו מצות בדיקה וכעת שהוא שוכר את החדר אע”פ שהמשכיר היה מוטל עליו חובת בדיקה כיון דאינו רוצה לבדוק חייב השוכר לבודקו וכמבואר בסי’ תלז ס”ג ובפוסקים שם (וכפי שנתבאר לעיל), ואפילו שבשעה שניקו נהיה מקום נקי אך לא נהיה מקום ‘בדוק’ ויש חובת “בדיקה” מיד בכניסת ליל י”ד, וביותר שאם נתאכסן שם מי שאינו שומר תומ”צ או נכרי והכניס שם מחמיצו הרי נתחייב המקום מיד בבדיקה ושוב לא נפטר ע”י הנקיון אלא ע”י בדיקה ממש בחורין ובסדקין, אבל הנכנס לבית מלון של נכרים, שאין ע”ז חובת בדיקה אלא צריך שיהיה קודם שיכנס היהודי בגדר מקום שאין מכניסין בו חמץ ממילא לאחר שניקו את החדר יש בזה גדר של מקום שאין מכניסין בו חמץ ונפטר מבדיקה. וכפי שנתבאר לעיל בג’ גדרים שיש בדין חיוב בדיקה.)).

בתי מלון נכרים עם שירותי חמץ בחדרים

עח. בית מלון של אינו יהודי שנותן שירות של הכנסת דברי חמץ במקרר או בארון שבחדר, ולכשגומר שכירות חדרו חייב לשלם את מה שנחסר מהחמץ, יודיע לבעלי המלון שאינו חפץ בשירות זה כלל ואם לא הוציאו את החמץ יעמיד בפני החמץ מחיצה ויניח על גבי הדלת של המקרר או הארון פתקה שיודיע שיש שם חמץ ואין לפותחו, ודי בכך.

עט. כמו כן אם שכר את החדר קודם הפסח יכול לברך על בדיקתו.

היוצא קודם הפסח מאכסניא של נכרי

פ. השוכר בית או חדר אצל הנכרי ויוצא מבית הגוי אפילו בתוך שלושים יום לחג הפסח, והולך להתאכסן במקום אחר אינו צריך לבדוק ולבער את החמץ שנמצא באותה אכסניא ששהה בה, אך אם לא יהיה בבית אלא יהיה בדרכים בזמן בדיקת חמץ יש אומרים שחייב לבדוק ולבער את החמץ שמשאיר באכסניא ויש אומרים שפטור, ויש לסמוך על המקילים.

שכירות רכב

פא. אדם השוכר רכב מחברו בערב פסח לאחר זמן בדיקת חמץ צריך לשואלו אם בדק את הרכב מן החמץ, ואם לאו חייב לבודקו שאין שם חמץ.

פב. השוכר רכב מחברת השכרה, חייב לבדוק את הרכב, ואם שוכר את הרכב בפסח, אסור לו להשתמש ברכב עד שיבדקנו בחורים ובסדקים, אלא אם כן יודע בוודאות שהשוכר שלפניו היה שומר תורה ומצוות שבדק את הרכב מהחמץ.

פג. גם אם הרכב עבר ניקיון ע”י חברת ההשכרה אסור להשתמש ברכב אלא לאחר בדיקת חמץ כדין.

בדיקה בבתי מרפא

פד. השוהה בימי הפסח בבית מרפא בין של יהודים ובין של נכרים, ואינו שוכר את החדר ששוהה שם אלא שנמצא בחדר לפי החלטת אנשי הרפואה, הרי הוא פטור מבדיקת חמץ של המקום שבו הוא שוהה, [אך בביתו חייב לבדוק ויעשה זאת על ידי שליח], ואם יש חשש שהיו בכליו דברי חמץ יבדקם הוא או שלוחו בלא ברכה.

