חיוב בעלי חברה בע”מ בחובות החברה

כ"ב אדר ה'תש"ע

שאלה: האם אפשר לחייב בעלי חברה בע”מ באופן אישי על הלוואה שלא נפרעה שיועדה לצורך החברה?

תשובה: נחלקו הפוסקים בזה האם צריכים להתחשב בבעלי המניות של חברה בע”מ שהם כאחראים אישיים, בשו”ת מהר”י הלוי (ח”ב סי’ נ”ד) ובשו”ת מהרש”ג (ח”מ יו”ד סי’ י”ג וסי’ ה’) ובמנחת שלמה להגרש”ז אויערבאך זצ”ל (סי’ כ”ח) מבואר שבעלי המניות של חברה בע”מ נחשבים לאחראים אישיים להלוואות שלוו גם אם זה היה לצורך החברה בע”מ שבבעלותם, ולדעת הגרש”ז אויערבאך גם באופן שהם בעלי מניות של החברה. אמנם לדעת המנחת יצחק (ח”י סי’ קמ”ה) ולדעת השבט הלוי (ח”ה חו”מ סי’ ש”ו) פטורים בעלי החברה – גם באופן שהם בעלי המניות של החברה בע”מ מלשלם באופן אישי החובות של החברה באופן שא”א לגבות יותר מהחברה בע”מ.

יסוד הסברא לפטור באופן אישי את בעלי המניות של החברה בע”מ:

בעצם היסוד שנקטו הפוסקים הנ”ל לפטור את בעל החברה באופן אישי הינו משום שכל המתעסק עם החברה בע”מ הרי זה כעין “אפותיקי מפורש” [אפותיקי מפורש – הינו מושג הלכתי שמבואר בחו”מ סי’ קי”ז שלווה יכול להתנות עם המלווה שבמקרה ולא יפרע את חובו יוכל לגבות רק ממקום מסוים – מקרקע מסוימת, ובמקרה והקרקע נשטפה ונהרסה מחמת עלית מי הנהר אינו יכול לגבות את חובו ממקום אחר מאחר שהסכים לתנאו של הלווה] ומבואר בס’ פתחי חושן (דיני הלוואה פ”ב ס”ק ס”ג) שכל המושג חברה בע”מ וכל ענייני כספי החברה מתנהלים מכח החוק ומנהג המדינה והרי זה כאילו על דעת כן מתעסקים, ויתירה מזאת מובא שם בספר בדיני הלוואה (פ”ז סק”יז) שבזמנינו בשותפות רשומה וכן בחברה בע”מ כשלווה אחד מהשותפים או אחד ממנהלי החברה יש לנהוג ע”פ חוק המדינה כיון שכל תוקף שותפות או חברה כזאת אינה אלא מכח החוק וכל המתעסק עם גוף משפטי יודע שעל דעת תקנת השותפות או החברה מתעסק ולכן פשוט שבאופן שחתמו בשם השותפות או בשם החברה אינו יכול לגבות מנכסיהם הפרטיים – והיות ועפ”י חוק נקראת חברה בע”מ “ישות משפטית נפרדת” ע”כ א”א לגבות להלכה מבעלי החברה מנכסיהם הפרטיים גם באופן שלוו לצורך החברה שבבעלותם.

האופנים שלדעת כולם אפשר לתבוע באופן אישי את בעלי החברה בע”מ:

