חלק ה: חיפוש עבודה

הרב יוסף פליישמן
י' אדר ה'תש"ע

א. אסור לעובד להציע את עצמו לעבודה אצל מעביד שכבר סיכם עם עובד אחר על שכירתו לעבודה זו, אף שעדיין לא עשו קנין והעובד לא התחיל בעבודתו ((שו”ע (חו”מ סי’ רלז ס”ב). אבל אם עדיין לא סיכמו את כל הפרטים, מותר. ועי’ בשו”ע הרב (הפקר והשגת גבול סי”ב).)).

ב. אף במלמד תינוקות יש איסור עני המהפך בחררה, ואסור למלמד אחר להציע את עצמו במקומו, ואף שיש מי שסובר שאם הראשון עדיין לא התחיל בעבודתו, מותר לאחר להציע את עצמו, רבים חולקים עליו ((פני יהושע (קדושין נט.), כיון שלבעה”ב מותר לשכור מלמד אחר כל זמן שהראשון לא התחיל בעבודתו [כמבואר בשו”ע (יו”ד סי’ רמ”ה סי”ח)], ממילא אין דעתו של הראשון סומכת כל זמן שלא התחיל בעבודתו. אמנם העצמות יוסף, המקנה, הנחלת צבי, המהרי”ט והדברי מלכיאל נקטו שאף באופן זה הדבר אסור.)).

ג. אף בדבר מצוה, ואף אם כוונתו רק לשם שמים ולא למטרת רווח, אסור לו להציע את עצמו, ויש מי שכתב שבאופן זה הדבר מותר ((בשו”ת דברי מלכיאל (ח”ב ס”ב) נקט שהדבר מותר, אמנם מדברי המהרש”ך (ח”ב סי’ צה) והכנסת הגדולה (הגב”י אות ט) משמע לא כן, וכן משמעות עוד אחרונים.)).

ד. עובד שהציע את עצמו לעבודה ואחר כך נודע לו שהמעביד סיכם כבר עם עובד אחר, יש סוברים שחייב להתפטר מן הדין ((אגרות משה (חו”מ ח”א סי’ ס), וכן היא דעת הראנ”ח לגבי מקח, כמו שהתבאר לעיל, אמנם רוב הפוסקים חולקים וסוברים שבשוגג אינו חייב לבטל את המקח.)), ויש סוברים שצריך להתפטר רק ממידת חסידות. ולדברי הכל אין בית דין כופה על העובד להתפטר, ולא על המעביד לפטרו ((ראה לעיל לגבי מקח, פירוט השיטות בזה.)).

ה. עובד שעשה קנין עם המעביד, או שהתחיל לעבוד, איסור גמור לאחר להציע את עצמו לעבודה זו, ואיסור זה הוא ‘יורד לאומנות חבירו’, שהוא חמור יותר מ’עני המהפך בחררה’ ((שו”ע (סי’ רלז ס”ב), ובמהרש”ל ובחת”ס (חו”מ סי’ עט) מבואר שדינו חמור יותר. ודין זה אמנם אינו חלק מהלכות עני המהפך בחררה, אך הובא כאן מחמת שייכותו לענין זה, וכמו כן נביא כאן בקצרה פרטי דינים נוספים בענין זה: א. כתב בשו”ת בעי חיי (סי’ פ) שבית דין כופין על העובד השני להתפטר, וכן המעביד חייב לפטרו. ב. לדברי הכל, אף אם המעביד העסיק את העובד השני, הרי הוא חייב לשלם לעובד הראשון את שכרו המלא, כל עוד שלא השיג עבודה אחרת (שו”ע סי’ שלג-שלה ושו”ת בעי חיי שם). ואם העבודה האחרת קשה יותר, נחלקו הפוסקים אם צריך לקחתה (עי’ שו”ע סי’ שלג ס”ב וסי’ שלה ס”א). ג. אם המעביד מסרב לשלם לעובד הראשון את שכרו, דעת הדברי חיים (יו”ד ח”ב סי’ ב וסי’ כ) שהעובד השני חייב לשלם לראשון שכרו כפועל בטל, ואילו הערך שי (סי’ שלז אות ב) חולק וכותב שאינו חייב בכך.)).

ו. מעביד המעסיק עובד ולא קבע איתו את משך תקופת העבודה, אסור לעובד אחר להציע את עצמו למעביד זה ((מהרש”ל (שם).)). אף כשקבעו את משך תקופת העבודה, והיא הסתיימה, אם המעביד היה ממשיך להעסיק את העובד הראשון, לולי שישמע את הצעתו של עובד אחר, אסור לאחר להציע את עצמו לעבודה זו ((יש אופנים שדבר זה נחשב כ’יורד לאומנות חבירו’, עי’ שו”ת הרשב”א (ח”ו סי’ רנט) ושו”ת חת”ס (סי’ סא).)).

ז. אם העובד הראשון יצטרך להשכיר את עצמו מחדש לתקופה נוספת, ואין לו סמיכות דעת שהמעסיק יסכים לכך, [ובפרט אם יהיו עובדים אחרים שיציעו את עצמם לעבודה זו] אין איסור לעובד אחר להציע את עצמו לעבוד אחרי גמר תקופת העבודה של העובד הנוכחי, ומותר לו להגיש את ההצעה אפילו כשהעובד הנוכחי עדיין עובד ((מהרש”ל (שם ד”ה מכל הלין) ושו”ת שארית יוסף (ס”ס יז ד”ה אהובי).)).