פה. שכירות חדר לצורך בדיקת חמץ

פו. יש אומרים שאלו היוצאים מביתם לכל ימות הפסח ומשכירים את הבית כולו לנכרי ומתאכסנים בבית הוריהם וכד’ אינו מועיל שכירות חדר אחד מאותו הבית כדי להתחייב בבדיקה אלא אם כן אותו חדר הוא מיוחד רק לצורך האורח ואין בעל הבית משתמש בו כלל כל ימי הפסח.

קנית בית בערב פסח

פז. אדם שקנה דירה שהשתמשו בה לפני פסח, אם קניין הבית היה קודם יום י”ד חלה חובת הבדיקה על הקונה, אפילו שהמפתח עדיין אצל בעל הבית הקודם, אך אם עדיין לא זכה הלוקח בגוף הבית ונכנס לגור בה רק ביום י”ד דינו כשוכר שנתבאר לעיל.

בתי כנסת ובתי מדרש

פח. בתי כנסיות ובתי מדרשות צריכים בדיקה בליל י”ד, מפני שהתינוקות מכניסים בהם חמץ.

פט. בית כנסת שיש שם שמש קבוע, צריך השמש לבדוק את החמץ ויכול לברך על בדיקה זו, ועי’ הערה שלכתחילה עדיף שהשמש יברך על בדיקת החמץ בביתו ומיד אחרי בדיקת ביתו ילך לבית הכנסת לקיים מצות בדיקת חמץ בבית הכנסת, אך אינו יכול לבטל את החמץ שנמצא שם.

צ. חובת הבדיקה מוטלת מעיקר הדין על כל מתפללי בית הכנסת הקבועים, וגם אם אחד מחברי בית הכנסת לא יהיה בחג הפסח בביתו ולא יכנס לבית הכנסת במהלך חג הפסח, חובת הבדיקה מוטלת עליו.

צא. ומשום כך עליהם לדאוג שיהיה מי שיבדוק את החמץ בבית הכנסת, ואם יש שם שמש שזהו תפקידו שוב פטורים הם מבדיקה אם ידוע שבדק את בית הכנסת כדין.

צב. תאי אחסון של טלית ותפילין בבית הכנסת, אם מכניס בהם במהלך ימות השנה חמץ אפילו יודע שהוציא אותם משם חייבים בבדיקה ובדיקה זו מוטלת באופן בלעדי על בעל התא ולא על שמש בית הכנסת.

פרק חמישי

סדר הבדיקה

כיבוד קודם הבדיקה

א. כפי שנתבאר לעיל פרק שני יש לכבד את הבית קודם הבדיקה, במקרה ולא הספיקו לכבד את כל הבית והגיע זמן בדיקת חמץ, יכול בעל הבית להתחיל לבדוק את החמץ בחדר אחד ובאותו הזמן שבעל הבית בודק את החמץ שאר בני הבית יכבדו וינקו את שאר חדרי הבית.

נטילת ידיים

ב. נוטלים ידיים קודם בדיקת חמץ.

לקיחת נוצה ונר משעווה ויעה

ג. נהגו לקחת לצורך בדיקת חמץ נוצה, כדי לגרר את המקומות הנסתרים וחורי הבית, וכן יש לקחת דווקא נר שעווה ויעה שיכניס בו את דברי החמץ שמצא.

נרות הפסולים לבדיקה

ד. נר שאינו של שעווה או פרפין אינו כשר לבדיקה, והבודק עם נר קלוע לא עלתה לו בדיקה אפילו בדיעבד.

פנס חשמלי

ה. במקום שאין לו נר שעווה, או במקום שסכנה לבדוק שם בנר שעווה [כגון מכונית, ארונות חשמל גז וכד’], יכול להשתמש בפנס חשמלי קטן המיטלטל, ויוצאים בזה ידי חובת בדיקה.

פיזור עשרה פתיתים

ו. קודם הבדיקה נהגו לפזר עשרה פתיתים של חמץ, ויש לקחת דווקא חמץ קשה שלא יתפורר ויאבד, ולהניחו במקום גבוה ומשומר מפני התינוקות והעכברים ולכן אם אפשר עדיף להניח את החמץ בתוך שקית ניילון וכדו’.

ז. בזמנינו שמנקים היטב את הבתים קודם הבדיקה, יש למנהג זה של הנחת הפתיתים, יסוד גדול גם על פי ההלכה, שלא תהא הברכה ברכה לבטלה.

זהירות בעשרה פתיתים

ח. יש מקפידים שאחד מהפתיתים יהיה יותר מכזית, ויש מקפידים שבכל אחד יהיה דווקא פחות מכזית, אולם יש להקפיד שבכל הפתיתים יחד אם יצורפו יחד יהיה בהם לפחות כזית חמץ.

ט. מן הזהירות לרשום את המקומות שהניחו בהם את העשרה פתיתים שלא יאבד ולא ימצאוהו.

שכח לפזר פתיתים

י. אם לא הניח עשרה פתיתים אינו מעכב ויצא ידי חובת הבדיקה אפילו אם לא מצא כלל חמץ בביתו, ואם נזכר באמצע הבדיקה יפזר במקום שעדיין לא בדק שם את החמץ.

הצנעת החמץ בשעת הבדיקה

יא. כשמתחיל לבדוק את החמץ בבית, יש להיזהר שאותו חמץ שמשייר לאכילת הערב והבוקר שלמחרת שיהיה במקום משומר ולא יכניסנו למקום שכבר בדק בו את החמץ. וכן את החמץ שמוצא בבדיקתו יזהר שיהיה במקום משומר עד למחרת בשעת ביעור חמץ.

בדיקת החמץ

יב. לאחר ברכת על ביעור חמץ יתחיל מיד לבדוק את כל המקומות בביתו שצריך לבודקם. ובזמנינו שמכבדים היטב את הבתים יבדוק ויבחון אם אכן ניקו כל מקום ופינה מן החמץ כל המקומות נקיים ואין בהם כלל חמץ.

פרק שישי

ביטול וביעור החמץ

ביטול לאחר הבדיקה

א. לאחר שיגמור לבדוק את החמץ, יבטל מיד את כל החמץ שלא ידוע לו ולא ראה אותו או שנמצא במקום שאינו יכול להגיע אליו, כגון שהחמץ נמצא במקום רחוק ממנו ויאמר “כָּל חֲמִירָא וַחֲמִיעָא דְאִיכָּא בִרְשׁוּתִי דְלָא חֲמִתֵּיהּ וּדְלָא בִעַרְתֵּיהּ וּדְלָא יְדַעְנָא לֵיהּ לִבָּטֵל וְלֶהֱוֵי הֶפְקֵר כְּעַפְרָא דְאַרְעָא”.

אמירת הנוסח בלשון שמבין

ב. אם אינו מבין את הלשון, ויודע ענין הביטול בכלל שמפקיר את חמצו, מועיל, אבל אם אינו מבין כלל וסובר שאומר איזה תחינה, לא יצא. ומשום כך יש לומר לכתחילה חוץ מאמירתו בלשון ארמי לומר בלשון הקודש או בלשון אחר שמבין.

זהירות בחמץ לאחר הבדיקה

ג. לאחר הבדיקה והביטול יזהר מאוד שלא להכניס שוב חמץ לביתו אלא רק למקום מיוחד שיאכל שם ולא יסתובב עם החמץ אנה ואנה.

ביטול חמץ ע”י שליח שבודק

ד. שליח ששלחוהו לבדוק את החמץ אינו יכול לבטל את חמצו של המשלח.

ה. אולם אם ציווה עליו בעל הבית גם לבטל את החמץ השליח יכול לבטל, אולם לכתחילה גם בעל הבית יבטל את החמץ שלא ראה השליח בבית, ולא יסמוך על ביטול החמץ שעשה השליח, ויאמר בעל הבית את הנוסח של ‘כל חמירא’ כפי הנוסח הרגיל.

ו. כשהשליח מבטל יאמר ‘כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשות “פלוני” דלא חזיתיה ודלא ידע ביה פלוני ליבטיל וליהוי הפקר כעפרא דארעא’.

אדם שנמצא במקום שהשעות מאוחרות לשעות שהחמץ שם

ז. משום כך אדם שנמצא בחו”ל בערב פסח במקום ששעות היום מאוחרות משעות היום בארץ ישראל וכיו”ב, ושולח את שלוחו לבדוק חמץ בביתו שבארץ ישראל, ומאחר וזמן איסור חמץ בערב פסח בארץ ישראל הוא קודם שעות האיסור של החמץ בארץ ישראל. לכתחילה יבטל בעל הבית את החמץ שיש לו תחת רשותו בארץ ישראל בזמן האיסור של ארץ ישראל, ויאמר “כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי בארץ ישראל דחזיתיה ודלא חזיתיה וכו’ ליבטיל וכו'”.

ח. כמו כן יצווה על שלוחו לבדוק את החמץ בביתו ויצוונו ג”כ לבטל את החמץ לאחר הבדיקה, וכן יבטל את חמצו של המשלח בזמן איסור החמץ.

כשבעל הבית אינו בבית בזמן בדיקת חמץ

ט. כשבעל הבית אינו נמצא בביתו, אשתו חייבת לבדוק [או אדם אחר שתבקש ממנו] במקומו את החמץ, תבטל האשה את החמץ, ואף אם בעלה לא שלח אותה כשליח לבדוק את החמץ, [כגון שהוא חולה או שיצא לחו”ל ולא היה לה קשר עמו] חייבת לבדוק ולבטל את החמץ שנמצא בבית.

י. כשהאשה מבטלת את החמץ תאמר כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשות בעלי וכו’.

יא. משום כך אדם המחוסר הכרה ר”ל מוטלת החובה על אשתו ובני ביתו לבדוק את החמץ, ואשתו או המטפל בצרכי הבית למכור את החמץ לנכרי.

פרק שביעי

סדר ביעור חמץ ביום י”ד ניסן

סוף זמן אכילת חמץ

א. סוף זמן אכילת חמץ הוא עד סוף שעה רביעית של היום (משעות זמניות). וכפי שמופיע בלוחות הזמנים.

זמן ביעור חמץ

ב. קודם שתעבור שעה חמישית יש לשרוף את החמץ שמצא בבדיקתו ואת החמץ שנשאר לו מאכילתו באותו היום.

ג. קודם שריפת החמץ יאמר: הֲרֵינִי מוּכָן וּמְזוּמָן לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֵׂה שֶׁל שְׂרֵיפַת חָמֵץ לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ עַל יְדֵי הַהוּא טָמִיר וְנֶעֱלָם בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל, וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ”

ד. סוף זמן ביעור חמץ הוא עד סוף שעה חמישית (משעות זמניות) של היום, ועד סוף שעה זו יכול למכור וליהנות מן החמץ אך אסור בשעה זו לאכול חמץ.

עשית מלאכה בזמן ביעור חמץ

ה. לכשיגיע זמן ביעור חמץ מאמצע שעה חמישית, אין להתחיל בשום מלאכה עד שישרוף את חמצו.

זמן הראוי לשרפת החמץ

ו. שרפת חמץ אפשר לעשותה גם קודם שעה חמישית ויש מחמירין לעשותה קודם זמן שהרב מוכר את החמץ לנכרי. ויש לעשות את שרפת חמץ קודם שעה שישית כדי שיוכל לבטל את החמץ קודם שעה שישית.

ז. לכתחילה אין לשרוף את החמץ אלא ביום ולא בליל בדיקת חמץ, אולם אדם שחושש שמחמת טרדותיו ביום יהיה אנוס ולא יוכל לשרוף ביום יכול לשרוף מיד לאחר בדיקת חמץ ובלבד שלא ישתמש או יאכל שוב חמץ, וכמו כן יבטל אז את כל החמץ כדרך שמבטל את החמץ ביום.

זהירויות ומנהגים בזמן שרפת חמץ

ח. יכוון לקיים מצות ביעור חמץ.