1. באופן שבעלי החברה סחטו מהחברה יותר מהשיעור

הסברא: הנה בשבט הלוי (ח”ה חו”מ סי’ ש”ו) מפרט באריכות בעובדא שבאה לפניו וכתב שמאחר והנסיון ורגילות העולם לעשות כך כדי לזלזל בממון המשקיעים, בפרט ששכיח שיש אדם יחיד העושה למסחריו חברה כזאת לעצמו והוא נהנה מזה כאדם העושה בתוך שלו ממש ואחרים משקיעים אצלו כספים וכשכבר סחט מהחברה הזאת מה שאפשר הוא טוען שהוא גוף שלישי ואינו באחריות עליה, והוא דבר שאין דעת תורה סובל זאת, ואין זה דומה כלל לגמרא במסכת גיטין בענין מלווה מעות את הכהן ואת הלוי שהמלווה בטוח ממש בממונו, והגמרא של “אפותיקי מפורש” שבדרך הטבע הוא כנכסי צאן ברזל.
ועל כן מסיים שם בעל השבט הלוי להלכה דאין לדון בחברה בע”מ – קאפריישין – כאפותיקי מפורש רק כשבעל החברה יכול להוכיח בראיות ברורות שלא נהנה מהחברה יותר מהשיעור המותר, ושמה שעתה פושט הרגל הוא באונס ממש, בדומה לזה שמדמה ההלכה באחד ששטפה הנהר את השדה שלו שאותו ייעד עבור פרעון החוב בהתנאה מפורשת, אבל כשרגליים לדבר שפשיטת הרגל באה באשמת בעל החברה – אנן סהדי שלכך ודאי לא הסכים המלווה שלו מעולם אף על פי שלהלכה כל תנאי שמתנים בדיני ממונות – התנאי קיים – אמנם באופן שמוכח באופן מוחשי שהמלווה לא היה מסכים לתנאי הזה בודאי שמתבטל התנאי הקודם – דכמו שהדין בהלכה באופן שאחד עשה “אפותיקי מפורש”  ולא שטף הנהר מאונס, אלא הלווה במזיד איבד את הקרקע שאותו ייעד עבור גבית החוב – הרי יוכל לטעון לא יהא לך פרעון החוב אלא מזה, ומה מועיל בזה דינא דמלכותא דינא (כמבואר בשו”ע חו”מ סי’ שס”ט וסי” שנ”ו) אם המדובר במעשה מרמה מחושב, ורק באופן שיוכיח בעל הבית שהכל התנהג כהלכה ואז כאשר יקרה לנו אונס יש לדין דכל תנאי שבממון תנאי קיים.

2. באופן שההלואות שלוו בעלי החברה היו יותר משוויות החברה – לדעת כולם החוב הינו אישי

הסברא: בשו”ת מנחת יצחק (ח”י סי’ קמ”ה) כתוב דאף לאלו הסוברים שכל חברה בע”מ דינו כאפותיקי מפורש מכל מקום זה דווקא אם בשעת ההלוואה הייתה במחשבתו של הלווה לשלם את החוב למלווה בכסף, דאם לא כן אלא חשב שלא לשלם רק כמה ששווה האפותיקי ולצורך העניין כמה ששווה החברה, ולוה מעות משני מלווים ולכל אחד שיעבד ואמר לא יהא לך פירעון אלא מזו החברה והלווים לא ידעו, הרי הוא נכנס בכוונה להיות “לוה ולא ישלם” ובזה דינו כמו באחד שמלווה מעות על המשכון ובעצם המשכון כלל אינו שווה ככל המעות שהלוה – שכבר נפסק דינו [בשו”ע חו”מ בסי’ צ”ח וסי’ צ”ט וסי’ קט”ו וסי’ קט”ז] דאם אינו שווה המשכון נגד החוב אזי הבעלים צריכים לשלם באופן אישי מכל הרכוש השייכים להם – וע”כ מסיים שם בעל המנחת יצחק דבאופן שלא שווה החברה בע”מ כפי שוויוית החובות. אזי מחויב הלוה לשלם כל החוב באופן אישי.
אמנם מסתייג שם המנחת יצחק דבמקום שהייתה כוונתו למשכן את הבית ואולי יתייקרו הנכסים כמו ששכיח בזמנינו שהבתים מתייקרים באופן כזה שזה במציאות יכול להתייקר לערך ההלוואה אזי צודק הלוה במשכונו אף שכעת מחיר המשכון הינו פחות מערך ההלוואה.

3. באופן שגם בחוק החברות חייבים בעלי החברה באופן אישי

הסברא: כאמור בחוק החברות נקראת חברה בע”מ ישות משפטית נפרדת, אמנם גם בחוק עצמו ישנם הרבה הסתייגויות בזה ולכן צריך כל נושא לבדוק לגופו של עניין עפ”י החוק ואצטט רק את “חוק הרמת המסך” דבמקום שבו ההון העצמי של החברה אינו עומד ביחס סביר לסיכונים שהיא נושאת בהם או שאינו עומד ביחס סביר להלוואות שנטלה מצדדים שלישיים, ניתן להסיט את הפרגוד ולבטל את הגבלת האחריות של בעלי המניות וכמובן בדין תורה שבנוי עפ”י מנהג המדינה באופן כזה ודאי יחייבו את בעלי החברה באופן אישי.

מעמד חברה לתועלת הציבור – לדעת כולם נידונה כישות משפטית נפרדת

ואסיים שישנם בתי דין שלא קיבלו להלכה שחברה בע”מ נדונה כישות משפטית נפרדת, אמנם במקרה של חברה לתועלת הציבור מקובל בבתי דין שזה לכו”ע נדון כישות משפטית נפרדת עקב היותה קופת צדקה ציבורית אזי ודאי נקראת החברה כישות משפטית נפרדת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים