א. השוכר פועל, ולא התנו ביניהם באיזה אופן ישלם לו המעסיק את שכרו, אם יש לו כסף מזומן חייב לשלם בו, ואינו רשאי לשלם ב'שוה כסף' נגד רצון הפועל, ואם אינו משלם לו במזומן עובר המעסיק באיסור 'בל תלין ((משנה (ב"מ קיח.).)).
ב. הראשונים נחלקו האם דין זה הוא מחמת איסור 'בל תלין', שמצריך תשלום בכסף דווקא, או מחמת שעל דעת כן נשכר הפועל, שיהיה לו כסף בסוף היום לקנות בו מזונות, ואף באופן שאין איסור בל תלין חייב המעסיק לשלם לו כסף דוקא ((דעת רש"י (שם ד"ה אין שומעין לו) שדין זה הוא מחמת איסור בל תלין, ואילו דעת הרשב"א שם שהטעם הוא מחמת שהפועל צריך את הכסף כדי לקנות בו מזונות, ואינו רוצה בשוה כסף שיצטרך לטרוח במכירתו.)). וחילוקי הדינים שבין הטעמים הם כדלהלן: א. באופן שאינו עובר על 'בל תלין', כגון ששכרו על ידי שליח וכדומה, שאם הטעם הוא משום בל תלין, רשאי לשלם בשוה כסף, ואם משום דעתו של הפועל, חייב לשלם בכסף ((דברי משפט (סימן שלו).)). ב. אם מעסיק רוצה לשלם בדברי מאכל, לטעם של 'בל תלין', אינו רשאי, ולטעם שהפועל זקוק לדברי מאכל, רשאי ((שם. וראה עוד במרדכי (ב"ק סימן א') בשם מהר"ם מרוטנבורג, וש"ך (חו"מ סי' שלו ס"ק ב).)). ג. אם יש למעסיק רק אוכל, לטעם של 'בל תלין' דינו כמי שיש לו חפצים [ודינו מבואר להלן סעיף ה], ולטעם שהפועל צריך מזונות, יכול לפרוע לו במאכלים ((כן נראה מסברא.)). ד. בשוכר מחבירו כלים, אם הטעם הוא משום בל תלין, חייב לפורעו בכסף, ואם הטעם הוא משום שיהיה לו מה לאכול, יכול לפורעו אף בשוה כסף, כיון ששכירות זו אינה מצויה אצל עניים אלא אצל עשירים, שיש להם מה לאכול ((רדב"ז (ח"ג סימן תטו) ודברי משפט שם.)).
ד. אם סוכם מראש או שהפועל מוכן בלב שלם ((אם הפועל מסכים לקבל שווה כסף רק מתוך אי נעימות, צריך עיון אם המעסיק יוצא ידי חובתו, עי' בנידון דומה באהבת חסד (פ"ט נתיב החסד כ"ט).)) לקבל שווה כסף ((פשוט מסברא, כמו באופן שאינו תובע כלל.)), המעסיק אינו עובר על בל תלין ומקיים מצות 'ביומו תתן שכרו' ((משפט הפועלים (הערה יד). אך בפתחי חושן (הערה לו) הסתפק בזה.)).
ה. אם יש למעסיק רק חפצים, צריך למכור את חפציו העומדים למכירה או אפילו אינם עומדים למכירה, אך ניתן למוכרם ללא הפסד מרובה ((אהבת חסד (פ"ט ה"ז, ובנתיב החסד הערה כא).)). גם אם אינו יכול למוכרם מיד ללא הפסד מרובה, מכל מקום אם אף לאחר זמן אין לו מהיכן לשלם כלל, חייב למוכרם ((ככל חוב שדינו מבואר בחו"מ (סימן ק).)).
ו. לדעת רוב הפוסקים אפשר לשלם בצ'ק לא דחוי שיש לו כיסוי ((הגר"מ פינשטיין (מילי בנזיקין שאלה ז), וספר הצ'ק בהלכה (הערה 120-121) בשם הגרי"ש אלישיב, אמנם לדבריו בצ'ק גדול שקשה לסחור בו, וכן בצ'ק 'למוטב בלבד', אי אפשר לשלם.)), אפילו כשהבנק כבר סגור, כיון שאפשר לסחור בו ((תשובות והנהגות (ח"ג תע,ג).)).
ז. אפשר לשלם בהעברה אלקטרונית, במקום שכך המנהג לשלם לפועלים. ומסתבר שהוא הדין במקום שאין המנהג כן.
ח. אם ניתן בדרך כלל להשתמש בצ'ק דחוי קצת כמו בכסף, אפשר לשלם בו. אם אי אפשר להשתמש בו, אינו מקיים מצות 'ביומו תתן שכרו', ואף עובר באיסור 'בל תלין' ((הצ'ק בהלכה (הערה 127 – 126) בשם הגרי"ש אלישיב.)).
ט. אם אין למעסיק כסף מזומן והוא משלם בצ'ק, חייב לתת לפועל צ'ק שאינו דחוי או צ'ק דחוי רק במעט, כמובא בסעיף הקודם שזהו תשלום המועיל, ולא ישלם לו בצ'ק דחוי לזמן רב, אלא אם כן הפועל מסכים לכך.
י. אם למעסיק אין כסף אפילו בבנק וגם אין לו מה למכור, עדיף שיתן לפועל צ'ק דחוי, מאשר לא לתת לו כלום, כיון ש"צ'ק דחוי נחשב כ'משכון', ויש דעות שדי בנתינת משכון ((דעת שו"ע הרב שנתינת משכון מועילה, והערוך השלחן סובר שאינה מועילה.)).
יא. גם על פעולות שלא נהוג לשלם בצ'ק, כגון תשלום לנהג מונית או ל'בייבי סיטר', אפשר לשלם בצ'ק ((לפי המבואר לעיל שדעת הגר"מ פיינשטין והגרי"ש אלישיב שצ'ק נחשב ככסף ממש.)), אך יש מהפוסקים מי שחולק על זה וסובר שעל פעולות אלו לא ניתן לשלם בצ'ק ((תשובות והנהגות (ח"ג סי' תע אות ג).)).
יב. אם למעסיק אין כסף בחשבון הבנק, אך הבנק יכבד צ'ק שלו משום שיש לו אפשרות להכנס ל'חובה' [-אוברדרפט] ((באופן שאין איסור ריבית ב'חובה' זו.)), הרי זה כנטילת הלואה בריבית [אף אם מותרת], ואין למעסיק חיוב אפילו ממידת חסידות לשלם לפועל על ידי נטילת הלואה כזו ((רק בהלואה רגילה יש פוסקים הסוברים שהמעסיק צריך ללוות כדי לשלם לפועל, אך לא בהלואה בריבית.)).
יג. מעסיק שנתן צ'ק ללא כיסוי, או שלא מילא את הצ'ק בצורה נכונה, ומחמת כן הצ'ק חזר, עובר באיסור בל תלין ((ספר הצ'ק בהלכה (הערה 145) בשם הגרי"ש אלישיב.)). אמנם, אם מסיבה טכנית שאיננה תלויה במעסיק, חזר הצ'ק, אינו עובר על 'בל תלין' ונראה שגם מקיים בזה מצות ביומו תתן שכרו ((שם (הערה 148).)).