ט. יש להקפיד שלא להניח על גבי החמץ בזמן שרפתו חומר הפוגם את החמץ מאכילה, כגון נפט וכד’, כדי לקיים מצות ביעור חמץ דווקא בשרפה.

י. אין חשש משום תערובת בשר וחלב בזמן שרפת החמץ.

יא. אם יש לו הושענות או לולב או שמן שנשאר מנרות חנוכה, טוב לשרוף החמץ עמם, הואיל שנעשה בהם מצווה אחת יעשה בהם גם מצות תשביתו.

יב. אם לא מצא שום חמץ בבדיקתו טוב לשרוף הכלי שלקח לבדיקה כדי שלא ישכח חובת הביעור לשנה הבאה וגם כדי שלא ישכח לבטל ביטול השני.

יג. נוהגין לעשות מדורה בפני עצמה לשרפת חמץ בחצר או במקום הפקר [וצריך להקפיד לעשות מדורה באופן שאינו מזיק לבני רשות הרבים] ולא משתמשים בזמן זה בחמץ להנאה מהאש ואפילו כששורפין אותו קודם שהגיעה שעה שישית.

ביטול החמץ לאחר שנשרף החמץ

יד. לאחר שלפחות כזית מן החמץ נשרף עד שנעשה לפחמים יבטל את כל החמץ ויאמר ” כָּל חֲמִירָא וַחֲמִיעָא דְאִיכָּא בִרְשׁוּתִי דַחֲזִתֵּיהּ וּדְלָא חֲזִתֵּיהּ דַחֲמִתֵּיהּ וּדְלָא חֲמִתֵּיהּ דְבִעַרְתֵּיהּ וּדְלָא בִעַרְתֵּיהּ לִבָּטֵל וְלֶהֱוֵי הֶפְקֵר כְּעַפְרָא דְאַרְעָא:

טו. יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְדֹוָד אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי מְבַעֵר חָמֵץ מִבֵּיתִי וּמֵרְשׁוּתִי כַּךְ יְדֹוָד אֱלֹהַי וֵאלֹהַי אֲבוֹתַי תְּבַעֵר אֶת כָּל הַחִיצוֹנִים וְאֶת רוּחַ הַטּוּמְאָה תְּבַעֵר מִן הָאָרֶץ וְאֶת יִצְרֵנוּ הָרָע תְּבַעֲרֵהוּ מֵאִתָּנוּ וְתִתֶּן לָנוּ לֵב בָּשָׂר וְכָל הַסִטְרָא אַחֲרָא וְכָל הָרִשְׁעָה כְּעָשָׁן תִּכְלֶה וְתַעֲבִיר מֶמְשֶׁלֶת זָדוֹן מִן הָאָרֶץ וְכָל הַמְעִיקִים לַשְׁכִינָה תְּבַעֲרֵם בְּרוּחַ בָּעֵר וּבְרוּחַ מִשְׁפָּט כְּשֵׁם שֶׁבִּעַרְתָּ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת אֱלֹהֵיהֶם בַּיָמִים הַהֵם וּבִזְמַן הַזֶּה אָמֵן כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי דחזיתיה ודלא חזיתיה דחמיתיה ודלא חמתיה דבערתיה ודלא ביערתיה ליבטל וליהוי הפקר כעפרא דארעא”.

טז. צריך להבין את נוסח הביטול שכוונתו שכל החמץ בין שיודע בו ובין שאינו יודע בו שיהיה בטל ומופקר כעפר הארץ.

יז. מן הראוי לנקות את שיניו ולשפשפם קודם סוף זמן אכילת החמץ ביום י”ד.

“וכשם שאני מבער חמץ מביתי ומרשותי כך תבער כל החיצונים ואת רוח הטומאה תבער מן הארץ ואת יצרנו הרע תבערהו מאתנו ותיתן לנו לב בשר”

ויהי רצון שנזכה כולנו עוד בשנה זו לאכל מן הזבחים ומן הפסחים בביאת משיח צדקנו ובנין בית המקדש במהרה בימינו

אמן כן יהי רצון

Comments are closed here.