ח. אם נגמרה תקופת השכירות של העובד הראשון, והעובד המשיך לעבוד תקופה נוספת מבלי לסכם עם המעביד, אסור לעובד אחר להציע את עצמו ((נחלת צבי (סי’ רלז).)). ואם הדרך בעבודה זו לשכור את העובד בזמנים מסוימים [כגון בעבודת הוראה שהדרך לשכור בתחילת שנת הלימודים], דינו של העובד שהמשיך לעבוד כאילו נשכר לתקופה נוספת, והמציע עצמו לעבודה זו דינו כיורד לאומנות חבירו ((בדומה לדין המבואר בשו”ע (סי’ שיב סי”ד), שאם המנהג להשכיר בתים לתקופה של שנה, והשוכר נשאר בבית אחר סיום תקופת השכירות, דינו כאילו השכיר לו המשכיר לשנה נוספת, ועיין בסמ”ע שם סק”כ וסקכ”א.)).

ט. אם המעביד החליט מעצמו לפטר את העובד הראשון, בזמן שמותר למעביד לפטר את העובד ((מהרש”ם (שו”ת ח”א סי’ קנא), אבל בזמן שאסור למעביד לפטר את העובד, אסור לאחר להציע את עצמו ובכך לסייע למעביד לעבור איסור.)), אף אם עדיין לא פיטרו בפועל אלא רק רמז בצורה ברורה שבדעתו לפטרו ((תוספות (קדושין שם).)), מותר לעובד אחר להציע את עצמו לעבוד אצל מעביד זה, והעובד השני נאמן לומר ששמע מן המעביד שבכוונתו לפטר את העובד הראשון ((מהרש”ל (שם), דלא שביק איניש התירא ואכיל איסורא, וכאן הרי יכל למצוא עבודה אחרת. ועוד, שאדם נאמן לומר על עצמו שאינו רשע.)).

י. אפילו אם יש מנהג בעיר להתעסק באופן שאסור מצד איסור ‘עני המהפך’ או מצד איסור יורד לאומנות חברו, אסור לעשות כן, אם לא שתלמידי חכמים מובהקים תיקנו המנהג ((שו”ת שארית יוסף (סי’ יז).)).

יא. מותר לעובד המבקש עבודה לפרסם את עצמו ואת יתרונותיו ((דטעם האיסור של ‘עני המהפך בחררה’ הוא שהיה לו לחפש מקח או עסק היכן שאין אדם אחר שכבר עומד לזכות בו, ולכן מותר לפרסם עצמו בסתם.)), אבל אם כתוצאה מפרסום זה יש מעביד שרוצה לפטר עובד שכבר התחיל לעבוד, אסור לשני לקבל את העבודה, ואם עבר וקיבל את העבודה דינו כיורד לאומנות חבירו ((לפעמים הוא אף מסייע לעובר עבירה, באופן שאסור למעביד לפטר את העובד הראשון.)). אם העובד הראשון עדיין לא התחיל לעבוד רק שהמעביד כבר סיכם עימו, יש מקרים שאסור לשני לקבל את העבודה ((אם המעביד סיכם עם העובד הראשון, אם למעביד אסור לבטל את ההסכם עם הראשון משום ‘מחוסר אמנה’, עובר השני גם משום ‘לפני עור’. אך אם מותר למעביד לבטל את ההסכם, כגון שהשני יותר זול, שיש שיטות המתירות לקחת את העובד הזול, יתכן שמותר לשני לקבל את העבודה.)).

יב. עובד שאינו יכול למצוא עבודה אחרת בעיר, לדעת רוב הפוסקים מותר לו להציע את עצמו לעבודה אף אצל מעביד שכבר סיכם עם עובד אחר ((כיון שבאופן זה נחשבת העבודה כדבר הפקר שא”א למצוא אחר, ודעת רוב הפוסקים שאין בזה איסור של עני המהפך בחררה, כמו שהתבאר לעיל.)), אבל אם העובד הראשון נשכר לתקופה מסוימת והתחיל לעבוד, אסור לשני להציע את עצמו, כיון שאז הוא ממש ‘יורד לאומנות חבירו’ ((ודבר זה אסור אפילו באופן שאינו מוצא עבודה אחרת בעיר. תוספות (קידושין שם).)). אם העובד הראשון לא נשכר לתקופה מסוימת, אך התחיל לעבוד בסתם והשכירות היתה אמורה להמשך, אם העובד הראשון יוכל למצוא עבודה אחרת באותו מקצוע בעיר, מותר לעובד השני להציע את עצמו, אבל אם העובד הראשון יאלץ לעזוב את העיר או לנסוע למקום מרוחק וכדומה, אסור לשני להציע את עצמו ((שו”ת חתם סופר (חו”מ סי’ סא). ובתשובה קיח הוסיף החת”ס שאפילו אם חבירו יכול להשתכר למחייתו מעבודה אחרת גם כן אסור. ובשו”ת אגרות משה (חו”מ ח”א סי’ לח) כתב שלמעט פרנסת חבירו ממה שצריך לכדי חייו גם כן נקרא ‘פיסוק חיות’, וגדר כדי חייו הוא מה שנצרך להוצאות לאדם בינוני שחשוב כמותו.)).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *